ע"א 8679/15 פלוני נ. פלוני

1.

בין המבקשת לבין המשיבות ניטשת מחלוקת בנוגע לנכס בהרצליה שבו מתגוררת המבקשת יחד עם בנה הקטין (להלן: הנכס ). את הנכס רכשה חברה פלונית – היא המשיבה 2, שהמשיבה 1 היא בעליה – מאימה המנוחה של המבקשת (להלן: האם ). זאת, בתמורה לסילוק חוב משכנתא ומתן זכות מגורים בנכס לאם, כבת רשות, למשך חייה. לאחר מות האם הגישה המשיבה 2 תביעה, בסדר דין מקוצר, לפינוי ולסילוק ידה של המבקשת מהנכס. ביום 2.6.2008, קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה זו בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה (להלן: פסק הדין משנת 2008 ). לאחר שפנתה המשיבה 2 למימוש פסק הדין משנת 2008 הגישה המבקשת תביעה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו היא זכאית להירשם כבעלים של הנכס. תביעה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר י' פרגו ) ביום 29.10.2015. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשת כי אמה לא הייתה כשירה לכרות חוזה עם המשיבה 2, וזאת לאחר דיון מפורט בחוות הדעת הרפואיות השונות שהוגשו לבית המשפט, לרבות על ידי מומחה שמונה בידי בית המשפט. בית המשפט קבע – תוך שהוא דוחה את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידו – כי האם הייתה כשירה לכרות את החוזה וכי לא נפל פגם בכריתתו. כמו כן נקבע כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות ושיהוי ונפסקו הוצאות לטובת המשיבות.

2.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים שכן שגה בית המשפט בדחייתו את חוות הדעת של המומחה שמונה מטעמו ואת חוות הדעת של המומחה מטעם המבקשת. עוד נטען כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, שכן ביצוע פסק הדין משמעו פינויה ופינוי בנה הקטין מדירת מגוריהם ומכירת הנכס על ידי המשיבות, ומדובר בפעולות בלתי הפיכות. ביום 16.12.2015 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על פינוי המבקשת מהנכס ועל קבלת תשובת המשיבות לבקשה.

3.

המשיבות טוענות בתשובתן כי סיכויי הערעור קלושים, וזאת בשל כך שערעורה של המבקשת מכוון לממצאים עובדתיים שבהם נוטה ערכאת הערעור שלא להתערב. עוד נטען כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת באופן מובהק, שכן הבקשה היא למעשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין משנת 2008 שאת ביצועו מעכבת המבקשת – הלכה למעשה – באמצעות הליכים משפטיים כבר למעלה מ-7 שנים. זאת, בעוד המשיבה 2 המתינה לממש זכויותיה בנכס עד לסיום בירור ההליך. עוד הוטעם כי המשיבות מוכנות להתחייב שלא לבצע בנכס "כל מהלך בלתי הפיך שימנע את השבת המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור (למעט השכרתו לצד שלישי לתקופה קצובה תוך ידוע השוכר בדבר ההליך המשפטי והאפשרות שיידרש לפנותו עוד בטרם סיום תקופת השכירות) וזאת עד לקבלת פסק דין בערעור". לחלופין נטען כי אם תתקבל בקשת המבקשת על המבקשת להפקיד בטוחה בסך של 450,000 ש"ח – סכום שנטען על בסיס "חישוב כללי" וללא הערכת שמאי – לכיסוי חובות דמי שימוש נטענים שבהם חבה המערערת למשיבה 2 כתוצאה מהשימוש בנכס.

4.

דין הבקשה להתקבל. תחילה יוער כי דומה שאת הבקשה שלפניי יש לסווג כבקשה לסעד זמני בערעור. כידוע, על המבקש סעד זמני למשך תקופת הערעור להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים המקיימים ביניהם מעין "מקבילית כוחות": האחד, כי סיכויי ערעור גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 4521/14 מרסיאנו נ' יאשי , פסקה 4 (14.12.2014) (להלן: עניין מרסיאנו )). במקרים שבהם הסעד הזמני עוסק בפינוי דירת מגורים ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים. זאת עקב ההשלכות החמורות של פינוי אדם מביתו (ע"א 5529/15 פלונית נ' בנק מזרחי טפחות , פסקה 8 (9.9.2015); עניין מרסיאנו ). בענייננו, מדובר בדירת המגורים היחידה של המבקשת ושל בנה הקטין. המשיבות לא הצביעו על נזק בלתי הפיך שייגרם להן אם יינתן הסעד הזמני, ובהתחייבותן שלא לבצע בנכס "מהלך בלתי הפיך" כדי לאיין את הנזק הנגרם מפינוי מדירת המגורים אין די. בנסיבות אלו, ואף מבלי להידרש לבחינת סיכויי הערעור, סבורני כי מאזן הנוחות מצדיק היעתרות לבקשה.

נוכח האמור, ניתן בזה סעד זמני שלפיו תימנע המשיבה 2 מפינוי המבקשת מהנכס עד להכרעה בערעור או עד לקבלת החלטה אחרת. אין צו להוצאות.