פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
889/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערערים:
1. עזבון המנוח יוסף שמואלי ז"ל
2. אסתר שמואלי
3. יפה שמואלי
4. מאירה פרקנפורט
נ ג ד
המשיבים:
1. חיים פלטה
2. רשם המקרקעין
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב מיום 27.12.10 בת"א 1542/09 שניתן על-ידי השופטת
ברון
בשם המערערים:
עו"ד ח' קאזיס
בשם המשיבים :
עו"ד א' צימר
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ברון) מיום 27.12.10 בתיק ת"א 1542/09 (להלן פסק הדין ), אשר הוגשה יחד עם ערעור על פסק הדין.
רקע והליכים קודמים
ב.
עניינו של ההליך הוא בשאלת גורלה של הערת אזהרה הרשומה מזה עשרות שנים על נכס מקרקעין ברמת גן (להלן הנכס ). ההערה נרשמה על יסוד זכרון דברים משנת 1973 שבין הוריהם המנוחים של הצדדים. בעלי הדין נחלקו בנוגע לתוקפו של זכרון הדברים, אך אין מחלוקת שלא נעשה דבר למימושו. לבית המשפט המחוזי הגיש המשיב תביעה למחיקת הערת האזהרה (ה"פ 526/08); המבקשים הגישו תביעה נגדית לרישום הבעלות בכ-1/10 מן הנכס.
ג.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיב, ודחה את תביעת המבקשים.
נקבע, כי אין מאחורי הערת האזהרה כל חיוב חוזי או אחר. בית המשפט ביסס הכרעתו על התנהגות הצדדים משך השנים שחלפו מאז החתימה על זכרון הדברים. נקבע, כי התבוננות במעשי הצדדים היא מקור פרשני מן המעלה הראשונה באשר להבנתם את ההתקשרות ביניהם, וממילא גם בנוגע לתוקפה. נקבע, כי זכרון הדברים חסר פרטים מהותיים בסיסיים; לא נחתם בעקבותיו הסכם מכר; והעסקה לא דווחה לרשויות המס. משך כל התקופה שמאז החתימה על זכרון הדברים, לא פעל אבי המבקשים להוציא את העסקה אל הפועל ולממש את זכויותיו בנכס. המבקשים גם לא תבעו חזקה בנכס, ולא כל שכן העברת בעלות. הודגש, כי אין טענה לפיה התמורה שנרשמה בזכרון הדברים (בסך 35,000 לירות) אכן שולמה למעט סכום של 3,000 לירות. הוסף, כי משך כל התקופה היתה החזקה בנכס בידי הורי המשיב ולאחר לכתם - בידיו. נקבע, כי גם אילו הוכח שהמדובר בהתחייבות בת תוקף, מלמדות עובדות המקרה שהצדדים זנחו את זכרון הדברים ואת ביצועו, ומשכך פקע הסכם זה. הודגש, כי הגם שעל בית המשפט לפעול בזהירות רבה בקביעה לפיה זכות מכוח הסכם נזנחה, הנה נסיבות המקרה - חלוף הזמן הממושך וחוסר המעש המוחלט של אבי המבקשים - מובילות למסקנה שזכרון הדברים פקע. הוסף, כי גם אם שילם אבי המבקשים חלק מן התמורה בעת מעמד זכרון הדברים, אין בכך כדי להקנות לו זכויות, שכן אין בתשלום מקצת מן הסכום כדי להעביר את הזכויות הקנייניות באותו חלק יחסי ששולם לידי הקונה. על כך הוגש ערעור לבית משפט זה, כשבצידו הבקשה הנוכחית.
ד.
בקשת עיכוב הביצוע הוגשה לאחר שהמבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי, כמצוות הדין, בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור בבית משפט זה. בהחלטתו מיום 23.1.11 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע, כי בבקשה לא נטען דבר באשר לסיכויי הערעור, וכי די בכך כדי לדחותה; ואולם הוסף, כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, כאשר מדובר אף לשיטתם בכעשירית מן הזכויות בלבד, ושעה שנקבע כי תביעתם משוללת בסיס. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר, וזו נדחתה מאותם טעמים ביום 24.1.11.
הבקשה
ה.
בבקשה נטען, כי אם לא יינתן עיכוב מיידי יוכל המשיב למחוק את הערת האזהרה הרשומה במרשם - דבר שיש בו כדי לשלול מהמבקשים את זכות הערעור העומדת להם; כיון שלאחר מחיקת הערת האזהרה יוכל המשיב לממש את זכותו למכור את הנכס. עוד הועלתה טענה - שמוטב היה לה שלא הועלתה משהועלתה - כי בית המשפט המחוזי גילה עוינות כלפי המבקשים בהליך.
דיון והכרעה
ו.
לאחר העיון אין להיעתר למבוקש. בידוע, שניים הם השיקולים בהתקיימם יישקל עיכוב ביצוע פסק דין חלוט: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור (רע"א 5747/10 יעקובי נ' תנובות השדה (לא פורסם); ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק) (לא פורסם)). אמנם, ככלל לשיקול בדבר מאזן הנוחות משקל משמעותי יותר, אך עם זאת, כפי שציינה השופטת ארבל בע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (לא פורסם):
"דרישות אלו (סיכויי הערעור ומאזן הנוחות - א"ר) אינן מנותקות זו מזו, וביהמ"ש בוחן כמובן את הנסיבות כולן... ככל שנראים סיכויי הערעור קלושים, כך יצטרך המבקש להצביע על נזקים כבדים, בלתי הפיכים".
בנדון דידן, נראה כי המשוכה העומדת בפני המבקשים בערעור גבוהה מאוד ודומה על פניו, ומבלי לטעת מסמרות, כי משימתם קשה. יוער, כי חרף האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.1.11 (בה נדחתה כאמור בקשתו לעיכוב ביצוע) בדבר היעדר טיעונים באשר לסיכויי הערעור, אף בבקשה הנוכחית לא טענו המבקשים לגופו של עניין לסיכויי הערעור.
ז.
אף בכל הנוגע למאזן הנוחות אין להיעתר לבקשה. אין להלום את הטענה שהעלו המבקשים לפיה מימוש פסק דינו של בית המשפט המחוזי יאיין את זכות הערעור העומדת להם. המבקשים, אף לשיטתם, אינם טוענים אלא לכעשירית מזכות החזקה בנכס. גם אם יזכו בערעורם, והסיכוי לכך על פניו, כאמור, נמוך ביותר, הנה במהותה תביעתם היא כספית גרידא, ואם יזכו בתביעתם יוכלו להיפרע מהמשיב. את הגלגל, במידת הצורך, ניתן יהיה איפוא להשיב לאחור על ידי מתן פיצוי כספי למבקשים, ואין מדובר ב"נזקים כבדים ובלתי הפיכים" העשויים להוות משקל נגד לסיכויי הערעור, שאליהם נדרשנו מעלה (כאמור בפרשת ששון ).
ח.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, ג' באדר א' תשע"א (7.2.11).
ש ו פ ט