רע"א 811/19 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ. אברהם יום טוב

השופט מ' מזוז:

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי ) מיום 1.1.2019 בע"א 71428-10-18, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים 2-1 (להלן יחדיו: יום טוב ) לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' נמרודי ) מיום 16.8.2018 בתא"ק 25472-01-16 (להלן: פסק הדין ).

2.

המבקשות והמשיבה 3 (להלן יחד: התובעות ) הגישו תביעה לסילוק ידם של יום טוב ממקרקעין בשכונת הארגזים בתל אביב. ביום 30.3.2016 ניתנה ליום טוב רשות להתגונן, תוך שצוין כי "ככל שמבוקש לטעון לעניין הפיצויים, פתוחה הדרך להגיש תביעה נפרדת". ביום 16.8.2018 קיבל בית משפט השלום את תביעת הפינוי, בקבעו כי המקרקעין מצויים בבעלות המדינה וכי יום טוב פלשו אליהם ללא רשות והשכירו אותם לצדדים שלישיים. בהקשר זה נקבע כי לא עלה בידי יום טוב להוכיח שעומדת להם זכות חוקית להחזיק במקרקעין. בית המשפט ציין כי שאלת זכאותם של יום טוב לפיצויים מכוח המכרז לפרויקט פינוי ובינוי של שכונת הארגזים, לא זכתה להתייחסות ברורה בכתבי הטענות שהוגשו. חרף עובדה זו נדרש בית המשפט לסוגיה וקבע כי יום טוב אינם נמנים עם קבוצות הזכאים לפיצויים בהתאם להוראות המכרז. לבסוף נקבע כי הפינוי יתבצע ביום 4.10.2018, בהתחשב בכך שיום טוב אינם מתגוררים במקרקעין.

3.

ביום 29.10.2018 הגישו יום טוב ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (הערעור קבוע לדיון ביום 7.10.2019). ביום 18.12.2018, לאחר שהתובעות החלו לפעול למימוש הפינוי באמצעות פתיחת הליך הוצאה לפועל, הגישו יום טוב בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו מיום 1.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת עירבון. בית המשפט קבע בהחלטתו כי לא נמצאה הצדקה לשיהוי בהגשת הבקשה, כי לא שוכנע שסיכויו של הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת יום טוב מאחר שאינם מתגוררים במקרקעין. חרף קביעות אלו, קיבל בית המשפט את הבקשה בציינו כי בית משפט השלום לא קיים דיון ממשי בזכאותם של יום טוב לפיצויים מכוח המכרז, ועל כן "ראוי [...] כי עניין זה ילובן לכל הפחות במסגרת הערעור".

4.

המבקשות משיגות על ההחלטה האמורה בגדר הבקשה לרשות ערעור שמונחת לפניי. המשיבה 3 הצטרפה אף היא לבקשה ולנימוקיה. לטענתן, ההחלטה אינה מתיישבת עם המבחנים שלאורם אמורה בקשה לעיכוב ביצוע להיבחן, וכי הנימוק שעל יסודו קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה כלל אינו רלוונטי. התובעות מטעימות כי הותרת ההחלטה על כנה תגרום להן, כמו גם לתושבי השכונה שפינו את בתיהם לטובת שיקומה במסגרת הפרויקט, נזק כלכלי רחב היקף.

5.

יום טוב סומכים ידיהם על ההחלטה ומציינים כי הערעור צפוי להיות מוכרע תוך זמן קצר וכי התובעות לא הצביעו על נזק קונקרטי שעלול להיגרם להן בתקופה זו אם ידחה הפינוי. יום טוב מדגישים כי הסיבה שאינם מתגוררים במקרקעין נעוצה בכך שהתובעות הפכו את המקום לבלתי נגיש.

6.

לאחר עיון בטענות הצדדים החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בהמשך לכך, החלטנו לקבל את הערעור ולהורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי.

7.

כידוע, נקודת המוצא בכגון דא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )), אך בית המשפט רשאי להורות כן (תקנה 467(ב) לתקנות). בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע נדרש בית המשפט לאזן בין שני שיקולים – סיכויי ההליך ומאזן הנוחות ( ע"א 9071/15 קיבוץ מחניים נ' עזבון המנוח סרגיי קשירין (8.2.2016); ע"א 2468/17 גלריית עדן בע"מ נ' בלכנר (11.6.2017)). שיקולים אלו מקיימים ביניהם מעין "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שהתקיימותו של האחד מובהקת יותר כך הולך ופוחת משקלו של האחר (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 371 (מהדורה שלישית, 2012)).

8.

כפי שצוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, סיכויי הערעור שהוגש מטעם יום טוב אינם נחזים להיות גבוהים. אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם בשים לב לכך שאינם מתגוררים במקרקעין , ולא שוכנענו כי ייגרם להם נזק ממשי בלתי-הפיך שאינו בר-פיצוי אם פסק הדין יבוצע ( ע"א 6636/15 קריסטל נ' עו"ד עודד רוט, הנאמן לנכסי החייב יוסף מרגוליס , פסקה 14 (27.10.2015)). לכך יש להוסיף את פער הזמנים בין המועד שבו ניתן פסק הדין (ביום 16.8.2018) ובין המועד שבו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע (ביום 18.12.2018, רק לאחר שהתובעות החלו לפעול למימוש פסק הדין). בית המשפט עמד על השיהוי האמור, אשר שוקל אף הוא נגד קבלת הבקשה, בגדר החלטתו (רע"א 5164/16 ורדי נ' בועז , פסקה 8 (4.7.2016)). אל מול כל השיקולים האמורים, המובילים לדחיית הבקשה, העמיד בית המשפט שיקול אחר – היקף הדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביחס לשאלת הפיצוי מכוח המכרז – ועל יסודו הורה לבסוף על עיכוב ביצועו של פסק הדין.

נראה שבכך נתפס בית המשפט קמא לכלל טעות. סוגיית זכאותם של יום טוב לפיצויים לפי תנאי המכרז מהווה נדבך נפרד מבחינה זו שאין כל מניעה ללבּנה, בין אם בגדר הערעור ובין אם בגדר הליך נפרד, במקביל לביצוע פסק הדין. זאת ועוד, עיון בהודעת הערעור שהגישו יום טוב לבית המשפט המחוזי מעלה כי המחלוקת בין הצדדים ממוקדת דווקא בשאלת הפיצויים, ונראה כי הניסיון לעכב את הפינוי נועד להוות כלי טקטי מצד יום טוב למשא ומתן כספי אל מול התובעות (השוו: רע"א 441/06 נוריאל נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א , פסקה ט' (10.4.2007)).

9.

סוף דבר: הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.1.2019 מבוטלת.

יום טוב (משיבים 2-1) יישאו יחדיו בהוצאות לטובת המבקשות-מערערות בסך כולל של 3,000 ₪, ולטובת המשיבה 3 – בסך 3,000 ₪.