ע"א 8350/08 מדינת ישראל משרד הבריאות נ. סלים סעיד

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.8.08 בבש"א 12159/07 (כבוד סגן הנשיא השופט ש' ברלינר ) בה התקבלה בקשת המשיבים להגדלת התשלומים העתיים אשר נפסקו להם בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 153/93 (כבוד הנשיא השופט נ' קליינברגר ) ואשר גובהם תוקן בהסכמה על ידי בית המשפט העליון בע"א 7701/98, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על החלטה זו על ידי המבקשת.

העובדות והליכים קודמים

1.

המשיב 1, יליד שנת 1989, נפגע כאשר נפל על ראשו במדרגות ביתו בהיותו בן שנתיים. כתוצאה מפגיעה זו סובל המשיב 1 מנכויות קשות ביותר, לרבות שיתוק מוחין מלא אשר גרם לפיגור שכלי קשה, עיוורון, קטיעת רגלו הימנית ונכויות אורולוגיות קשות. על פי הסכם פשרה שהושג בין בעלי הדין בתיק זה ואשר אושר על ידי בית המשפט קמא (כבוד הנשיא נ' קליינברגר ) נקבע כי המבקשת תשלם למשיב 1 50% מכל סכום שייפסק לטובתו בניכוי מלוא תגמולי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל ) אותם יקבל המשיב 1. בפסק דין לעניין גובה הנזק אשר ניתן בתיק זה ביום 15.10.98 נפסקו למשיב 1, בין היתר, תשלומים עתיים שישולמו החל מיום 15.10.98. בית המשפט העליון (ע"א 7701/98) תיקן ביום 6.4.00 חלק מן הסכומים שנפסקו כאמור.

2.

במשך השנים, בגין טעות של המבקשת, לא נוכו תגמולי המל"ל מהתשלומים העתיים אשר שולמו למשיב 1. בהתאם לכך, הפסיקה המבקשת לשלם למשיב 1 את התשלומים העתיים, תוך קיזוז התשלומים העתיים כנגד התשלום שביתר. ואולם, בית המשפט קמא הורה למבקשת ביום 28.5.07, במסגרת בש"א 11485/06, להמשיך בתשלום התשלומים העתיים למשיב 1 ואיפשר לה לקזז 1,500 ₪ מכל תשלום עתי. בית המשפט קמא ציין כי המבקשת תהיה רשאית להגיש תביעת השבה נפרדת לגבי יתרת הסכום שהיא שילמה לטענתה ביתר.

3.

או אז, הגישו המשיבים בקשה להגדלת התשלומים העתיים המשתלמים למשיב 1, בין היתר, בטענה לפיה בחודש יוני 2006 חלה החמרה משמעותית במצבו של המשיב 1, בגינה הוא אושפז בבית חולים ואף חובר למכשירי הנשמה ולצינור האכלה ושוחרר לאחר שלושה חודשים, כאשר מצבו הבריאותי השתנה באופן מהותי כך שהוא נזקק לעזרת צד ג' גדולה הרבה יותר. המבקשת התנגדה לבקשה בטענה כי הגדלת התשלום העתי בנסיבות העניין מהווה "תיקון פסק דין" וכי ככלל התערבות בגובה התשלום העתי תיעשה רק בנסיבות חריגות. ביום 18.8.08 החליט בית המשפט קמא כי חל שינוי רפואי משמעותי אצל המשיב 1 המצריך את הגדלתם של התשלומים העתיים. בית המשפט קמא סבר כי אין המדובר בערעור על תוצאות פסק הדין המקורי ובתיקונו, כטענת המבקשת, כי אם בבקשה להתאים את התשלומים העתיים לשינוי צרכיו של המשיב 1.

4.

על החלטה זו הגישה המבקשת ביום 2.10.08 הודעת ערעור לבית משפט זה. יש לציין כי המבקשת הגישה גם בקשת רשות ערעור (רע"א 6680/08) על החלטת ביניים של בית המשפט קמא מיום 16.7.08, אשר את הדיון בה מבקשת היא לאחד עם הדיון בערעור דנן.

5.

