ע"א 8615/06 עמותת איגוד טניס השולחן בישראל נ. רשם העמותות

1.

ביום 13.8.2006 ניתן צו פירוק נגד עמותת איגוד הטניס שולחן בישראל (להלן – העמותה). עו"ד עומר גדיש מונה למנהל מיוחד ובהמשך למפרק קבוע של העמותה. המפרק הסדיר את חידוש פעילותה של העמותה בפירוק, בפיקוח בית המשפט המחוזי. הערעור שבכותרת הוגש (ביום 22.10.2006) לבית משפט זה באמצעות מר קרפמן, שהיה פעיל בעמותה עד ערב הפירוק. הערעור הוגש בשם העמותה כביכול, והוא מופנה נגד צו הפירוק. לאחר הגשת הערעור ביקש מר קרפמן גם לעכב את ביצוע צו הפירוק. הבקשה נדחתה בהחלטה של כב' השופטת מ' נאור (מיום 17.4.2007) בה נכתב בין היתר:

"מבלי לנקוט עמדה בשאלת מעמדו של מר קרפמן בעמותה כיום ומבלי להביע דיעה בשאלת סיכויי הערעור, מקובלים עלי טעמיו של בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע על יסוד שיקול מאזן הנוחות ולגופו של עניין. לאחר שבמשך שבעת החודשים האחרונים נעשתה פעילות שיש בה כדי לשקם את העמותה ולקדם את ענף טניס השולחן בישראל ופעילות זו נמצאת בעיצומה, עיכוב ביצוע צו הפירוק עלול להביא לפגיעה בעמותה עצמה ובאינטרס הציבורי בשיקומו של ענף טניס השולחן בישראל. בנסיבות אלה מקובלת עלי טענת המדינה לפיה עיכוב הביצוע לעת הזו עלול להביא לשינוי המצב לרעה ולא להקפאת מצב קיים. מכאן, שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת אי-עיכוב ביצוע צו הפירוק ודי בכך כדי לדחות את הבקשה כפי שהוגשה".

2.

בד בבד הגיש יוזם ההליך בקשה לפטור מערבון, שנקבע לסך של 40,000 ₪. באותה בקשה נטען כי העמותה הינה חדלת פרעון ולפיכך אין באפשרותה להפקיד ערבון. עוד נטען כי בשים לב לכך שהעמותה היא מוסד ללא כוונת רווח, אין לצפות כי חברי ההנהלה יממנו את הפקדת הערבון מכיסם. כן נטען כי בקופת העמותה כספים המוחזקים בידי המנהל המיוחד, ולפיכך עליו מוטלת החובה להפקיד ערבון. כב' הרשמת ש' ליבוביץ החליטה (ביום 12.8.2007) שלא לפטור את יוזם ההליך מהפקדת ערבון, אך הפחיתה את הערבון לסך של 30,000 ₪. בהחלטתה הבהירה כב' הרשמת ליבוביץ כי ככל שיוזמי הערעור מעוניינים כי העמותה, באמצעות מפרקה, תממן את הפקדת הערבון, עליהם להגיש בקשה מתאימה למנהל המיוחד, ואם בקשתם תסורב עליהם להפנות בקשה בעניין זה לבית המשפט של פירוק. לגבי מצבה הכלכלי של העמותה קבעה כב' הרשמת כי משיוזמי ההליך עצמם הבהירו כי יש בקופת הפירוק די כספים לצורך מימון הפקדת הערבון, עליהם למצות קודם כל את הדרך הפתוחה לפניהם לגייס את הסכום הנדרש מתוך קופת העמותה. היא הוסיפה כי אף אם לא תצלח דרכם, עדין אין בכך בהכרח כדי לפטור אותם מהפקדת הערבון. העובדה שחברי העמותה או מנהליה אינם מפיקים מפעילותה רווח כלכלי, אין בה כדי להוציאם מעל קרוביה של העמותה, אשר עליה להסתייע בהם לצורך גיוס הממון הנדרש לשם הפקדת ערבון. מטעמים אלה נדחתה כאמור הבקשה לפטור מערבון. יחד עם זאת, הועמד הערבון על סך של 30,000 ₪ שכן הסכום המקורי היה גבוה מן המקובל. בשולי החלטתה קבעה כב' הרשמת ליבוביץ כי לתיק יצורפו ייפוי כוח מתאימים מטעם כל יוזמי ההליך.

3.

בהמשך התבקשו מעת לעת הארכות מועד להפקדת הערבון. המועדים הוארכו כמבוקש כדי לאפשר ליוזמי ההליך לפנות לבית משפט של פירוק, בהתאם להבהרה של כב' הרשמת ליבוביץ. ביום 20.3.2008 הוגשה "בקשה נוספת דחופה לפטור מערבון", היא הבקשה המונחת כעת לפניי. הבקשה הוגשה כביכול בשם העמותה. היא אינה נתמכת בתצהיר וכלל לא ברור על ידי מי נחתמה. כעולה מן הבקשה, היא הוגשה בעקבות סירובו של בית המשפט של פירוק להורות למפרק לממן את הפקדת הערבון מתוך קופת הפירוק. החלטת בית המשפט של פירוק ניתנה ביום 31.1.2008. בהחלטתו, אימץ בית המשפט את עמדת כונס הנכסים הרשמי, לפיה בנסיבות המקרה, ולאור העובדה כי הן הבקשה לביטול הפירוק והן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט העליון נדחו, דבר המותיר על כנו את הסטטוס החדש של העמותה, הרי שאין כל סיבה לאלץ את העמותה או נושיה לממן את ההליכים בהם נוקטים מר קרפמן וחברי הנהלה אחרים, המבקשים לחדש את שליטתם בעמותה. בית המשפט אף הביע ספק גדול האם הליכי הערעור משרתים את האינטרסים של העמותה עצמה, להבדיל מן האינטרסים של חברי ההנהלה לשעבר. לכן נפסק כי חברי ההנהלה ולא העמותה, הם שצריכים לשאת בהוצאות הכרוכות בניהול הליכי הערעור, כולל הפקדת ערובה למימון הוצאות.

