ע"א 838/18 שולמית אייל נ. יורם אייל

1.

המבקשת – שאינה מיוצגת – הוכרזה פושטת רגל ביום 31.3.2015 והמשיב 5 מונה כנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן ). ביום 4.12.2017 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) בקשה שהגישה המבקשת לביטול הכרעות הנאמן בתביעות חוב שונות שהוגשו נגדה. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי המבקשת קיבלה לידיה את החומר הרלוונטי לעניין תביעות החוב לכל המאוחר ביום 28.3.2017; וכי הבקשה לביטול ההכרעות בתביעות החוב הוגשה ביום 27.7.2017 – לאחר שחלפה תקופת 45 הימים להגשת בקשה כאמור. עוד צוין, כי אף לגוף הדברים, העלתה המבקשת טענות כלליות ובלתי מפורטות; וכי המבקשת הגישה כ-8 ערעורים על ההכרעות בתביעות החוב, אשר נכון למועד מתן ההחלטה, טרם הוכרעו לגופן (להלן: ההחלטה בעניין ביטול החלטות הנאמן ).

2.

בהחלטה מיום 6.12.2017 נעתר בית המשפט לבקשת הנאמן למתן הוראות לפעול למימושה של הדירה שבה מתגוררים המבקשת וילדיה (כך הטענה), הם המשיבים 4-2 (להלן: הילדים ו הדירה ), הרשומה ברשות מקרקעי ישראל על שם המבקשת וגרושהּ (הוא המשיב 1; להלן: הגרוש ), בחלקים שווים (להלן: ההחלטה בעניין מימוש הדירה ). תחילה, קבע בית המשפט כי המבקשת היא הבעלים של הזכויות בדירה לבדה נוכח הוראות הסכם הגירושין בינה לבין הגרוש שלפיו זכויותיו של האחרון בדירה מועברות במלואן למבקשת וכן בשים לב לכך שהגרוש לא הגיש תשובה לבקשת הנאמן למימוש הדירה – התנהגות המלמדת על כך שלגרוש אין זכויות בדירה. עוד צוין, כי חרף ההוראה בהסכם הגירושין שלפיה על מחצית מזכויות המבקשת בדירה יירשם שעבוד לטובת הילדים – שעבוד כאמור לא נרשם, ובנסיבות שפורטו, אין בהוראה זו כדי לעכב את מימוש הדירה המבוקש. עוד נקבע כי זכויות המבקשת בדירה אינן באות בגדר סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) שכן אלו אינן רשומות במרשם המקרקעין; וכי הכרעות הנאמן בתביעות החוב הן חלוטות, משחלף המועד להשיג עליהן.

3.

המבקשת ערערה על שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי, ובצד הערעור הגישה בקשה שבגדרה התבקש מתן סעד זמני לתקופת הערעור שימנע את מימוש הדירה. בערעורה טוענת המבקשת – בין היתר – כי הדירה אינה בבעלותה המלאה; כי יש מקום להחיל את סעיף 33 לחוק הגנת הדייר בעניינה; וכי שגה בית המשפט עת דחה על הסף את בקשתה לביטול הכרעות החוב של הנאמן. בבקשתה לסעד זמני, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור מצדיקים היעתרות לסעד המבוקש וכי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה. עוד מוסיפה המבקשת, כי הדירה היא דירת המגורים היחידה שלה ושל ילדיה, כך שמימושה יותיר אותם ללא קורת גג.

4.

התבקשה תשובת המשיבים. לטענת הנאמן סיכויי הערעור שהגישה המבקשת נמוכים. אשר לשיקול שעניינו מאזן הנוחות נטען, בתמצית, כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית מוצקה לתמיכה בטענה שייגרם לה נזק בלתי הפיך ממימוש הדירה, לו יתקבל הערעור; וכי מאחר ששווי הדירה (כ-2.1 מיליון ש"ח) עולה על סכום קופת הנשייה המאושרת (העומדת על כ-1.3 מיליון ש"ח), גם אם תימכר הדירה – תוכל המבקשת לרכוש לה דיור חלופי ביתרת הסכום. הנאמן סבור שקבלת הבקשה למתן סעד זמני תפגע בזכותם של הנושים לגבות את חובותיהם; וכי גם אם תתקבל הבקשה, יש להתנותה בהפקדת ערובה מתאימה מצד המבקשת. הנאמן מוסיף וטוען כי אין מקום לקבל את הבקשה משיקולי יושר, נוכח התנהגות פסולה של המבקשת בהליך פשיטת הרגל (כנטען), אשר בין היתר ניסתה למכור את הדירה לאחר שניתן צו האוסר על ביצוע דיספוזיציה בדירה.

