פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 8858/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. אסמהאן שוויקי
2. זהיר שוויקי
3. האני שוויקי
4. אחמד שוויקי
5. ג'ומעה ח'דר עודה
6. פייזה עודה
7. חדר ג'ומעה עודה
נ ג ד
המשיבים:
1. יצחק רלב"ג
2. אברהם שפרמן
3. מרדכי זרביב
4. סוניא עאיש
5. סמאהר (שוויקי) סאיח
6. יחיא סאיח
7. ניזאר מוחמד שוויקי
8. יאסר יאסין רג'בי
9. פתחיה רג'בי
10. סמירה שוויקי אבו נאב
11. סבאח (עודה) קימרי
בקשה מטעם המבקשים
1 ו-3 לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים א'
דראל, ע' זינגר וא' רון) בע"א 8727-05-20 מיום 18.11.2020
בשם המבקשים 1 ו-3:
עו"ד נאיל ראשד
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד אברהם משה סגל
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים א' דראל , ע' זינגר ו א' רון ) שבו נקבע, בין היתר, כי "צו הפינוי בכל הנוגע [למבקשים – ע' פ'] 3-1 (אלה שלא פינו את חלקם במקרקעין) ייכנס לתוקף ביום 1.2.2021". הרקע הצריך לענייננו פורט בהחלטתי ברע"א 6914/20 עודה נ' רלב"ג (5.11.2020), ומשכך יובאו הדברים להלן בקצרה.
ביום 26.1.2021, לאחר קבלת תשובת המשיבים 3-1 לבקשת הרשות לערער (להלן: המשיבים ), הוריתי לצדדים להגיש הודעת עדכון תוך 10 ימים ממתן החלטה ברע"א 8694/20 דוויק נ' זרביב , וזאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לזיקה בין התיקים. בו ביום הגישו המבקשים 4-1 בקשה לעיכוב פינויים מהמקרקעין (להלן: הנכס ). בבקשה צוין כי בשים לב להחלטתי מאותו היום, ובשים לב לכך שה"מבקשים 4-1 הם בעלי דין שהערכאות דלמטה קבעו לגביהם כי הם מחזיקים בחלק מהנכס נשוא ההליך", מתבקש בית המשפט להורות על עיכוב פינויים מהנכס. בתשובת המשיבים עתרו לדחיית הבקשה, משורה של טעמים ובהם: כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, שכן היא מוגשת בשם המבקשים 4-1, בעוד שהפינוי עוכב בעבר ביחס למבקשים 1 ו-3 בלבד; כי סיכויי בקשת הרשות לערער לא תומכים בהיעתרות לבקשה; וכי הבקשה הוגשה בלא תצהיר לתמיכה בעובדות הכלולות בה.
ביום 31.1.2021 הוריתי כי פינוי המבקשים 1 ו-3 מהנכס יעוכב (וזאת בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין מיום 12.8.2020) והוריתי למבקשים 4-1 להגיב לאמור בתשובת המשיבים, לגבות תגובה זו בתצהיר ולהמציא התחייבות עצמית. בתגובתם, ציינו המבקשים כי בבקשת עיכוב הביצוע "נפלה טעות" וכי למעשה, עיכוב הביצוע מתבקש רק בכל הנוגע למבקשים 1 ו-3 (וזאת בהתאם גם להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין). המבקשים 1 ו-3 ציינו כי הנכס הוא קורת הגג היחידה שלהם וכי גם "סיכויי הערעור" תומכים בקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע. בהתאם להחלטתי, האמור בתגובה גובה בתצהיר ולתגובה צורפו כתבי התחייבות מטעם המבקשים 1 ו-3.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובת המבקשים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. מבלי לקבוע מסמרות בסיכויי בקשת הרשות לערער, אני סבור ששיקול מאזן הנוחות מטה את הכף במקרה דנן לטובת היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע. כאמור, תוצאת פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא פינוי המבקשים 1 ו-3, אם ובנה, מבית מגוריהם. המשיבים מצדם לא טענו כי ייגרם נזק משמעותי כתוצאה מעיכוב הביצוע. בנסיבות אלו, ונוכח ההשלכות החמורות של פינוי אדם מביתו, אני סבור שיש להורות על עיכוב פינוי המבקשים 1 ו-3 מהנכס (ראו והשוו: ע"א 838/18 אייל נ' אייל , פסקה 7
(21.2.2018); ע"א 5234/13 כרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ , פסקה 6
(12.8.2013)).
המבקשים 1 ו-3 יפקידו בקופת בית המשפט סך של 20,000 ש"ח במזומן או ערבות בנקאית באותו הסכום, להבטחת הנזקים שעלולים להיגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב הפינוי, ככל שבקשת הרשות לערער תידחה בסופו של יום. לא תופקד ערבות כאמור עד ליום 18.2.2021, יפקע הצו הארעי שניתן. ככל שתופקד הערבות, יעמוד הצו הארעי בעינו עד למתן החלטה אחרת.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב בשבט
התשפ"א (4.2.2021).
ש ו פ ט