במסגרת הערעור טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כשלא איפשר לה להביא ראיות בדבר השתתפות קופת החולים או משרד הבריאות בהוצאות הנוספות הנטענות על ידי המשיבים. עוד טוענת המבקשת כנגד אופן הסתמכותו של בית המשפט קמא על עדויותיהם של מומחים שמונו על ידו לצורך בדיקת בקשתם של המשיבים ועל עדותו של המשיב 2, אביו של המשיב 1. בנוסף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כשלא התיחס בפסק דינו לטענתה לפיה משהתברר כי המשיבים לא העסיקו בעבר ואף לא יעסיקו בעתיד, מסיבות דתיות, עובד זר וכי במשך כל השנים נעזר המשיב 1 בבני משפחתו, הרי שהסכום שנפסק לו מלכתחילה מספיק לכיסוי עלויות העזרה לה הוא זקוק כיום. כן, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בהערכתו את צרכיו הנוכחיים של המשיב 1 ובכך שלא דן בטענת המבקשת כי היא רשאית לקזז כל תוספת לתשלומים העיתיים שתקבע למשיבים כנגד הסכום ששולם להם ביתר. המבקשת מוסיפה כי שגה בית המשפט קמא גם בכך שסבר כי התבגרותו של המשיב 1 מהווה עילה להגדלת התשלומים העתיים המגיעים לו מן המבקשת. לבסוף, טוענת המבקשת כי החלטתו של בית המשפט קמא הינה החלטה חסרת תקדים המרחיבה את סמכותו של בית המשפט להגדיל את התשלומים העתיים מעבר לכוונת המחוקק ומעבר למה שנקבע בהלכות המשפטיות הרלבנטיות.

6.

יצויין כי המבקשת הגישה בקשת עיכוב ביצוע של ההחלטה נשוא בקשה זו לבית המשפט קמא אשר דחה אותה ביום 16.11.08 תוך הוספת הדברים שלהלן: "יחול עיכוב ביצוע החל מבעוד חודש מהיום לגבי 1/3 ממה שיש לשלם מדי חודש, כל עוד לא תופקד בתיק בית המשפט ערבות של אבי התובע [המשיב 2] ושל ערב נוסף, להבטיח החזר, אם יידרש, בעקבות ההליכים בערכאת הערעור".

נימוקי הבקשה

7.

המבקשת טוענת כי בכדי שבית המשפט יעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, על המבקש להראות כי הערעור שהגיש ושבקשר אליו מוגשת הבקשה הינו מבוסס ובעל סיכויי הצלחה טובים וכי קיים חשש שלא ניתן יהיה לקבל את הכספים שעל המבקש לשלם לתובע במידה וערעורו יתקבל. לטענתה, נימוקי הערעור שפורטו לעיל הינם מבוססים ומלמדים על סיכוייו הטובים של הערעור.

8.

לטענת המבקשת אין למשיבים יכולת כספית להחזיר למבקשת תשלומים כלשהם שישולמו להם על ידה בעקבות החלטתו של בית המשפט קמא וזאת היא לומדת מכך שבתצהיר שהוגש מטעמם באחד מן ההליכים הקודמים בתיק זה הצהירו המשיבים כי כל הכספים אותם קיבלו במשך השנים מהמבקשת הוצאו לכיסוי הוצאותיו הבריאותיות של המשיב 1, דבר המעיד לטענתה על כך שאין הם יכולים להחזיר כספים אלה למבקשת.

9.

בנוסף, טוענת המבקשת כי מששולם למשיבים תשלום שביתר בהיקף ניכר, הרי שלא ייגרם להם כל נזק, אם יעוכבו התשלומים הנוספים שנפסקו להם בבית המשפט קמא עד להחלטה בערעור.

10.

לבסוף, טוענת המבקשת כי גם מהחלטתו של בית המשפט קמא בבקשת עיכוב הביצוע עולה כי הוא היה מודע לכך כי במידה שהערעור יתקבל, לא ניתן יהיה לקבל השבה של הכספים ששולמו ולפיכך החליט הוא על עיכוב ביצוע חלקי שיומר בערבות המשיב 2 וערב נוסף.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע, בהחלטותיו השונות של בית המשפט קמא ובהודעת הערעור מטעם המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

12.

