ע"א 8963/14 מונדר נעאמנה נ. פאלח בדארנה

1.

לאחר שעיינתי בפסק הדין נשוא הערעור, בהודעת הערעור, בפרוטוקול דיון קדם-הערעור שהתקיים לפני חברתי השופטת א' חיות ביום 24.2.2015, בבקשת עיכוב הביצוע ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, בכפוף להפקדת הסכומים שיפורטו בסעיף 2 להלן בקופת בית המשפט. למסקנה זו הגעתי בשים לב לנסיבותיו הייחודיות של העניין:

ראשית , אשר לסיכויי הערעור; נתתי דעתי להערותיה של חברתי השופטת חיות בדיון קדם הערעור בנוגע לבעייתיות שקיימת לכאורה בפסק הדין נשוא הערעור, ולפער שקיים בין הגרסה העובדתית שנקבעה בסופו של דבר על ידי בית המשפט המחוזי לבין הגרסה העובדתית שנטענה על ידי המשיב (התובע). מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה בשאלה האם פער זה מצדיק התערבות של בית משפט זה בפסק הדין נשוא הערעור – שאלה שמצויה בלב הערעור ושראוי שתוכרע על ידי המותב שישמע את הערעור – סבורני כי לצורך הדיון בשאלת עיכוב הביצוע ניתן לומר, בזהירות המחויבת ומבלי לקבוע מסמרות, כי סיכויי הערעור במקרה דנן אינם מבוטלים.

שנית , אשר למאזן הנוחות; בנסיבות העניין סבורני כי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובת צד זה או אחר. בהקשר זה נתתי דעתי לכך שהמערער ומבקש עיכוב הביצוע היה הנתבע בבית המשפט המחוזי, וכי המשיב בערעור היה התובע בבית המשפט המחוזי, כשהסעד העיקרי שהתבקש בתביעה היה אכיפת הסכם המכר (בטענה שהסכום "הנכון" הינו 600,000 ש"ח ולא 240,000 ש"ח), ורק כסעד חלופי נטען שיש מקום לבטל את הסכם המכר. בית המשפט קיבל אמנם את הטענה החלופית וביטל בסופו של דבר את ההסכם, אך עשה זאת כאמור בנימוק עובדתי שונה מזה שנטען על ידי המשיב עצמו. בהינתן שסעד האכיפה היה הסעד העיקרי שהתבקש על ידי המשיב בתביעתו, ואילו סעד הביטול היה סעד חלופי בלבד, אני מסיק כי אין למשיב אינטרס מיוחד בשימור הבעלות בקרקע שבמחלוקת בידיו, אלא רצונו הוא למכור את הקרקע בתמורה הכספית ההולמת (לשיטתו) את שווייה. גם בתשובתו לבקשת עיכוב הביצוע דנן לא מצאתי טענה בדבר צורך דחוף שיש למשיב בקרקע שבמחלוקת או בדבר כוונתו למכור אותה בהקדם לצד שלישי. במילים אחרות, האינטרס המרכזי שיש למשיב בקרקע שבמחלוקת בנסיבות העניין הינו אינטרס כספי מובהק. מנגד, לא שוכנעתי כי יש למבקש בנסיבות העניין אינטרס הסתמכות חזק במיוחד, ולא מצאתי בכתבי טענותיו טענה מדוע לא ניתן יהיה לפצותו כספית בסופו של יום אם יתקבל ערעורו אף מבלי שיעוכב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור. נתתי דעתי בהקשר זה גם לעובדה שבקשת עיכוב הביצוע דנן לא הוגשה יחד עם הודעת הערעור, אלא רק בחלוף מספר חודשים (בסמוך לאחר קיום דיון קדם-הערעור לפני השופטת חיות ). יחד עם זאת, אין גם להמעיט במשקלו של אינטרס ההסתמכות של המבקש, שחתם לכאורה על הסכם מכר ואף שילם סכום כסף לא מבוטל על חשבון התמורה הסופית (השנויה במחלוקת בין הצדדים). הנה כי כן, מאזן הנוחות בנסיבות אלה אינו נוטה במובהק לטובת המבקש או המשיב.

אעיר בנקודה זו כי למקרא פסק הדין וכתבי הטענות של שני הצדדים, ובמיוחד למקרא פרוטוקול הדיון שהתקיים לפני השופטת חיות , קשה להתנער מהתחושה כי יש לשני הצדדים תרומה לתסבוכת המשפטית שמונחת כעת לפתחו של בית משפט זה המקשה להגיע לחקר האמת ולתוצאה צודקת בנסיבות העניין. גם לכך יש לתת את הדעת בנסיבות העניין.

2.

לנוכח האמור לעיל, ולאחר התלבטות מסוימת, הגעתי למסקנה כי יש בנסיבות העניין הצדקה "להקפיא" את תמונת המצב העובדתית עד להכרעה בערעור, ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכומים הבאים בקופת בית המשפט עד ליום 15.7.2015:

א.

המבקש יפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הסכום שכבר שולם לו על ידי המשיב בהתאם לפסק הדין, בסך 125,777 ש"ח.

ב.

המבקש יפקיד, בנוסף לסכום האמור בסעיף א' לעיל, סך של 75,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת הוצאות המשיב בערעור ופיצויו בגין כל נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מעיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור. יודגש כי סכום זה יתווסף לסך של 35,000 ש"ח שכבר הופקד על ידי המבקש כערבון בערעור.

יודגש כי הפקדת הסכומים האמורים לעיל עד למועד הנקוב מהווה תנאי להשתכללות צו עיכוב הביצוע.

3.

אשר על כן, דין בקשת עיכוב הביצוע להתקבל בכפוף לקיום התנאים שנקבעו בסעיף 2 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בהליך דנן.