ע"א 8497/17 יצחק ביטון נ. דליה קניאס

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' מקובר ) מיום 17.9.2017 בת"א 35325-05-12 בכל הנוגע להוראות האופרטיביות בהן הורה בית המשפט למערערים להרוס את הקיר התוחם את גינת ביתם ולבנותו מחדש בלבד.

2.

המערערים הינם בעלי דירת גן בבית משותף בעל 4 דירות ברחוב נורית 9 בכפר סבא. המשיבים 1-2 הם בעליה של דירת הגן הצמודה לדירתם של המערערים, והמשיבים 3-4 הם ילדיהם של המשיבים 1-2 ובעלי דירת גג בבניין. לכל אחת מדירות הבניין מוצמדת חניה, וארבעת החניות ממוקמות מעברו השני של קיר התוחם את גינתם של המערערים. בין השכנים פרץ סכסוך הנוגע למיקומו של הקיר. המשיבים 1-4 הגישו נגד המערערים תביעה לסילוק יד, והמערערים הגישו תביעה שכנגד, אליה צירפו את המשיבים 5-14, בה ביקשו לתקן את מרשם המקרקעין בהתאם למיקומו הנוכחי של הקיר. תביעת המערערים נדחתה בעוד תביעת המשיבים 1-4 התקבלה, ונקבע כי מיקומו של הקיר אינו תואם את הרישום בפנקסי המקרקעין, את היתר הבנייה שהוצא לבניין ואת התב"ע החלה על המקרקעין, כך שהחניות נמצאות ברובן מחוץ לגבולות החלקה עליה נבנה הבניין, בתוך שטח שצ"פ שבבעלות המדינה. עוד קבע בית המשפט כי הקיר נבנה כך על ידי החברות הקבלניות שבנו את הבניין (משיבות 6-8), לאחר שהמערערים רכשו את דירתם. בית המשפט הורה למערערים להרוס את הקיר ולבנותו מחדש בהתאם לתשריט הבית המשותף, להיתר הבנייה ולתב"ע, כך שחלק משטח גינתם של המערערים יוסב לטובת החניות, וזאת תוך 120 יום ממתן פסק הדין ובכפוף לקבלת אישורים והיתרים כדין.

3.

המערערים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, בו הם טוענים בין היתר כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי יש להזיז את מיקומו של הקיר. כן נטען כי גם אם יש מקום להזזתו של הקיר, הרי לאור היעדר האשמה מצד המערערים בהקמת הקיר אין מקום להטיל עליהם את מלוא האחריות והעלויות הכרוכות בכך. כמו כן, לטענת המערערים, הוראות בית משפט קמא אינן ישימות או חוקיות מכיוון שהמערערים אינם בעלי הזכויות בקיר מאחר ונקבע כי הוא אינו נמצא בשטחם, הקיר הינו חלק מהרכוש המשותף ולא ניתן ליתן למערערים הוראות ביצוע עצמאיות לגביו, לא ניתן יהיה לקבל היתר בנייה להזזת הקיר, ולא ניתן לבצע את העתקת הקיר מבלי להשפיע על כלל תשתיות הבניין.

לצד הערעור הגישו המערערים את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בבקשה זו נטען כי סיכויי הערעור טובים וכי ישנם קשיים אופרטיביים בביצוע פסק הדין כאמור. כמו כן נטען כי במידה ויתקבל הערעור הזזת הקיר תעשה לחינם, וכי לא יהיה ניתן להשיב את המצב לאחור, שכן כפי שלא ניתן להורות למערערים לבצע שינויים ברכוש המשותף, כך גם לא יהיה ניתן להורות למשיבים להחזיר את המצב לקדמותו.

4.

המשיבים 1-4 טוענים כי דין הבקשה להידחות, שכן חלקו האופרטיבי של פסק הדין - הזזת הקיר - אינו מצוי במחלוקת, וכל טענתם של המערערים נוגעת לשאלה מי יישא בעלויות ביצוע פסק הדין, מחלוקת כספית שאינה מצדיקה היעתרות לבקשה. כמו כן, נטען כי סוגיית עלויות הזזת הקיר כלל לא הועלתה בפני בית משפט קמא, ולפיכך סיכויי הערעור נמוכים, וכי אי ביצוע פסק הדין יפגע במשיבים, אשר מאז שנודע להם כי החניות אינן בבעלותם הקניינית הם אינם משתמשים בחניות, על אף שהמשיבים 2 ו-3 הינם נכי צה"ל הזקוקים לחניות הצמודות לדירותיהם.

עיריית כפר סבא והוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא (המשיבות 5 ו-9) והמדינה (משיבה 14) השאירו את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המדינה ציינה בתגובתה כי היא סבורה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים 1-4. החברות הקבלניות (המשיבים 6-8) ובעליהן (משיבים 10-12) ציינו כי אף שאין להם כל נגיעה לסכסוך בין השכנים, לדעתם יש לקבל את בקשת המערערים לעיכוב ביצוע חלקו האופרטיבי של פסק הדין, היות ואם אכן ייהרס הקיר ויתקבל הערעור, יתקשו המערערים לקבל היתר בנייה לבנייתו מחדש באותו מקום.

5.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה.

טענות המערערים בנוגע ליכולתם לבצע את הוראותיו האופרטיביות של פסק הדין, כאשר הקיר הינו רכוש משותף של כל דיירי הבניין וחלק משטח החניה בבעלות המדינה, וכאשר נדרשים אישורים והיתרים לצורך בנייתו והריסתו שלא ברור שהם זכאים לקבלם, מעלות שאלות שערכאת הערעור תצטרך לתת עליהן את הדעת. ככל שיש טעם בטענות המערערים, דחיית הבקשה תוביל למצב בו המערערים יפרו את פסק הדין בשל חוסר היכולת לבצעו.

6.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להריסת הקיר ובנייתו מחדש יעוכב על להכרעה בערעור.