ע"א 87707-08-26 ע"א 87707-08-26

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (כב' השופט ערפאת טאהא) מיום 9.6.2026 בת"א 32507-11-23, במסגרתו התקבלה תביעה שכנגד אשר הגיש המשיב, לחיוב המבקשים בחובות כספיים שהם חבים לו, והושת על האחרונים לשלם סכום כולל בסך 613,766 ש"ח (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 49,000 ש"ח. בין המבקשים, גב' זיוית נניקשוילי ומר יובל נניקשוילי (להלן: המבקשת ו-המבקש, בהתאמה; ויחדיו: המבקשים), לבין המשיב, קיבוץ יזרעאל – קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: הקיבוץ), התנהלו (ועודם מתנהלים) מספר הליכים בקשר לחברותם של המבקשים בקיבוץ, ולזכויות ולחובות הצדדים האחד כלפי השני הנגזרות מכך. ביום 15.11.2023 הגישו המבקשים תביעה נגד הקיבוץ ובעלי תפקידים בו, אשר עסקה בהוצאת המבקשת מחברות בקיבוץ, בטענות כלפי הפסקת חברותו של המבקש, וכן בטענות להכרה בזכויות מסוימות של המבקשת ולביטול חובות הרשומים על שם המבקש (יצוין כי כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 1.7.2024. להלן: תביעת המבקשים). הקיבוץ, מנגד, דחה את טענות המבקשים והגיש תביעה שכנגד אשר עניינה בחיוב המבקשים בחובותיהם כלפי הקיבוץ אשר נוצרו בעקבות סיום חברותם בקיבוץ (להלן: תביעת הקיבוץ). ביום 21.1.2025 הורה בית המשפט קמא על מחיקת תביעת המבקשים ככל שהיא נוגעת לבעלי התפקידים בקיבוץ (בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה נדונה כערעור ונדחתה ביום 12.5.2025 במסגרת רע"א 55831-03-25). כשנה לאחר מכן, ביום 14.1.2026 נמחקה תביעת המבקשים נגד הקיבוץ, לאחר שלא התייצבו לדיון הוכחות שנקבע בתיק, על אף שבקשתם לדחיית מועד הדיון שהוגשה ערב הדיון נדחתה (בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה נדחתה אף היא בהחלטה מיום 15.6.2026 במסגרת רע"א 51462-04-26). בהמשך, ביום 9.6.2026 ניתן פסק דין בתביעת הקיבוץ, בגדרו התקבלה התביעה בעיקרה, כך שהמבקשת והמבקש חויבו בתשלומים בסך של 97,312 ש"ח ו-516,454 ש"ח, בהתאמה (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 14,000 ש"ח ו-35,000 ש"ח בהתאמה (יצוין כי פסק הדין תוקן תיקון טכני ביום 12.7.2026. להלן: פסק הדין). על פסק הדין האמור הגישו המבקשים ערעור ביום 31.8.2026 ומספר ימים לאחר מכן, ביום 8.9.2026, הגישו בקשה למתן ארכה להפקדת הערבון עקב קשיים בגיוס הכספים הנדרשים. כשבועיים לאחר מכן, ביום 25.9.2026 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולהסרת העיקולים שהוטלו על חשבונותיהם, במסגרת הליך הוצאה לפועל שהקיבוץ ניהל נגדם. כן התבקשה ארכה נוספת להפקדת הערבון. בעיקרו של דבר, המבקשים טוענים כי אי-היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע והותרת העיקולים על כנם יביאו לסיכול ערעורם, משום שלא יוכלו להפקיד את הערבון, וכן יובילו למיטוטם הכלכלי בשל ההשלכות של העיקולים על ניהול עסקו של המבקש, אשר נטען כי הוא מקור הפרנסה היחיד של המבקשים ומשפחתם. יצוין כי בהמשך, ביום 1.10.2026 המבקשים הגישו בקשה להמרת הערבון בהתחייבות עצמית, בהתחייבות צד ג' או באמצעות כספים השייכים למבקשת ונמצאים בשליטת הקיבוץ. הקיבוץ בתגובתו טען כי יש לדחות את הבקשה על כל רכיביה. בכל הנוגע לקושי הנטען בהפקדת הערבון, גורס הקיבוץ כי היה על המבקשים להגיש בקשה לפטור מהפקדת ערבון ולמצער להפחתתו, וכי מכל מקום קושי זה אינו מצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן ניתן להעביר את הסכום הנדרש מהחשבונות המעוקלים באמצעות הוראה מתאימה. אשר לעיכוב ביצוע החיוב הכספי שהושת על המבקשים בפסק הדין, הקיבוץ טוען כי יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי וחוסר תום לב, וכן משום שהן מאזן הנוחות והן סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקשים. בפרט, הקיבוץ מעלה את החשש כי אם יעוכב ביצועו של פסק הדין והערעור יידחה בסופו של דבר, ייווצר קושי ממשי להיפרע מהמבקשים, אשר נמנעים במשך תקופה ממושכת מלשלם את חובותיהם לקיבוץ, אף כאלו שנקבעו בהחלטות שיפוטיות במסגרת ההליכים שנוהלו במהלך השנים בין הצדדים. עוד הבהיר הקיבוץ כי מקור העיקולים על חשבונותיה של המבקשת בהליכי הוצאה לפועל שנפתחו בגין הליכים משפטיים אחרים, שאינם נוגעים לערעור דנן, ועל כן אין בעיכוב ביצוע פסק הדין כדי להביא להסרתם. בתשובת המבקשים לתגובת הקיבוץ, אשר הוגשה ברשות בית המשפט, הללו דוחים את טענות הקיבוץ ומדגישים כי סיכויי הערעור הם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, לנוכח הקשיים הכלכליים שאי עיכוב הביצוע עלול להסב להם. לפיכך, הם גורסים כי יש להיעתר לבקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין ולביטול העיקולים שהוטלו על חשבונותיהם. כן יצוין כי בתשובתם לתגובה, הוסיפו וביקשו המבקשים כי הערבון ישולם באמצעות