ע"א 8727/11 יעקב מאור נ. חב' דלתא קפיטל בע"מ

1.

מונחת לפניי בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 10-04-9147, כבוד השופט א' בכר ) בגדרו נדחתה תביעה למתן צו הצהרתי לפיו שטר המשכון עליו חתמו הינו בטל.

2.

לטענת המבקשים סיכויי הערעור הינם גבוהים. הם חתמו על מסמכים עבור חתנם לאחר שהופעל עליהם לחץ מנציגי המשיבה. על המשיבה הנטל להסביר ללקוח את פשר המסמך עליו הוא חותם במיוחד עת עסקינן במבקשים שהינם חולים ומבוגרים. לטענתם, המשיבה הפרה את חובת האמון, הגילוי וחובת תום הלב. לשיטתם, היה מקום לסווגם כערבים ולא כלווים העיקריים וזאת על פי המבחנים המשפטיים המקובלים. כך למשל, על פי 'מבחן התמורה' החתן הוא אשר קיבל את התמורה. על פי 'מבחן האשם', החתן הוא האשם בלקיחת המשכנתא על דירת מגוריהם. הוא אשר נשא בתשלומי המשכנתא ונשא בהוצאות ההליך המשפטי. עוד נטען כי טעה בית המשפט בקובעו שחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 אינו חל על המקרה. לשיטתם, הגם שהתיקון פורסם לאחר נטילת ההלוואה, הפסיקה החילה אותו גם על הלוואות שנחתמו עובר לתיקון. בנוסף נטען כי טעה בית המשפט בקובעו שלא עומדת להם זכות לסדור חלוף. העובדה ששטר המשכון כולל אזכור טכני בלבד של סעיפי החוק אין בו כדי להעמיד אדם מן היישוב, שאינו משפטן, על כך שהוא מוותר על זכותו. כאן מדובר באנשים מבוגרים שראו לראשונה את המסמכים וחתמו עליהם מבלי לקרוא את תוכנם. באשר למאזן הנוחות, נטען כי מדובר בפינוי מבית מגורים, שהינו הנכס היחידי של המבקשים. המבקשים השקיעו את כל הונם בנכס וזריקת אנשים חולים וזקנים לרחוב תוך מכירת הנכס לצד ג' תהפוך את הערעור לתיאורתי, כאשר מנגד לא ייגרם כל נזק למשיבה אם תמתין עד להכרעה בערעור.

מנגד טוענת המשיבה שסיכויי הערעור קלושים. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות המקיפות וקבע ממצאים עובדתיים. המבקשים חתמו על הסכמי פשרה שתוכנם מנוגד לנטען בערעור. בנוסף, הם חתמו על תצהיר המלמד שהבינו את המשמעות של חתימתם, לרבות העובדה שהם משמשים כערבים ולרבות ויתור על זכותם לסדור חלוף. באשר למאזן הנוחות נטען שאף המבקשים הודו שבמידה והערעור יתקבל הם יוכלו להיפרע מן המשיבה בגין הנזקים שיגרמו להם. המבקשים לא ייזרקו לרחוב שכן יש להם 4 פתרונות דיור אפשרי, חלקם אצל ילדיהם, או שישכרו בית חלופי בסמוך למקום המגורים הנוכחי. בהקשר זה הודגש שהמבקשים הודו שיש להם יכולת כלכלית לעשות כן. עוד מדגישה המשיבה שההליך מתעכב במשך 4 שנים והבטוחה שהיא קיבלה להלוואה נשחקה ובכך נגרם לה נזק כלכלי.

3.

הלכה מושרשת היא שבבקשה לעיכוב ביצוע או בבקשה למתן סעד זמני, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש לעכב פינויו ממקום מגוריו. הסיבה לכך היא שהתוצאה האחרת לפיה יפונה המבקש מביתו טרם שמיעת המשפט או הערעור "מהווה תמיד מהלך קשה שהחזרת המצב לקדמותו לגביו אם התביעה העיקרית תצלח מוטל בספק" (ראו רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו (1) 529, 534). בענייננו יודגש כי מדובר בדירת המגורים היחידה של המבקשים שהינם בני זוג מבוגרים – מעל גיל 70. המבקש הינו אדם חולה במחלה ממארת (סרטן מעי הגס והערמונית) ועבר מספר ניתוחי כריתה. מהצד האחר המשיבה לא הצביעה על כל נזק ממשי שייגרם לה אם תמתין בהליכי הגבייה עד להכרעה בערעור שהוגש. אמנם סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקשים, זאת לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו (ראו פסקה 15 ו – 16 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי), יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות תיק זה ראוי ליתן את מלוא המשקל למאזן הנוחות.

4.

לנוכח האמור דין הבקשה להתקבל. הנני מורה על מתן סעד זמני לפיו המשיבה תמנע ממימוש דירת המגורים של המבקשים ברחוב המרגנית 2 נורדיה, הידוע כגוש 8216 חלקה 51. המבקשים יפקידו ערובה בסך 50,000 ₪ וזאת תוך 30 יום. הצו ייכנס לתוקפו רק לאחר הפקדת הערובה.