פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 8425/02
- ג'
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
המערער:
עקל בדר
נ ג ד
המשיבים:
1. אגבאריה
מהדי פארוק
2. אררט חברה לביטוח בע"מ
3. אלבטרוס הנדסה לבניין בע"מנ
4. מגדל חברה לביטוח
5. אחמד דגש מחאגנה
6. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
בקשה למחיקת ערעור שכנגד
החלטה
בפני בקשה למחיקת ערעור שכנגד.
הערעור העיקרי הוגש על ידי המערער ביום 6.10.02 בעקבות פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, לפיו נדחתה תביעתו, נגד ששת המשיבים, לפיצוי כספי בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה.
הערעור שכנגד הוגש ביום 19.11.02 על ידי משיבים 3 ו-4, נגד המערער בערעור העיקרי ונגד יתר המשיבים. הודעת הערעור שכנגד, המסתמכת על התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, מופנית "בכל הנוגע לקביעותיו האופרטיביות של כב' ביהמ"ש קמא... היה ויתקבל ערעורו של התובע". בבקשת המחיקה שהגישה המשיבה 5 בערעור שכנגד מתבקשת דחיית הערעור שכנגד על הסף, מן הטעם שלפי ההלכה והדין לא ניתן להגיש ערעור שכנגד אלא כלפי מי שערער, וכלפיו בלבד.
דין טענה זו להתקבל. תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, המתייחסת להגשת ערעור שכנגד, פורשה לעניין זה בצורה ברורה, הן בספרות והן בפסיקה. הלכה היא, כי ערעור שכנגד לא יכול להיות מוגש נגד בעל דין אחר שכלל לא עירער (ראו לעניין זה בש"א 3868/90, יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ ואח' נ' לה טלמכניק אלקטריק, פ"ד מה (1), 256; ב"ש 797/84, אסיא שוורץ לבית קלצ'קין ואח' נ' קופת תגמולים לעצמאיים
"עצמה" , פ"ד לח(4), 80; ע"א 624/69 פילוסוף נ' דוידזון ואח' , פ"ד כד(2), 378). מכאן, ולאחר עיון בהודעת הערעור שכנגד, ממנה עולה כי היא מופנית כלפי משיבים 1, 2, 5 ו-6 בערעור העיקרי, הרי שהערעור-שכנגד הוגש כנגד בעלי דין שלא הגישו ערעור כנגד המערערת שכנגד. אי לכך, דינה של הודעת הערעור-שכנגד להימחק.
לא נעלמה מעיני העובדה, כי בטרם הוגש הערעור, לא היה כל מקום ולא היתה כל עילה להגשת ערעור על ידי המערערים שכנגד. לא זאת אף זאת, ניתן להניח כי הודעת ערעור שכזו, במידה שהיתה מוגשת, דינה היה להימחק מהרישום, בהיעדר פגיעה במערערים שכנגד, אשר התביעה שהוגשה נגדם בבית המשפט המחוזי נדחתה. מכך עולה, כי האינטרס של המערערים שכנגד להשיג על פסק דינו של בית משפט קמא, ככל שישנו, התגבש רק לאחר הגשת הערעור שבכותרת. עם זאת, אין בכך כדי לאפשר הגשת ערעור שכנגד, אשר יכול שיהא מופנה אך כנגד המערער (או המערערים) בערעור העיקרי. הטעם לכך הוסבר ע"י כב' השופט דב לוין בבש"א 3868/90, יעד אלקטריק – שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ ואח' נ' לה טלכמניק אלקטריק , פ"ד מה(1), 256:
"...בעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד מוענקת פריבילגיה למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לו להגשת ערעור רגיל, ופריביליגיה זו מהווה גם כעין שוט כלפי הצד שכנגד החפץ בהגשת ערעור ראשי מצידו. דין הוא שזכות זו לא תהא כלפי כל עניין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו – שומה עליו שיהא באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי. מכאן מובן גם, כי הערעור שכנגד לא יכול שיופנה כלפי בעל דין שלא ערער בערעור העיקרי".
לכן, ככל שהמערערים שכנגד מעוניינים להגיש ערעור כנגד בעלי דין אחרים שלא ערערו, היה עליהם להגיש בקשת ארכה לצורך הגשת ערעור נפרד, ולא לפנות בערעור שכנגד. הארכת המועד הסטטוטורית שניתנה למערער שכנגד, אינה חלה במקרה בו לא ניתן, כמו במקרה שבפניי, להגיש את הערעור על דרך של ערעור שכנגד.
סיכומו של דבר, במידה שהמערערים שכנגד רואים עצמם כחשופים לפגיעה בעקבות הגשת הערעור העיקרי, פתוחה בפניהם האפשרות להגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור נפרד בעניין. אין בכוונתי לחוות כל דעה בנוגע לסיכויי בקשה כזו, אם וכאשר תוגש.
התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. הערעור שכנגד נמחק. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ג בשבט תשס"ג (26/1/2003).
עודד
שחם
רשם