ע"א 9135/15 מדינת ישראל נ. מרגלית ש.א. רכב בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) בגדרו התקבלו ברובן שתי תביעות כספיות שהגישה המשיבה נגד המבקשת. בבקשה דנא מבקשת המבקשת שאעכב ביצוע תשלום פיצוי בסך של 31,983,651 ש"ח (בתוספת הפרשי ריבית והצמדה) שנפסק לחובתה באחת התביעות.

רקע וטענות הצדדים

1.

המשיבה היא חברה העוסקת במתן שירותי תחבורה ציבורית באמצעות אוטובוסים. המשיבה הפעילה את התחבורה הציבורית בעיר מודיעין בין השנים 1997 ל-2007, בעקבות זכייתה במכרזים שפרסמה המבקשת ולאחר שהחוזה עמה הוארך מעת לעת. במסגרת אחד החוזים שנכרתו בין הצדדים הוסכם כי המשיבה "תקים ותממן על חשבונה מסוף לתחבורה ציבורית". בהתאם לאמור, המשיבה הקימה בשנת 2003 מסוף זמני על מגרש שהוקצה לה לשם מטרה זו. בשנת 2006 הודיעה המדינה למשיבה כי עליה לפנות את המגרש, ובהמשך הוסכם כי למשיבה יוקצה מגרש חלופי להקמת המסוף. המשיבה טענה כי בסופו של יום התברר לה כי אין בכוונת המבקשת להפעיל מסוף מרכזי במודיעין. בשנת 2007 הועברה האחריות להפעלת שירותי התחבורה במודיעין מהמשיבה לחברה אחרת.

זמן קצר לאחר מכן הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת בה עתרה, בין היתר, לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה בשל כך שבסופו של יום לא הופעל מסוף מרכזי לתחבורה ציבורית במודיעין. בקצרה ייאמר, כי המשיבה טענה, כי אף שלאורך כל הדרך הצהירה המבקשת כי יש להקים מסוף מרכזי במודיעין, בסופו של דבר המסוף שהקימה המשיבה כלל לא הופעל. לטענת המשיבה הדבר גרם לה לנזקים רבים, ובכלל זאת - עלות הקמת המסוף הזמני, הארכת מסלולי נסיעה בהיעדר מסוף, ועוד.

2.

בית משפט קמא מינה מומחה מטעמו לבחינת טענות המשיבה בדבר הנזקים שנגרמו לה. בחוות דעתו העריך המומחה את הנזקים שנגרמו למשיבה בסכום גבוה מזה שלו עתרה המשיבה בתביעתה. בעקבות האמור, המשיבה הגישה כתב תביעה מתוקן. המבקשת לא תיקנה את כתב הגנתה. בפסק דינו אימץ בית משפט קמא את חוות דעת המומחה. בית משפט קמא ציין, כי לא עלה בידי המבקשת לקעקע את מסקנות המומחה באשר לשיעור הנזק שנגרם למשיבה ולגובה הפיצויים.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשתה טוענת המבקשת כי לערעורה סיכויים טובים. בערעורה תוקפת המבקשת את דחיית בקשותיה לדחיית התובענות על הסף מחמת התיישנות, שיהוי ומניעות. בנוסף, לטענת המבקשת לא היה מקום לאמץ את מסקנות המומחה, שלמינויו היא התנגדה, שכן הוא נעדר ניסיון בתחום התחבורתי. עוד תוקפת המבקשת את חוות דעתו של המומחה לגופה ואת הקביעות שבה באשר לנזקים שנגרמו כתוצאה מאי הפעלת המסוף המרכזי. באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי זה נוטה לעבר קבלת הבקשה. המבקשת מדגישה את גובהו של הסכום שנפסק לחובתה וטוענת כי עלול להתעורר קושי להשיבו לקופה הציבורית אם בסופו של יום ערעורה יתקבל ולו חלקית.

המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות וטוענת כי אין כל בסיס לטענת המבקשת שלפיה היא תתקשה להיפרע ממנה ככל שערעורה יתקבל. בתוך כך מדגישה המשיבה את איתנותה הכלכלית, אשר לא נסתרה בבקשה. המשיבה חוזרת על ההלכות הנוהגות ביחס לעיכוב ביצוע פסק דין הכולל סעד כספי, ואף מפנה לפסיקה עדכנית בעניין זה (ע"א 250/16 שפירא נ' מוסט (18.1.2016)), וטוענת כי במקרה זה אין בגובה הסכום כשלעצמו כדי להצדיק סטייה מהלכות אלה. המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור אינם טובים, שכן בית משפט קמא דן לעומק בחוות דעתו של המומחה מטעמו ואף לא היסס להתערב בחלקים ממנה.

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט בפסקה 6 שלהלן.

5.