4.

בבקשה הנוספת לפטור מערבון נטען כי סכום הערובה שנקבע הינו גבוה ביותר לעמותה שפורקה, כשבסיס הנימוק לפירוק הינו חדלות פירעון. נטען כי משמעות היות המערערת חדלת פירעון הינו העדר יכולת להפקיד את הכספים הדרשים לצורך ניהול הערעור ובכך לסגור שעריו של בית המשפט בפני המערערת. נטען עוד כי מ דובר בעמותה שנוהלה שלא למטרות רווח. משכך, ברור שאין לצפות כי חברי הנהלת העמותה, העוסקים בפעילותם בהתנדבות, יממנו את הפקדת הערבון מכיסם הפרטי. הודגש כי אותם חברי הנהלה המעוניינים בהליך הערעור, מעוניים בו אך ורק לשם הוצאת הצדק לאור, ללא אינטרס אחר ומבלי שיש בכוונתם לחזור ולתפקד בעמותה, אם וככל שיזכו בערעור.

5.

בתגובה לבקשה זו חזרו משיבים 1 ו-3 על עמדתם בבקשה המקורית לפטור מערבון, לפיה מאחר שהערעור אינו מגלה עילה אין מקום למתן פטור. משיבים 1 ו-3 הוסיפו כי לאור החלטת בית המשפט של פירוק ברור כי לא העדר מקורות כספיים לעמותה מונע את מימון הערבון, אלא החלטת בית המשפט כי אין הצדקה לממן את הערבון מקופת הפירוק. מפרק העמותה מתנגד גם הוא לבקשה. הוא מציין בתגובתו כי יוזמי הערעור אינם נמנים כיום בקרב בעלי התפקיד בעמותה וכי מיום שניתן צו הפירוק לעמותה ומאוחר יותר ממועד מינויו של המפרק, כל סמכויות העמותה הועברו לידי המפרק והוא הנציג החוקי היחיד המוסמך על פי דין לפעול בשם העמותה ולחייבה. נטען עוד כי מאז מתן צו הפירוק השתפר מצבה של העמותה ללא היכר, דבר הבא לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט בעניין עיכוב הביצוע. ניהול הליך הערעור מכספי העמותה, הנתמכת מכספי משלם המיסים, אינו חלק מהמטרות ומהאינטרסים של העמותה.

6.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ונספחיהם באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עיקר הטענות המועלות בבקשה שלפניי נטענו כבר בבקשה המקורית שנדחתה על ידי כב' הרשמת ליבוביץ. אין מקום לחזור ולהעלות טענות אלה בבקשה נוספת לפטור מערבון. בקשה נוספת לפטור מערבון, יש לה מקום רק ככל שהיא מבוססת על עילה מבוררת לעיון מחדש, כגון שינוי מהותי של הנסיבות. אין איפוא מקום להידרש לטענות בדבר חוסר יכולת כלכלית של העמותה להפקיד ערבון ובדבר העדר חובה של חברי ההנהלה לממן את הערבון. למעלה מן הנדרש אציין כי גם עתה לא הונח כל יסוד לטענה בדבר חוסר יכולת כלכלית של העמותה להפקיד ערבון. עצם העובדה שהעמותה נמצאת בהליך של פירוק, אין פירושה בהכרח כי אין ביכולתה לממן הפקדת ערבון. עיון בהחלטת בית המשפט של פירוק ובעמדת המפרק מרמז על כך שלעמותה עומדים מקורות כספיים. אלה אינם מנותבים להפקדת ערבון לא בשל מחסור כלכלי אלא בשל העדר נכונות לממן את הליך הערעור. ככל שליוזמי ההליך טענות בנדון, הרי שמדובר בטענות ערעוריות באופיין כלפי החלטת בית המשפט של פירוק. ברי כי אין מקום להידרש אליהן במסגרת ההליך שלפניי, שאינו יכול להוות תחליף להגשת ערעור על החלטת בית המשפט של פירוק. יצוין לבסוף כי באשר לעצם יכולתם הכלכלית של יוזמי ההליך, בבקשה הנוכחית כלל לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הם נעדרים יכולת לגייס את כספי הערבון. כאמור, הבקשה הוגשה ללא תצהיר וללא תיעוד כלשהו, וכלל לא ברור על ידי מי נחתמה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. הערבון שנקבע יופקד תוך 14 ימים, ולא – יידחה ההליך ללא הודעה נוספת.