הלכה היא כי אין בהגשתו של ערעור כדי לעכב, מניה וביה, את ביצועה של ההחלטה נשוא הערעור [ע "א 8380/03 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עבדאלולי (לא פורסם, 23.10.03)]

ועיכוב ביצוע כאמור יעשה רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. הדבר נכון מקל וחומר כאשר בהחלטה המעניקה סעד כספי עסקינן, שאז יש לבצעה באופן מיידי ורק בנסיבות חריגות בהן סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לזכותו של המבקש, כאשר קיים חשש ממשי כי במידה ויתקבל הערעור לא יהיה בכוחו של המשיב להשיב את הכספים שקיבל מידי המבקש, יעוכב ביצועה של ההחלטה [ראו למשל: רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 11.4.05); ע"א 8890/07 עיריית ירושלים נ' יוחנן (לא פורסם, 11.12.2007); ע"א 4381/08 קופת חולים כללית נ' מוסקוביץ (לא פורסם, 29.7.2008)].

13.

בבקשה שלפניי, סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המשיבים. ככלל, על המבקש לעכב ביצועה של החלטה המעניקה סעד כספי מוטל הנטל להוכיח בפני בית המשפט שלערעור כי המשיב לא יוכל להשיב לו את הכספים שקיבל מידו באם יתקבל ערעורו של המבקש, כאשר טיעונים לגבי מצבו הכלכלי של המשיב ויכולתו להחזיר את הכספים שקיבל צריכים להיות מבוססים ועליהם להיתמך בראיות מהימנות [ראו: ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנצ'יק , פ"ד לח(4) 572 (1984)]. איני סבור כי עלה בידי המבקשת להרים נטל זה. המבקשת לא הגישה תצהיר או ראיות אחרות מטעמה אשר יהיה בהם לבסס את טענתה, אלא הסתמכה על תצהיר שהוגש מטעמם של המשיבים באחד מן ההליכים הקודמים בתיק, ממנו עולה כי כל סכומי התשלומים העתיים שקיבלו לידיהם שימשו אותם לכיסוי ההוצאות הרפואיות של המשיב 1. כל שניתן ללמוד מתצהיר זה הוא כי התשלומים העתיים הגיעו לתעודתם ומילאו את התפקיד שיועד להם מלכתחילה – כיסוי הוצאותיו הרפואיות של המשיב 1. ואולם, אין בתצהיר זה דבר וחצי דבר המעיד על מצבם הכלכלי של המשיבים ועל כך שהם לא יוכלו, אם יתקבל ערעור המבקשת, להחזיר לה את הכספים אשר היא שילמה להם. ומן הטעם הזה בלבד, יש לדחות את הבקשה.

אין המבקשת יכולה להיבנות מן הטענה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתה מששילמה היא ביתר למשיבים במהלך השנים. עניין זה הוסדר בהחלטתו של בית המשפט קמא אשר קבע כי מן התשלומים העתיים המשתלמים למשיבים ינוכה סכום קבוע של 1,500 ₪. ומכל מקום, וכפי שציין אף בית המשפט קמא, יכולה המבקשת להגיש תביעת השבה כנגד המשיבים ולהיפרע את אשר שילמה ביתר לטענתה. די בכך כדי למנוע התעשרות שלא כדין של המשיבים על חשבון המבקשת ואין כל סיבה לשלול מן המשיב 1, גם אם שלילה זמנית, את הסכומים המגיעים לו על פי דין ואשר בלעדיהם לא יוכל לקבל את הטיפול הרפואי אשר לשם מימונו נפסקו הם מלכתחילה.

יש לציין כי החלטת בית המשפט קמא לפיה נדרשו המשיבים להפקיד ערבות של המשיב 2 וערבות צד ג' כתנאי לכך שלא יעוכבו שליש מן הכספים המשתלמים למשיבים מדי חודש, מקטינה אף היא, במידה מסויימת, את הסיכון לכך שכספה של המבקשת לא יוחזר לה על ידי המשיבים באם ערעורה יתקבל.

14.

לאור האמור לעיל, אני סבור כי האיזון בין הנזק אשר עלול להיגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא, לבין הנזק שעלול להיגרם למבקשת אם לא יעוכב ביצועה, נוטה לטובת המשיבים, וכאמור, די כבר בכך כדי לדחות את הבקשה וזאת מבלי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי הערעור של המבקשת. ואולם, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי חלק מטענות המבקשת בהודעת הערעור משיגות על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא ועל אופן ניהול ההליכים על ידו, טענות אשר רק לעיתים נדירות תיעתר להן ערכאת הערעור.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.