הצדדים פרשו, כל אחד בתורו, תשתית נורמטיבית המפרטת את ההלכה הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע. מן העבר האחד, המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, ובמצבים כאלה לא אמור להיות קושי להשיב את המצב לקדמותו אם תשונה תוצאת הפסק, שכן, ככלל, תשלום אינו יוצר מצב בלתי הפיך. מן העבר השני, לטובת המשיבה נפסק סכום כסף משמעותי ביותר שאין לכחד כי בנסיבות מסוימות עלול להתעורר קושי להשיבו. בעניין אחרון זה הפנתה המשיבה להחלטתי בע"א 8776/15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מליבו חברה לבנייה בע"מ (10.1.2016) (להלן: עניין איילון ) שבה נאמר, כי באותו מקרה אכן לא היה בגובה הסכום כשלעצמו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע, אך לצד זאת נקבע, נוכח הסכום המשמעותי בו חויבה המבקשת (למעלה מ-9,000,000 ש"ח), כי ב נסיבות מסוימות עלול להתעורר קושי בהשבתו במידה והערעור יתקבל (למשל, במצב בו החברה תכנס להליכי חדלות פירעון או שהיא תאלץ מסיבה זו או אחרת לממש חלק מנכסיה). כפי שיוסבר, לשיקולים אלה יש השלכה גם על ענייננו.

בפסיקה נקבע בעבר כי לגובה הסכום שנפסק לחובת בעל הדין המבקש עיכוב הביצוע יש משמעות בהערכת הקושי להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל (ראו ע"א 4768/15 בן דב נ' כונס הנכסים של נכסי טאו תשואות בע"מ , פסקה 18 (8.1.2015)). בענייננו, לחובת המבקשת נפסק סכום של למעלה מ- 31,000,000 ש"ח כאשר הזוכה היא חברה פרטית, אשר מעבר לכך שאין מידע מלא על מצבת נכסיה ואיתנותה (מעבר לטענותיה-שלה בנדון), היא רשאית להשקיע את כספי הזכייה באפיקים הנראים לה. במצב דברים זה, כספי הזכייה עלולים "להיבלע" בחברה או בידי צדדים שלישיים באופן שברגע האמת, קרי ככל שיתקבל הערעור, יהיה קושי להשיבם, שהרי מדובר בסכום משמעותי שעל-פי רוב אינו זמין לתשלום מיידי. יש לזכור שבענייננו, ככל שתסריט זה יתממש והמשיבה אכן תתקשה להשיב את כספי הזכייה במידה ותידרש לכך, משמעות הדבר היא פגיעה בקופה הציבורית. נמצא, אפוא, כי בנסיבות המקרה דנא, לסכום שנפסק לחובת המבקשת יש משמעות בבחינת שיקול מאזן הנוחות. לכך יש להוסיף את האמור לעיל, בדבר ההפסד שעלול להיגרם לקופה הציבורית ככל שבסופו של יום תתקשה המשיבה להשיב למבקשת את כספי הפיצוי. מנגד, ברי כי המשיבה לא תתקשה לגבות את כספי הזכייה מן המבקשת בתום הליכי הערעור (וככל שזה יידחה) וגם נראה כי לא כל סכום הפיצוי שנפסק לטובת המשיבה נועד כדי לשפותה על נזקים שבעלותם היא נשאה בפועל.

6.

באשר לסיכויי הערעור: בגדרי הבחינה הלכאורית הנדרשת בשלב זה ובזהירות המתחייבת, נראה כי גם אם לא ניתן להכתיר את סיכויי הערעור כטובים, גם לא ניתן לומר שמדובר בערעור משולל יסוד. אכן, בסופו של יום עיקר פסק הדין מתבסס על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט והדבר מציב בפני המבקשת משוכה גבוהה, אך לצד זאת למבקשת טיעונים החורגים מטענותיה כלפי המומחה (למשל, טענות סף) וטענות כלפי המסגרת המשפטית שבגדרה נדרש היה לבחון את טענות המשיבה בדבר הנזקים שנגרמו לה. בנסיבות אלה, איני סבור כי ניתן לומר שסיכויי הערעור קלושים.

7.

סיכום הדברים בענייננו הוא כדלקמן: שיקול מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לעבר קבלת הבקשה, אך בהתחשב בגובה הסכום ובזהות הצדדים נראה כי הוא נוטה לעבר עיכוב, ולו חלקי, של ביצוע פסק הדין. סיכויי הערעור, גם אם אינם טובים, אינם קלושים באופן שיש בו להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה חרף האמור לעיל בדבר שיקול מאזן הנוחות.

נוכח האמור, ראיתי לקבל את הבקשה באופן חלקי: המבקשת תעביר למשיבה מחצית מסכום הפיצוי שנפסק לחובתה בבית משפט קמא במסגרת ת"א 19075-10-09 וכן את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה בתיק זה. תשלום יתרת הפיצוי - קרי המחצית הנוספת של סכום הפיצוי - יעוכב עד להכרעה בערעור.

סוף דבר. הבקשה מתקבלת חלקית. אין צו להוצאות.