ע"א 9071/15 קיבוץ מחניים נ. עזבון המנוח סרגיי קשירין ואחרים

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' הלמן ) בת.א. 23907-04-11 מיום 30.11.2015.

2.

חייו של סרגיי קשירין ז"ל (להלן: המנוח ) קופחו עקב תאונה שאירעה ביום 16.5.2009, לאחר שחכה שבאמצעותה דג בבריכה לגידול דגים, פגעה בקווי חשמל אשר היו תלויים מעליו, וכתוצאה מכך התחשמל למוות. המשיבים 1 - יורשיו ותלוייו של המנוח ועיזבונו (להלן: היורשים

או יורשי המנוח ) - הגישו בבית משפט קמא תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו ליורשים בעקבות התאונה, נגד כל הגורמים אשר לעמדתם נושאים באחריות לה: המשיבה 4 (להלן: המדינה ), בעלת המקרקעין בהם נמצאת בריכה הדגים (להלן: המקרקעין ); המשיבה 5, מועצה אזורית הגליל העליון (להלן: המועצה האזורית ), אשר בריכת הדגים נמצאת באזור שיפוטה; המבקש 1, קיבוץ מחניים (להלן: הקיבוץ ), החוכר מהמדינה את המקרקעין האמורים; המשיב 3, עיזבון המנוח ישי זיסקינד ז"ל (להלן: עיזבון זיסקינד ), בשל אחריותו הנטענת של מר זיסקינד כמי שהפעיל את הבריכה, במועד הרלוונטי לתביעה ועל פי הסכם בינו לבין הקיבוץ, למטרות גידול דגים, אך בניגוד להסכם - הפעיל בבריכה עסק לדיג באמצעות חכות; וכן המשיבה 6 (להלן: חברת החשמל ). הקיבוץ שלח הודעות צד שלישי לזיסקינד ולמבקשת 2 (להלן: ביטוח חקלאי ), אשר ביטחה בעת הרלוונטית, בפוליסות נפרדות, את הקיבוץ ואת מר זיסקינד. עיזבון זיסקינד שלח הודעת צד שלישי לביטוח חקלאי, והמועצה האזורית שלחה הודעות צד שלישי לקיבוץ, לביטוח חקלאי ולעיזבון זיסקינד. להליך צורף כתובע המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ).

3.

בית משפט קמא פטר מאחריות נזיקית את המדינה, המועצה האזורית וחברת החשמל, אך קבע כי הקיבוץ ועיזבון זיסקינד חבים ברשלנות כלפי המנוח (כאשר אחריותו של עיזבון זיסקינד מתבססת גם על הפרת חובה חקוקה). באשר לקיבוץ נקבע, כי הרשאתו לזיסקינד לעשות שימוש במקרקעין למטרות גידול דגים מהווה הפרה של הסכם החכירה עם המדינה, ובכך יצר הקיבוץ סיכון מוגבר, המקים אחריות של הקיבוץ כלפי המבקרים במקרקעין. עוד נקבע, כי גם אם מתן ההרשאה לזיסקינד לא היה בגדר הפרה של הסכם החכירה עם המדינה, הרי שהקיבוץ יכול וחייב היה לצפות, כי זיסקינד ישתמש במוחכר למטרות החורגות מן השימוש המוסכם (כמו הפעלתו של עסק לדיג באמצעות חכות), אך הקיבוץ התרשל ולא נקט אמצעים לעקוב ולפקח כי זיסקינד מנהל את עסקיו בהתאם לחוקי רישוי העסקים ולמטרה המוגדרת בהסכם שביניהם, תוך הבטחת תנאי בטיחות הולמים למבקרים במקרקעין.

בהמשך להסכמה שבין ביטוח חקלאי לבין הקיבוץ, לפיה ביטוח חקלאי יכסה את אחריות הקיבוץ, קבע בית המשפט כי על ביטוח חקלאי לכסות גם את חבותו של עיזבון זיסקינד, עד גבול הכיסוי הביטוחי. זאת, מאחר שזיסקינד היה מכוסה בפוליסה, לפיה " הביטוח לפי פוליסה זו מורחב לכסות את אחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד שלישי בגין: ... שטח בריכות מדגה מחניים " (הדגשה אינה במקור - מ.מ.). פוליסה זו, נקבע, חלה על הפעילות העסקית שעשה זיסקינד בשטח הבריכות, אשר לא צומצמה או הוחרגה בפוליסה לסוג מסוים של פעילות.

עוד קבע בית המשפט, כי למנוח אשם תורם בשיעור של 50%, בשל רשלנותו המשמעותית שתרמה לגרם התאונה. אשר על כן, בית המשפט פסק ליורשים סכום של 3,059,275 ₪, וקבע כי הקיבוץ ישלם 30% מהנזק ועיזבון זיסקינד ישלם 70% ממנו, כאשר מתוך הסכום הנ"ל 741,642 ש"ח ישולמו למל"ל. לטענת הקיבוץ, מכיוון שהחיוב שהוטל עליו הוא ביחד ולחוד עם עיזבון זיסקינד, נדרש הקיבוץ לשלם את מלוא הסכום, ובאופן מידי.