5.

המשיב 6, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) סבור שסיכויי הערעור אינם גבוהים, אולם משעה שעניינה של הבקשה דנא בפינוי דירת מגורים ייתכן שיש מקום להורות על מניעת הפינוי באופן זמני; וכי נכון יהא להתנות את הסעד בהפקדת ערובה להבטחת הנזקים שעשויים להיגרם לנושים כתוצאה מהעיכוב בהליכי מימוש הדירה.

6.

הגרוש והילדים טוענים בתשובתם כי למבקשת ולילדיה עלול להיגרם נזק בלתי הפיך כתוצאה מפינויים מהדירה והותרתם ללא קורת גג. לטענתם, בבעלות המבקשת רק מחצית מהזכויות בדירה בעוד שמחציתן השנייה של הזכויות רשומה על שם הגרוש, שהעביר במסגרת הסכם הגירושין את זכויותיו בדירה לילדים בהגיעם לגיל בגרות. לטענת הגרוש והילדים, הזכויות אמנם טרם נרשמו על שם הילדים, אך זאת מאחר שהדירה לא נרשמה על שם המבקשת במרשם המקרקעין. נוכח האמור, נטען כי שגה בית משפט קמא עת פסק כי יש לממש את הדירה, מבלי שהתחשב בזכויותיהם.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לה ובצרופותיהן, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף לאמור להלן. כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח שני תנאים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 8679/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 4 (21.1.2016)). כאשר מדובר בבקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על החלטה שתוצאתה היא פינוי מדירת מגורים, ייטה בית המשפט ככלל להיעתר לבקשה, בשל ההשלכות החמורות הנודעות לפינוי אדם מביתו (ע"א 5234/13 כרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ , פסקה 6 (12.8.2013) (להלן: עניין כרסנטי )). סבורני כי במקרה דנא שיקול אחרון זה מטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה למתן סעד זמני. משמעות החלטת בית משפט קמא בעניין מימוש הדירה היא כי הנאמן רשאי לפעול בהליכים המקובלים למכירת הדירה כפנויה, ולכן ברי שדחיית הבקשה לסעד זמני עלולה להביא לנזק בלתי הפיך למבקשת, המתגוררת בדירה עם ילדיה, במידה שערעורה יתקבל בסופו של יום. למול זאת, הנאמן לא הצביע על נזק משמעותי שייגרם לנושים אם יינתן הסעד הזמני המבוקש. בנסיבות אלו, ומבלי שאביע עמדה בשאלת סיכויי הערעור, נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשת באופן המצדיק היעתרות לבקשה.

8.

אשר על כן, ניתן בזה סעד זמני שלפיו יימנע הנאמן מלפעול למימוש הדירה במסגרת הליך פשיטת הרגל שמתנהל בעניין המבקשת עד להכרעה בערעור או עד לקבלת החלטה אחרת. עם זאת, נוכח קביעת בית משפט קמא בדבר ניסיון המבקשת למכור את הדירה בניגוד לצו שנתן, תוקפו של הסעד הזמני מותנה בכך שלא תתבצע כל דיספוזיציה בדירה. בנסיבות העניין, לא ראיתי להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת ערבות, וזאת מבלי שאביע עמדה לגבי הבקשה לפטור מאגרה וערבון ולחלופין – להפחתתם, שהגישה המבקשת ביום 28.1.2018 בהליך שלפנינו.

הבקשה מתקבלת אפוא, בכפוף לאמור לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.