ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ. דוד לוביאניקר

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.9.2008 בת"א 1268/04 (סגנית הנשיא, כבוד השופטת ד' פלפל ), אשר קיבל את תביעת המשיבים וחייב את המבקשים לשלם להם סכום כולל בסך של כ-3.5 מיליון ש"ח.

העובדות והליכים קודמים

1.

במסגרת תביעתם שהוגשה לבית המשפט קמא, עתרו המשיבים לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב רשלנות רפואית. על פי פסק דינו של בית המשפט קמא, עקב רשלנותם של רופאי המבקשים, לקה המשיב 1 פעמיים בדלקת קרום המוח ועקב כך הוא נותר עם פגיעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות קשות. לאחר שבחן את חוות דעת המומחים ואת הראיות הרפואיות שאותן הגישו הצדדים לעיונו ולאחר שבחן ראיות לעניין גובה הנזקים השונים להם טענו המשיבים, קבע בית המשפט קמא כי המבקשים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם והתרשלו כלפי המשיב 1 ועל כן עליהם לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בסכום כולל של כ-3.5 מיליון ש"ח (יוער כי לפי גרסת המשיבים, סכום הפיצוי הכולל עומד על כ-4.3 מיליון ש"ח).

2.

על פסק דינו של בית המשפט קמא, הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה הן לעניין שאלת האחריות לנזק והן לעניין גובה הנזק. בתמצית, באשר לשאלת האחריות, משיגים המבקשים בערעור על מספר קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא ועל כך שבפסק דינו לא נערך כל דיון באשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין ביקורו בפעם השנייה של המשיב 1 בחדר מיון לבין העובדה כי לקה בדלקת קרום המוח. באשר לשאלת גובה הנזק, מערערים המבקשים: על קביעתו של בית המשפט קמא בנוגע למצבו הרפואי של המשיב 1 לאחר שלקה בדלקת קרום המוח בפעם הראשונה והשפעת המחלה על מצבו הנפשי;

על מצבו התפקודי לאחר מכן; על חישוב הפסדי השתכרות; על הפגיעה בניידותו; על הפסדי פנסיה שנגרמו לו ועל הסכום שנפסק בגין כאב וסבל. כמו כן, ערערו המבקשים על גובה הוצאות המשפט שנפסקו למבקשים.

3.

לאחר מתן פסק הדין, הגישו המבקשים ביום 12.10.2008 לבית המשפט קמא בקשה לעכב את ביצועו. בהחלטה קצרה, דחה בית המשפט קמא את בקשתם זו. בית המשפט קמא ציין כי לא השתכנע מנימוקי המבקשים כי לא תהיה באפשרות המשיבים להחזיר את הכספים שנפסקו לזכותם בפסק הדין היה וערעור המבקשים יתקבל, וכן ציין כי אף לא הוגש על ידם תצהיר אשר מעיד על כך. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי על ביתם של המשיבים תירשם הערת אזהרה לטובת המשיבים, אשר לא תאפשר את מכירתו עד לסיום ההליכים בערעור.

טענות המבקשים

4.

לטענת המבקשים, במידה והם יזכו בערעור, יהיה זה קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע מן המשיבים, אף אם תירשם הערת אזהרה על ביתם של המשיבים, מאחר שלטענתם, להערת אזהרה אין כל ערך כספי.

5.

עוד טוענים המבקשים כי לא ייגרם למשיבים כל נזק מעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא הואיל ועיקר הפיצוי צופה פני עתיד. באשר לקביעת בית המשפט קמא לפיה לא הוגש לעיונו תצהיר מטעמם המעיד על חוסר אפשרותם של המשיבים להשיב את הכספים במידה ויתקבל הערעור, טוענים המבקשים כי לא היה באפשרותם להגיש תצהיר כאמור או ראיות אחרות בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים. לטענתם, די בכך שהמשיב 1 אינו עובד מאז חודש אפריל 2006 ואינו יכול לעבוד עקב נכותו הנטענת, על מנת להוות אינדיקציה לטענתם זו.

לנוכח האמור לעיל, עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא וזאת עד למתן הכרעה סופית בערעור. לחילופין, מבקשים המבקשים להורות למשיבים להפקיד לזכותם ערבות בנקאית "להבטחת תשלום הסכום על פי פסק הדין".

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע, בפסק דינו של בית המשפט קמא ובערעור שאותו הגישה המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

6.

ככלל, אין לעכב ביצועו של פסק דין אשר העניק סעד כספי לצד הזוכה ויש לבצעו באופן מיידי. רק בנסיבות חריגות בהן סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות עומד לזכותו של מבקש, כאשר קיים חשש ממשי כי במידה ויתקבל הערעור לא יהיה בכוחו של המשיב להשיב את הכספים שקיבל, יעוכב פסק דין אשר מורה על סעד כספי [ראו למשל: ע"א 8890/07 עיריית ירושלים נ' יוחנן (לא פורסם, 11.12.2007; ע"א 4381/08 קופת חולים כללית נ' מוסקוביץ (לא פורסם, 29.7.2008); בע"מ 8193/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 20.11.2008)].

7.

בבקשה שלפניי, סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המשיבים. המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לנמק מדוע לא יוכלו להיפרע מן המשיבים במידה ויתקבל ערעורם וכאמור, אף לא הגישו תצהיר או ראיות אחרות אשר מבססות טענה זו. טענתם של המבקשים לפיה די בכך שהמשיב 1 איננו עובד מאז חודש אפריל 2006 ואינו יכול לעבוד עקב נכותו, אשר נגרמה עקב רשלנותם, איננה מהווה ולו בדל של ראיה, ומן הטעם הזה בלבד, יש לדחות את הבקשה.

8.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי חלק מטענות המבקשים בכתב הערעור, לעניין הפרת חובת הזהירות המיוחסת להם, משיגות על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, קביעות אשר רק לעיתים נדירות מתערבת בהן ערכאת הערעור [ראו: ע"א 583/93 מדינת ישראל נ' טחנת קמח שלום בע"מ , פ"ד נ(4) 536, 545 (1997); ע"א 9974/05 הפטריארכיה הסיריאנית אורתודוכסית נ' הוד קדושתו הפטריארך הארמני של ירושלים ויורשיו (לא פורסם, 28.5.2008), פסקה 22 לפסק דינו של כבוד השופט ס' ג'ובראן; ע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ נ' בוקריץ (לא פורסם, 22.3.2005), פסקה 15 לפסק דינה של כבוד השופטת ע' ארבל].

9.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. כמו כן, לא מצאתי כי יש להורות למשיבים להפקיד ערבות בנקאית לזכות המבקשים בגובה הסכום שנפסק. החלטתו של בית המשפט קמא לעניין רישום הערת האזהרה תיוותר על כנה.

10.

בנסיבות העניין ונוכח אי בקשת תגובה, אין צו להוצאות.