4.

ביום 30.12.2015 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין, בו טענו כי לא היה מקום להטיל אחריות בנזיקין על הקיבוץ, וכן כי לא היה מקום לחייב את ביטוח חקלאי בכיסוי חבותו של עיזבון זיסקינד.

5.

ביום 4.1.2016 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לחיובם של השניים בפיצויים. לטענתם, סיכוייהם לזכות בערעור טובים. אשר למאזן הנוחות נטען, כי מאחר שסכום הפיצוי הוא גבוה ומצבם הכלכלי של יורשי המנוח אינו מיטבי, הרי ש"אין סיכוי להחזרת סכום של מליוני שקלים מצידם, אם הסכום יועבר". עוד נטען, כי מאחר שהקיבוץ הוא שצריך לשלם את מלוא הסכום שנפסק לחובתו ולחובת עיזבון זיסקינד, ברי שאם יתקבל הערעור ועיזבון זיסקינד יישאר חייב יחידי, אזי "אין סיכוי שהמערערים יוכלו לקבל ממנו החזר של מה שישלמו", נוכח העובדה ש"זיסקינד היה קיבוצניק, חבר קיבוץ מחניים, ויש סיכוי רב, שהרכוש שהותיר אחריו - מועט".

6.

היורשים מתנגדים לבקשה. לטענתם, המבקשים לא הראו כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים. עם זאת, היורשים לא התייחסו כלל לטענת המבקשים, לפיה אם יתקבל ערעורם, הם לא יוכלו להיפרע מן היורשים.

7.

לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא ובטענות הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, כמפורט להלן.

כידוע, "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר, כבענייננו, מתבקש עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, או אז רובץ על המבקש נטל מוגבר לשכנע, כי סיכויי ערעורו טובים, וכי קיים חשש שמימוש פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך ("מאזן הנוחות") (ע"א 6137/12 בוקובזה נ' בן פורת יוסף יבוא ושיווק בע"מ

(27.1.2013)). כלל הוא כי בין שני התנאים האמורים חלה "מקבילית כוחות": ככל שמאזן הנוחות נוטה באופן ברור יותר לטובת אחד הצדדים, כך פוחת משקלו של השיקול בדבר סיכויי הערעור ( חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

371 (מהדורה שלישית, 2012), להלן: בן-נון וחבקין הערעור האזרחי ).

8.

בענייננו, המבקשים אמנם לא הרחיבו בבקשתם באשר לסיכוייהם להצליח בערעור, אלא הסתפקו בהפניה להודעת הערעור שלהם, אולם מעיון בהודעת הערעור ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכוייהם להצליח אינם קלושים, גם אם לא ברור על פני הדברים שהם גבוהים במיוחד. עם זאת, ובשים לב לאמור בפסקה 7, נראה כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשים. כאמור בבקשה, יורשי המנוח הם תושבי קרית שמונה, כאשר אלמנת המנוח משתכרת 3,500 ש"ח לחודש. בעת התאונה היו המנוח ואשתו "זוג צעיר יחסית" והורים ל- 3 בנות. המנוח עבד מגיל 24 ועד גיל 32 במפעל בקרית שמונה, וכאשר נסגר המפעל היה המנוח מובטל למשך חצי שנה. כמצוין לעיל, המבקשים גם עמדו על כך שאם יתקבל הערעור יהיה זה קשה אף להיפרע מעיזבון זיסקינד (טענה שאושרה בתגובת העיזבון לבקשה). יורשי המנוח, כאמור, לא התמודדו עם טענות אלו.

9.

אשר על כן, סבורני כי יש מקום לעכב את פסק דינו של בית משפט קמא בכל הנוגע לחיובם של המבקשים בפיצויים, אם כי לא עיכוב מלא. נוכח הזמן שעבר מעת קרות התאונה המצערת שהביאה למותו של המנוח (כמעט 7 שנים), הואיל והמבקשים לא הצביעו על כך שסיכויי הערעור שלהם הינם גבוהים באופן מיוחד, בשל מצבם הכלכלי והמשפחתי הלא קל של יורשי המנוח, כפי שפורטו על ידי המבקשים, ולאור הכלל לפיו " יש לתת לתובע - שזכה בתביעתו לאחר שהיה לנתבע יומו בבית המשפט - ליהנות מפרי זכייתו " (בן-נון וחבקין הערעור האזרחי 368) , אני מורה בזאת כי 500,000 ש"ח מהסכום שנפסק בבית משפט קמא לטובת יורשי המנוח ועיזבונו - ישולמו מידית ליורשי המנוח, וכן ישולם סכום של 400,000 ₪ למל"ל. יתרת הסכום שנפסק, תעוכב עד להכרעת בית המשפט בערעור.