כספים המופקדים ב"קרן מילואים" המשויכים למבקשת, ונמצאים בשליטת הקיבוץ, וכי יתרת הכספים בקרן זו תועבר לבא-כוח המבקשים למימון הוצאותיהם המשפטיות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן. בראשית הדברים יובהר כי טענות המבקשים המופנות כלפי פגמים שנפלו בפתיחתו של הליך ההוצאה לפועל ובהטלת העיקולים במסגרתו, לרבות הטענות המלינות על כך שעוקלו חשבונות בנק המשותפים למבקשים ולמי מהוריהם, אין מקומן להתברר במסגרת הליך זה, אלא יש להפנותם לאכסניה המתאימה להן – הליך ההוצאה לפועל. ועתה נעבור לענייננו. נקודת המוצא היא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). חריגה מכלל זה מצריכה התקיימות שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות: סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב ביצוע (ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח דעיבס, פסקה 16 והאסמכתאות הנזכרות שם (24.12.2019); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו, פסקה 13 (18.1.2017)). יתר על כן, כאשר מדובר בביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעכבו, וזאת תחת ההנחה שאין מדובר בנזק שאינו בר-תיקון ככל שהערעור יתקבל בסופו של דבר (ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187, 189 (1999); ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 304 (2003); ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc. (חברה זרה), פסקה 14 (11.3.2014)). יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו מספר חריגים אשר המשותף להם הוא החשש כי עלול להיווצר קושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ, פסקאות 18-17 והאסמכתאות המובאות שם (7.1.2019); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 861-859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן: זוסמן)). חריג אחד הרלוונטי לענייננו הוא כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, הדבר עלול להביא לקריסתו הכלכלית או יסב לו בדרך אחרת נזק רב (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 406-405 (1997); ע"א 4265/20 שיבולת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' הקודחים שבת בע"מ, פסקה 13 (8.7.2020); ע"א 4430/23 נוף ים כחול מבט אל המרינה בע"מ נ' א.ר מקס יזמות והחזקות בע"מ, פסקה 18 (17.7.2023); זוסמן, בעמ' 861). מבלי לטעת מסמרות בדבר, דומה כי בפני המבקשים ניצבת משוכה לא פשוטה על מנת שערעורם יצלח. ואולם, בזהירות המתבקשת אציין כי איני סבור שמדובר בערעור חסר כל סיכוי. לפיכך, ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע תלויה בעיקרה במאזן הנוחות, לו ניתנה ממילא הבכורה בפסיקה (ראו מיני רבים: ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר, פסקה 16 (28.5.2018)). בראי מאזן הנוחות, עסקינן בנטל כספי כבד עבור משק בית פרטי. ואכן, הטענה המרכזית שהעלו המבקשים נוגעת לנזקים החמורים שהעיקולים על חשבונותיהם גורמים להם, ולניהול עסקו של המבקש בפרט, אשר מביאים אותם לכדי קריסה כלכלית של המשפחה כולה. אומנם טענות המבקשים בעניין זה נתמכו בתשתית ראייתית דלה, אך הקיבוץ מנגד לא כפר בטענות אלו. לכך יש להוסיף כי על רקע אופי ההתנהלות הייחודי של הקיבוץ (בהיותו קיבוץ שיתופי), הטלת עיקול על חשבונות המבקשים טומן בחובו השלכות לא פשוטות. מן העבר השני, התרשמותי היא כי היעתרות חלקית לבקשה ממזערת במידה לא מבוטלת את הנזק שעלול להיגרם לקיבוץ מעיכוב הביצוע. בשקלול האמור, מסקנתי היא כי בכפוף להפקדה של 200,000 ש"ח בקופת בית המשפט, אשר יוכל ויופקדו מהחשבונות המעוקלים, יעוכב ביצועו של פסק הדין קמא ביחס ליתרת התשלום ויוקפאו הליכי ההוצאה לפעול הנוגעים ליתרה זו, ולה בלבד, וזאת עד להכרעה בערעור. מובהר כי על המשיב לעשות את הפעולות הנדרשות מצדו על מנת אפשר את ביצוע ההפקדה האמורה מתוך כספים השייכים למבקשים, ואשר מוחזקים, תפוסים או מעוקלים על ידו, וזאת בכפוף להבטחת העברתם לקופת בית המשפט. למען הסר ספק מובהר כי אין בהחלטה זו כדי להשליך על הליכים משפטיים (לרבות הליכי הוצאה לפועל) המתנהלים בקשר לחובות של המבקשים שאינם נושא הערעור דנן, ככל שקיימים הליכים כאמור. הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת איפוא באופן חלקי, כאמור בפסקה 13 לעיל. המבקשים ימסרו עד ליום ד', 28.10.2026, הודעה בדבר הפקדת הכספים כאמור, ולאור האמור בה תינתן החלטה בדבר עיכוב ביצוע יתרת התשלום, והקפאת הליכי ההוצאה לפועל בגין יתרה זו. בהינתן שבהחלטתי מיום 1.10.2026 הוארך המועד להפקדת ערובה עד החלטה אחרת בשל הזיקה שבין עניין זה לעניין עיכוב הביצוע, מובהר בזאת כי על המבקשים להפקיד את סכום הערובה על סך 35,000 ש"ח עד ליום 28.10.2026, וזאת בנוסף להפקדה כנגד עיכוב הביצוע אליה מתייחסת החלטה זו.