ע"א 8834/10 סאלח מריסאת נ. עו"ד מוחמד אבו יונס

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) בתיק ה"פ 231/02 (בקשה מס' 104), לפיה אושר הסכם התמחרות בין המבקש למשיב 2 עד לדיון בערעור שבעניינו. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול ההחלטה או לעיכובה, אשר נדחתה.

2.

ואלו הן בתמצית העובדות הצריכות לעניין: סלאמה שירותי דרך בע"מ, ח.פ 51-294786-2, היא חברה פרטית המצויה בבעלות משותפת של המבקש ומשיב 2, בחלקים שווים. החברה הקימה תחנת דלק בישוב הבדואי סלמה, הכוללת מבנה, סככה, מיכלים, משאבות ואביזרים נלווים. התחנה הופעלה ונוהלה עד למינוי הכונס ע"י בית המשפט בחודש אוקטובר 2006, על ידי החברה. בין המבקש למשיב 2 נתגלע סכסוך לגבי ניהול החברה ותחנת הדלק אשר הוליד מספר הליכים משפטיים. ביום 5.10.2006, מונה כונס נכסים ומנהל זמני לחברה מטעם בית המשפט. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור אשר נדחתה (רע"א 9116/06). לאחר קיום הליכים משפטיים נוספים שפחות רלוונטיים לענייננו כאן, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' קיסרי, החלטה מיום 5.1.2001), כי הסכסוך יבוא על פתרונו באחת משתי הדרכים. האחת, שהצדדים יסכימו להסמיך את כונס הנכסים לקיים התמחרות ביניהם או לחלופין להציע את החברה או את תחנת הדלק או את הקרקע למכירה לצד ג' שירבה במחיר. האחרת, שאחד מהצדדים ינקוט הליך לפי חוק החברות, תשנ"ט-1999, שהיא המסגרת המשפטית המתאימה להשיג את התוצאה של פירוק השיתוף בכל הקשור לחברה ולתחנת הדלק. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 5122/10) שעודנה תלויה ועומדת. משלא הגיעו הצדדים להסכמה, פסק בית המשפט המחוזי כי כונס הנכסים ימכור את נכסי החברה לכל המרבה במחיר ובכלל זה לכל אחד מהצדדים ויכול הוא גם לערוך התמחרות ביניהם קודם שיציע את נכסי החברה לצד שלישי (החלטה מיום 7.6.2010). המבקש הגיש מספר בקשות לבית המשפט המחוזי, בין היתר לעכב את הליך ההתמחרות ולהעביר את הכונס מתפקידו. בקשות אלו נדחו. על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשותיו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 5930/10) וכן בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליך ההתמחרות. ערעור המבקש וכן בקשתו לצו מניעה זמני נדחו. בין הצדדים התקיים הליך ההתמחרות בו זכה המבקש. ברם, המבקש לא עמד בתנאי העיקרי של ההתמחרות והוא תשלום מחצית סכום התמורה בגין ההתמחרות שנותר לשלמו לאחר הזכייה. משלא מילא אחר תנאי זה, בוטלה זכייתו ומשיב 2 הוכרז כזוכה בהיותו מציע שני על פי הסכום האחרון שהוצע על ידו. ביום 28.9.2010 אישר בית המשפט המחוזי את תוצאות ההתמחרות ואישר את תנאי ההסכם שנכרת בעקבות ההתמחרות, ביום 14.11.2010. החלטה זו היא מושא הערעור שבגינה הגיש המבקש את הבקשה הנדונה לעיכוב ביצוע. המבקש הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לבטל החלטה זו ולחלופין עיכוב ביצועה של ההתמחרות וזו נדחתה (החלטה מיום 24.11.2010). יצוין, כי המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לפירוק החברה ולמינוי מפרק זמני. בקשת המבקש למינוי מפרק זמני נדחתה (החלטה מיום 21.10.2010). על כך הוגשה בקשת רשות ערעור אשר נדחתה אף היא (רע"א 7921/10). ביום 24.11.2010 נדחתה גם בקשת המבקש לפירוק.

3.

מהחומר עולה כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בעניין מהי הדרך הדיונית הראויה להסתייג מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. דעתי הינה כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.11.2010, יש לסווגה כפסק דין ולא כהחלטה "אחרת". על כן צדק המבקש בכך שהגיש ערעור על ההחלטה האמורה ולא בקשה למתן רשות ערעור. סיווג ההכרעה השיפוטית – פסק דין או החלטה אחרת- תלוי במהותה. בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסכם שנכרת בין הצדדים בעקבות ההתמחרות שנערכה ביניהם. החלטתו זו סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים באופן שבית המשפט העניק לצדדים את הסעד לו נתבקש על מנת להביא לסיום ההליכים. זוהי גם ראייתו של בית המשפט במקרה דנא: "לטעמי, באותו שלב ( סיום ההתמחרות ) הסתיימה המחלוקת המהותית בין הצדדים..ומאותה עת עוסק הכונס בהסדרת ההיבטים הפורמליים של יישום תוצאות ההתמחרות כאשר המבקש פועל ללא לאות...ומכיוון שאני סבור שהגיעה העת לסיום ההליכים..אני סבור שיש לדחות את הבקשה ( בקשתו לביטול ההחלטה בדבר אישור ההסכם שנכרת בעקבות ההתמחרות )". כמובן, השיקול המכריע בסוגיית הסיווג אינו עמדת בית המשפט כלפי ההכרעה השיפוטית אשר נתן. כך למשל הכותרת בענייננו "החלטה" איננה מחייבת כפי שבעניין אחר ייתכן מצב בו הכותרת תהווה פסק דין חלקי אף היא אין בה לקבוע גורל דיוני. ב"החלטה" מושא הערעור קבע בית המשפט המחוזי כי הוא מאשר את ההסכם וכן הורה למשיב 1 לחתום על ההסכם ולעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי שההסכם ייצא לפועל. בסיום ההחלטה נקבע כי ככל שהדבר יידרש לצורך השלמת ביצועו של ההסכם יפנה המבקש (משיב 1) לבית המשפט על מנת לקבל הוראות מתאימות...". עולה אפוא, שבית המשפט הכריע בסכסוך והעניין הסתיים אולם השאיר את התיק פתוח על מנת לפקח על יישום החלטתו. התוצאה היא כאמור שעסקינן בפסק דין שהדרך הדיונית לתקוף אותה היא על ידי הגשת ערעור בזכות ללא הצורך לבקש רשות.

באשר לבקשה לעיכוב ביצוע, עסקינן באישור הסכם שהמבקש היה שותף לו עת השתתף ביודעין בהליך ההתמחרות אולם חזר בו משיקולים השמורים עימו לאחר שהזכייה עברה למתמחר השני. אינני מתעלם מהשגותיו של המבקש נגד תוצאות ההתמחרות, אולם משעסקינן באישור הסכם, הרי שמידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק הדין שהעניק לו תוקף היא מצומצמת. כלל זה פועל נגד קבלת בקשתו לעיכוב ביצוע. בנוסף, לא ניתן לקבוע כי המבקש הוכיח שאכן ייגרמו לו נזקים בלתי הפיכים, באם תדחה בקשתו. בפועל, מדובר כאן בסעד כספי. מכאן, אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

4.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות משיב 1 בסך של 2500 ש"ח.

יתנה היום י"ח בשבט התשע"א (23.1.2011).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10088340_Z03.doc

אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il