ע"א 8760/14 ארז חבר ,עו"ד נ. סלור אייל

1.

עניינו של הערעור שבכותרת בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של המשיב 1 (להלן: החייב ), אשר ניתנה בבקשתו של המערער, הנאמן לנכסי החייב, לביטול הענקה של נכס. בהחלטה הורה בית המשפט על ביטול ההענקה אך קבע כי יש להכיר בזכויות שונות של המשיבה 2, גרושתו של החייב.

המערער עותר לפטור מהפקדת עירבון, והמשיבה 2 הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד או ערעור. הבקשות הועברו להכרעתי על רקע חלופי גברי בלשכת הרשמים.

יצוין כי המשיבה 2 טענה כטענה מקדמית כי המערער לא קיבל היתר מתאים להגשת ההליך, אך משהמשיב 3, כונס הנכסים הרשמי, הודיע כי ניתן אישור מתאים מטעמו הוסרה הטענה מהדרך.

הבקשה לפטור מהפקדת עירבון

2.

בבקשה לפטור מעירבון נטען כי נוכח הסכום הכספי שנותר בקופת פשיטת הרגל, סך של 695 ש"ח, לא קיימת אפשרות מעשית להפקיד עירבון בהליך. המערער מוסיף כי המשיבה 2 טרם שילמה לקופת פשיטת הרגל את סכום ההוצאות בו חויבה בפסק הדין, ועוד הוא מציין כי ככל שייקבע כי עליו להפקיד עירבון יש לקבוע אותו "על הצד הנמוך".

המשיבה 2 מצידה מתנגדת למבוקש, ואילו המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי, סבור כי יש להעמיד את העירבון בגובה סכום ההוצאות בהן חוייבה המשיבה 2 בפסק הדין (15,000 ש"ח) וכי יש להורות למערער להפקידו בכפוף לתשלום ההוצאות כאמור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי אין מקום לפטור את המערער באופן מלא מהפקדת עירבון, אך כי ראוי להפחית את שיעורו.

3.

הצדדים אינם חולקים על כך שאין בקופת פשיטת הרגל סכום מספק לצורך הפקדת עירבון, אך בנתון זה לבדו לא די וכפי שנקבע לא אחת אין להטיל את מלוא הסיכון כי לא יהיה בידי המשיבים להיפרע, אם ייפסקו הוצאות לטובתם, על המשיבים עצמם. משכך על יוזם ההליך, ובענייננו על הנאמן על נכסי החייב, לפרט "מיהם הנושים, מהו היקף נשייתם, אל מי פנה, כיצד נענה, אם סורב - מדוע סורב" (ע"א 10120/07

אורי נ' כץ , פסקאות 9-14 (22.9.2008)). המערער לא הרים נטל זה ולא כלל בבקשתו כל פירוט כאמור - ולא למותר לציין כי המשיבה 2 ציינה כי הנושים המרכזיים הינם תאגידים בנקאיים -

ומשכך אין מקום לפטור אותו באופן מלא מהפקדת עירבון.

ביחס למוצע על ידי כונס הנכסים הרשמי אציין כי החובה להפקיד עירבון היא חובה עצמאית העומדת על רגליה ואין מקום להתנותה בקיום חיוב אחר כמעין "הוצאה לפועל" של אותו חיוב, ועוד יצוין כי המשיבה 2 הודיעה כי היא מבקשת להשיג על פסק הדין, ועל כן נראה כי בשלב זה חובה למערער אינו בבחינת חוב חלוט אשר ניתן להפקיד הודעת קיזוז כנגדו.

יחד עם זאת בקביעת סכום העירבון יש ליתן משקל למהות ההליך ולעמדת כונס הנכסים

הרשמי (אשר אף סבור כי סיכויי ההליך גבוהים), ולאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין מצאתי להפחית את סכום העירבון ולהעמידו על סך של 12,000 ש"ח.

עירבון כאמור יופקד בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה, ולא - יירשם ההליך לדחייה, ללא הודעה נוספת.

הבקשה להארכת מועד

4.

המשיבה 2 הגישה כאמור ביום 8.1.2015 בקשה למתן ארכה להגשת "ערעור שכנגד או ערעור בזכות".

המשיבה 2 ציינה בבקשתה כי פסק הדין הומצא לידיה ביום 25.11.2014 (ויצוין כי טענה זו לא נתמכה באסמכתא), ומכאן, כך נטען, כי היא רשאית היתה להגיש ערעור בזכות עד ליום 9.1.2015. המשיבה 2 הדגישה כי הבקשה מוגשת "למען הזהירות" על מנת שתוכל לעמוד על זכותה להגיש ערעור שכנגד או ערעור עצמאי, אף אם המערער לא יפקיד לבסוף עירבון בהליך זה וההליך יידחה.

דומני כי בבקשתה זו מקדימה המשיבה 2 את המאוחר. זאת שכן גם לשיטתה שלה וכפי שציין גם המערער בתגובתו, היה ויופקד עירבון בגדר ההליך דנן יהא באפשרותה להגיש ערעור שכנגד בתוך שלושים ימים מן המועד שתומצא לידיה הודעה על הפקדת עירבון (ראו: תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 416 (2012)). ככל שלבסוף לא יופקד עירבון בידי המערער (וההליך יימחק או יידחה, לפי העניין) ואילו המשיבה 2 תהא מעוניינת להגיש הליך מטעמה תהא היא רשאית להגיש בקשה מתאימה, וזו תבחן לגופה. מבלי לקבוע מסמרות אציין כי אם המשיבה 2 היתה מעוניינת שלא ליטול כל סיכון לעניין האפשרות להגיש הליך מטעמה, יכולה היתה היא להגיש ערעור עצמאי בתוך סד הזמנים הקבוע לכך בחוק. משבחרה שלא לעשות כן וחלף זאת הגישה את בקשת הארכה (יום אחד לפני חלוף המועד להגשת הערעור, על פי טענתה שלה) איני מוצאת להכריע כעת בשאלות שטרם באו לעולם.