ע"א 8679/06 ולדימיר חביץ' ו-233 אח' נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לשנות את סיווג ההליך שבכותרת מהליך אזרחי להליך פלילי.

1.

ההליך נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו אשר דחה את בקשת המערערים לעקל את כספיו של המשיב 2 לצורך הבטחת ביצוע פסקי דין שנתנו נגדו וזאת מתוך סכום שנתפס על ידי המשיבה 1 מידיו ושאותו ביקשה לחלט במסגרת כתב אישום שהוגש נגדו. נוכח הרשעת המשיב 2, בית המשפט קמא קיבל את בקשת המשיבה 1 לחלט כספים אלה לטובתה. בבקשה נטען כי הערעור הוגש על יסוד סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון או החוק) וסעיף 36ו(ד) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים או הפקודה) . לטענת ב"כ המערערים, עסקינן בחילוט פלילי, ולא בחילוט אזרחי ולפיכך אף הערעור עליו הינו בדרך שמערערים על פסק דין בהליך פלילי. המשיבה 1 מתנגדת לבקשה.

2.

דין הבקשה להידחות. המשיבה 2 אינה חולקת על כך שבית משפט קמא לא קבע כי הדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי אלא שעסקינן בחלוט לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון שעניינו "חילוט רכוש בהליך פלילי". חרף האמור, הדרך לתקיפת החלטת בית משפט קמא הינה באמצעות הגשת ערעור אזרחי. סעיף 23 לחוק הלבנת הון מחיל על חילוט רכוש ועל רכוש שחולט לפי החוק את הוראות סעיפים 36ג עד 36' לפקודת הסמים המסוכנים בשינויים המחויבים. בסעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים נקבע:

"ערעור של מי שטוען לזכות ברכוש שחולט לפי סעיף 36א וערעור על החלטת בית משפט לפי סעיף 36ד יהיו בדרך שמערערים על החלטה בעניין אזרחי, ואולם אם ניתנה ההחלטה בגזר דין והוגש ערעור על פסק הדין, רשאי בית משפט שלערעור לשמוע גם את ערעורו של מי שטוען לזכות ברכוש".

סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים דן בחילוט רכוש בהליך פלילי. מהחלת הוראות הפקודה בשינויים המחויבים על חילוט לפי חוק הלבנת הון נובע כי דין זהה יש להחיל על חילוט רכוש בהליך פלילי לפי החוק. יוער, כי המערערים הפנו בבקשתם לסעיף 36ו(ד) לפקודה אשר אינו מציין את הדרך לתקיפת החלטת בית המשפט, אם

בדרך שניתן לערער על הליך אזרחי או בדרך שניתן לערער על הליך כפלילי. הפנייה אל סעיף 36ו(ד) בטעות יסודה, שכן סעיף 36ו בכלל וסעיף 36ו(ד) בפרט עניינם בסעדים ארעיים, ואילו החלטת בית משפט קמא לא נתנה במסגרת דיון בבקשה למתן סעד ארעי אלא בנוסף לעונש שהושת על המשיב 2 לאחר הרשעתו. לפיכך, הוראת סעיף 36ו(ד) אינה רלבנטית במקרה דנן. נוכח הוראת החוק הברורה החלה בענייננו, אשר צוטטה לעיל, אין מקום להורות על שינוי סיווג ההליך (השווה: בש"פ 7440/05 פלוני נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4), 3665; רע"פ 6751/06 פאטמה אבו חמדיה נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(3), 5044). למעלה מהנדרש אוסיף כי במהותה, המחלוקת נשוא הערעור אינה בעלת אופי פלילי שכן אין היא מתמקדת בעצם החילוט וההצדקה לו אלא בזכויותיהם הנוגדות של המערערים והמשיבה 1 בכספים שחולטו. מכאן, שגם במהות, עסקינן במחלוקת בעלת אופי אזרחי (ראו שם).

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך 21 יום מעת המצאת החלטה זו.