ע"א 8867/17 סיימון דוד נ. בנק מזרחי טפחות בעמ

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.9.2017 בת"א 11373-11-14 (השופט ר' יעקבי ).

2.

בקצירת האומר אציין כי במסגרת ההליך קמא עתר המשיב 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ), בתביעה למתן סעד הצהרתי המורה כי דירת המגורים בה מתגוררים המבקשים 1-2, היא בבעלות המבקש 3.

3.

לטענת הבנק, המשיבים 2-3 (שהם הוריו של המבקש 3 ושל המבקשת 2) נטלו ממנו הלוואה בסך של 900,000 ש"ח, בהצהירם כי ההלוואה נועדה לסייע לבנם לרכוש את דירתם של המבקשים 1-2, ובהציגם מצג באמצעות מסמכים שונים, המעידים על קיומו של הסכם מכר תקף בין המבקשים 1-2 למבקש 3.

4.

בפסק דינו קיבל בית משפט קמא את טענות הבנק, בין היתר לאחר ששוכנע כי המבקשים 1-2 היו שותפים ליצירת המצג האמור מול הבנק, ובהינתן זאת הם "מושתקים מלהעלות את טענותיהם". משכך הורה בית משפט קמא כי דירתם של המבקשים (הידועה כגוש 30265, חלקה 91, תת-חלקה 2, ומצויה ברחוב קצנלבוגן 76/2 בירושלים), הינה בבעלות המבקש 3. בנוסף, חויבו המבקשים 1-3 בתשלום הוצאות בסך של 50,000 ש"ח.

5.

במסגרת הבקשה שלפני עותרים המבקשים 1-2 ל"עיכוב ביצוע" הצו ההצהרתי האמור, כך שהבנק יהיה מנוע מלפעול להעברת הבעלות בדירה בה הם מתגוררים, ולמכרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגד המבקש 3. בנוסף, מבוקש עיכוב ביצוע תשלום רכיב ההוצאות שנפסק לחובת המבקשים.

6.

הבנק סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא, אולם מסכים לעיכוב ביצוע הסעד ההצהרתי, וזאת בכפוף לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת נזקיו כתוצאה מעיכוב הביצוע, אם ידחה הערעור. בנוסף, מתנגד הבנק לעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות שנפסק לחובת המבקשים.

7.

דין הבקשה להתקבל בחלקה.

8.

אשר לבקשה ל"עיכוב ביצוע" הסעד ההצהרתי – לנוכח הסכמת הצדדים, ניתן בזאת סעד זמני המונע ביצועו של פסק דינו של בית משפט קמא, כך שהבנק יהיה מנוע מלנקוט בהליכים שמטרתם העברת הבעלות בדירת המגורים של המבקשים 1-2 ומכירתה, וזאת עד להכרעה בערעור. בד בבד, וכדי שהערעור לא ייהפך לתיאורטי, אני מורה בזאת כי עד למתן פסק הדין בערעור לא יוכלו המבקשים 1-2 להעביר את זכויותיהם בדירה לצד שלישי או לשעבדן לטובת צד שלישי.

9.

בהתאם להוראות תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המקנה לבית המשפט שיקול דעת להורות על הפקדת ערבון לשם פיצוי הנזקים שייגרמו למי שאליו מופנה הצו הזמני, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בבקשה ובתגובה לה, אני סבור כי יש צורך בהפקדת בטוחה ממשית שתבטיח את נזקי הבנק כתוצאה ממתן הסעד הזמני, אם ידחה הערעור.

10.

משכך, אני מורה כי מתן הסעד הזמני האמור מותנה בכך שהמבקשים 1-2 יפקידו ערבות בנקאית או מזומן בסך של 40,000 ש"ח לקופת בית משפט זה, וזאת עד ליום 22.3.2018.

11.

אשר לעיכוב ביצוע תשלום רכיב ההוצאות שהושת על המבקשים, הרי שלא ניתן טעם מספיק לעכבם. הלכה מושרשת היא כי אין לעכב את ביצועו של חיוב כספי אלא במקרים חריגים, ובפרט כאשר עיכוב הביצוע המבוקש הוא כלפי תשלום הוצאות משפט (ראו: ע"א 4972/17 יוסף עמרה נ' יצחק אביתר (26.7.2017)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, ומשכך יש לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת לעיכוב תשלום ההוצאות שפסק בית משפט קמא לטובת הבנק.

12.

סיכומם של דברים, אני מורה על מתן סעד זמני לתקופת הערעור, כאמור בפסקה 8 לעיל. תוקפו של הסעד הזמני מותנה בכך שהמבקשים 1-2 יפקידו בקופת בית משפט זה ערבות בנקאית או מזומן בסך של 40,000 ש"ח עד ליום 22.3.2018. אם לא יופקד הסכום האמור במועד הנקוב, יפקע תוקף הסעד. הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום רכיב ההוצאות שהושת על המבקשים 1-3, נדחית בזאת.