ע"א 839/21 חיה הקר נ. חברת קלמטיס אוברסיז בע"מ

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק ) בת"א 37363-09-13 מיום 6.12.2020, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

2.

המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שעניינה הפרת הסכם המכר שנחתם בינם לבין המשיבה 1, במסגרתו רכשו ממנה זכויות במקרקעין שיאפשרו בניה של שש עשרה יחידות דיור בפרויקט מגורים המצוי במתתיהו מזרח שבמועצה המקומית מודיעין עילית, שלגביהם טרם אושרה תב"ע (להלן: ההסכם ). ההסכם כלל סעיפים המעגנים את זכותם של המערערים לקבל זכויות חלופיות במקרקעין אחרים שבהם קיימת תב"ע מאושרת, מקום בו מסיבה כלשהי לא ניתן יהיה לקבל היתר בניה למקרקעין נשוא ההסכם בתוך 24 חודשים מיום חתימתו (להלן: האופציה ).

בית המשפט קבע כי ניתן למקד את המחלוקת בשתי שאלות מרכזיות: האם ההסכם הבטיח למערערים אפשרות בניה תוך פרק זמן קצר לאחר מימוש האופציה להעביר את הזכויות לקרקע בעלת תב"ע מאושרת לבניה? והאם המערערים ביקשו לממש את האופציה שניתנה להם? לאחר שבחן את שלל הטענות והראיות שהונחו בפניו, ענה בית משפט קמא על שתי שאלות אלו בשלילה. נקבע כי לשון ההסכם וההיגיון הכלכלי הטמון בבסיסו מלמדים כי מדובר בהסכם בעל מידה משמעותית של סיכון, אשר בא לידי ביטוי במחיר העסקה; כי לא הובטחה למערערים אפשרות בניה בזמן נתון, שכן ההתחייבות כללה את מימוש האופציה בקרקע שיש בה תב"ע מאושרת לבניה, אך לא הוצאת היתר בניה במהירות לאחר העברת הזכויות; וכי המערערים מעולם לא עמדו על מימוש האופציה להעברת זכויותיהם, גם כאשר לא הייתה כל מניעה לעשות כן.

עוד צוין כי חרף העובדה שלאחר הגשת התביעה נחתם בינם לבין משיבים 7-6 הסכם פשרה, שלדברי בית משפט קמא "הוביל לרווח נאה ביותר" , עמדו המערערים על תביעתם לקבלת פיצוי מוסכם נוכח ההפרה הנטענת וכן פיצוי בגין מניעת רווח, תביעה "העמוסה בטענות ובהאשמות חמורות, שהובילה להתדיינות ארוכת שנים ולהוצאה מיותרת של משאבים ניכרים" . לנוכח האמור, נקבע כי יש לפסוק לחובת המערערים הוצאות ראויות, כך שהם יישאו ביחד ולחוד בהוצאות שונות שהועמדו על סך של 147,500 ₪.

3.

על פסק דין זה הוגש ערעור, ולצדו בקשת המערערת 1 (להלן: המערערת ) לעיכוב ביצוע שלפניי, שעניינה בעיכוב תשלום ההוצאות שהושתו על המערערת. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן פסק דינו של בית משפט קמא אינו מבוסס על ממצאי מהימנות אלא בעיקר על פרשנות ההסכם, כשלעמדת המערערים פרשנותו של בית המשפט אינה מתיישבת עם לשונו הפשוטה של ההסכם ועם הגיונם של דברים. הוטעם, כי אין לבית משפט קמא כל יתרון על פני בית משפט זה ביחס לפרשנות ההסכם, ומשכך קיימת סבירות גבוהה להתערבות בית משפט זה במסקנותיו. כמו כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת, אישה מבוגרת שבריאותה אינה איתנה, שכן תשלום ההוצאות עלול להובילה לכדי התמוטטות כלכלית בלתי הפיכה; וכי מנגד עיכוב הביצוע לא יגרום כל נזק למשיבים, שכן אם בסופו של יום הערעור יידחה, הם יקבלו את מלוא הסכום לו הם זכאים.

4.

לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

5.

כידוע, הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים", וכי לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו. משכך, המבקש לעכב ביצוע פסק דין שניתן נגדו, נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: כי ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו כי הנזק שעלול להיגרם לו אם לא תתקבל בקשתו וערעורו יתקבל בסופו של יום הוא בלתי הפיך והוא עולה על הנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם תתקבל הבקשה. דברים אלו נכונים ביתר שאת במקרים בהם פסק הדין מטיל חיוב כספי, שכן ככלל הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע פסק דין כאמור אינו בלתי הפיך (ע"א 6827/19 עיני נ' מנהל מס שבח מקרקעין אזור מרכז (13.1.2020)). סטייה מן הכלל האמור מוצדקת במקרים בהם קיים חשש ממשי כי המבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב אם ערעורו יתקבל (ע"א 1872/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני פסקה 3 (18.3.2020)).

6.

בענייננו, אף מבלי שאדרש לשאלת סיכויי הערעור, סבורני כי הבקשה אינה מבססת עילה לעיכוב ביצוע מבחינת מאזן הנוחות. המערערת לא ביססה, ולו בראשית ראיה, את טענתה בדבר נזק כלכלי בלתי הפיך שייגרם לה, ולבקשתה לא צורף אף לא מסמך בודד התומך בטענתה בדבר קושי בתשלום ההוצאות, אשר על פני הדברים גם אינה עולה בקנה אחד עם הסכם הפשרה שנחתם עמה. כמו כן, לא נטען כי עלול להתעורר קושי להיפרע מהמשיבים אם יתקבל הערעור.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.