ע"א 9137/07אנה אוסיפובה נ. מנחם גלעד קלישטיין

א.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ברון) מיום 18.9.07 בתיק א' 2379/01, א' 37324/04, בגדרו חויבה המבקשת לשלם למשיב את סכום שוויים של רכב ושל דירה שהיו במוקד המחלוקת, וכן את הוצאות המשפט.

ב.

ברקע לבקשה, סכסוך בין הצדדים סביב זכויות בדירה וברכב שנרשמו על שם המבקשת במהלך תקופת יחסיהם כבני-זוג. בבית המשפט המחוזי לא חלק מי מהצדדים על רישום הדירה על שם המבקשת, אולם כל אחד מהם טען כי מימן את רכישת הנכסים – הדירה והרכב – מכיסו (בכפוף להלוואות והסכמי משכנתא), או בעיקר מכיסו. המשיב תבע, איפוא, סעד הצהרתי לגבי זכויותיו בדירה וברכב, והמבקשת, בתביעתה שלה שהוגשה בשנת 2004, תבעה דמי שכירות ראויים מן המשיב על התקופה שהתגורר בדירה לאחר פרידתם. להשלמת שרטוטו של סבך היחסים אוסיף, כי בשיא הסכסוך בין הצדדים הגישה המבקשת תלונה כנגד המשיב בטענת אונס, ובעקבותיה נעצר המשיב ונפתח נגדו תיק פלילי, שלאחר מכן נסגר מחוסר אשמה; וכן כי המשיב הגיש את תביעתו כשישה חודשים לאחר שהוכרז, לבקשתו, כפושט רגל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (פש"ר 6181/00), אך לאחר שנודע דבר הגשת תביעתו, בוטלה ההכרזה; ועוד, כי ביום 1.8.00 חתמו הצדדים על הסכם הלוואה, שבו אישרה המבקשת כי לוותה מן המשיב סך של 1,200,000 ש"ח לצורך רכישת הדירה ותכולתה, ושלגביו טענה המבקשת לאחר מכן

כי אינו בתוקף. עוד יצוין, להשלמת התמונה, כי שני הנכסים כבר אינם בידי המבקשת – המכונית נמכרה בשנת 2003, ואילו הדירה נמכרה אף היא, לאחר שהחזרי משכנתא בגינה לא שולמו במועדם.

ג.

(1) בית המשפט המחוזי פסק, כי המשיב אכן רכש זכויות במכונית ובדירה, וחייב את המבקשת בתשלום סך של 80,000 ש"ח המשקף את תמורת הרכב וסך של 297,412 ש"ח המשקף את הסכומים שבית המשפט קבע לגביהם, כי המשיב שילמם על חשבון הדירה.

(2) המבקשת ביקשה בבית המשפט המחוזי את עיכוב ביצועו של פסק-הדין. בית המשפט בהחלטה מיום 29.10.07 בבש"א 19897/07 נעתר לבקשה, בתנאי של הפקדת סכום פסק-הדין בקופת בית המשפט. נקבע בהחלטה, כי הגם שסיכויי הערעור נמוכים על פניהם - מכיוון שהוא מכוון כנגד קביעות עובדתיות - מניח בית המשפט לצורך הדיון כי קיים סיכוי כאמור, וכי לעניין מאזן הנוחות קיים אכן חשש אובייקטיבי, שהמבקשת לא תוכל להיפרע מן המשיב, לנוכח חובותיו וההכרזה עליו בעבר כפושט רגל. פסק הדין עוכב איפוא (למעט רכיב הוצאות המשפט), אולם העיכוב הותנה בהפקדת מלוא סכום פסק-הדין.

(3) המבקשת עתרה בבקשה נוספת לשינוי ההחלטה באופן שעיכוב ביצועו של

פסק-הדין לא יותנה בהפקדת הסכום, אשר, כנטען, הוא למעלה מיכולתה הכלכלית של המבקשת. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 27.11.07 (בש"א 21577/07), בציינו כי פתוחה בפני המבקשת הדרך לערער על החלטתו.

ד.

(1) המבקשת עירערה על פסק-הדין, ובמקביל ביקשה גם כאן את עיכוב ביצועו. נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים, בין היתר בהתחשב בכך שבית המשפט פסק למשיב סעד שלא נתבע בכתב התביעה, שהמבקשת חויבה בתשלום כספים שהמשיב טען שהוא שילמם לצד שלישי, דהיינו לחברה הקבלנית, ושעל המבקשת עדיין רובצים חובות נכבדים שהיא ממשיכה לשלמם בגין הדירה. עוד נטען, כי למשיב חובות מרובים, המגיעים לסך של ארבעה מיליוני ש"ח וחצי, כך נטען, ועל כן סיכויי המבקשת להיפרע מן המשיב במקרה של זכיה בערעור קלושים. כן נטען, כי המבקשת עצמה מצויה בקשיים כלכליים לא מבוטלים, והתנאי שהושת עליה של הפקדת הערבות, מונע ממנה למעשה את מבוקשה, קרי, עיכוב ביצועו של פסק הדין.

(2) המשיב מתנגד לבקשה. בתגובתו נטען, כי סיכויי הערעור קלושים עד אפסיים, בהיות פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים, על מהימנות העדים ועל הודאות המבקשת עצמה. כן נטען, לעניין מאזן הנוחות, כי טענותיה של המבקשת שהיא חסרת אמצעים כספיים אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה בערעור עצמו, כי שילמה על חשבון הדירה והמכונית סכומים נכבדים. מנגד, כך נטען, נפסק כי המשיב שילם סכומים נכבדים לרכישת הנכסים הנזכרים, וכן הפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח – ועל כן אין לומר כי המבקשת לא תוכל להיפרע ממנו.

ה.

(1) לאחר העיון בבקשה ובנספחיה סבורני כי דינה להתקבל חלקית, במובן זה שביצועו של פסק הדין יעוכב תוך שינוי מסוים בתנאים שנקבעו. אמנם, הכלל הרגיל, המצוי בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את פסק הדין עליו מערערים, ובפרט בפסק דין לתשלום כסף (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם , פ"ד נו(4) 178, 182 (2002) - השופטת פרוקצ'יה; להלן עניין י.ג. רובינשטיין ). עם זאת, ואף שהערעור מכוון, לפחות בחלקו, כלפי קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, דומני, כי מבחינת מאזן הנוחות, מתקיים בענייננו החריג, כיוון שמקנן חשש ממשי לגבי יכולת המבקשת להיפרע מן המשיב ככל שיצלח ערעורה (ראו ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה ת"א 4 , פ"ד נג(1) 187, 189 (1999) – השופט זמיר; עניין י.ג. רובינשטיין הנזכר; כן ראו יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, 1995) בעמ' 830). כך עולה מעברו הכלכלי של המשיב, מפנייתו בבקשה להכריז עליו כפושט רגל, וכך עלה גם במהלך המשפט, שבו הודה המשיב, במהלך החקירה הנגדית, כי לו חובות רבים. מנגד, גם המבקשת אינה במצב כלכלי שפיר, והיא מציגה את עצמה כ"חסרת אמצעים כספיים ושקועה בחובות" (בסעיף ב.3 לתצהירה שנספח לבקשה).

(2) בנסיבות המפורטות מעלה סבורני, כי אף שהקו הבסיסי שנקט בית המשפט קמא בהחלטתו הראשונה בעניין עיכוב הביצוע, קרי, התנייתו בהפקדת סכום פסק-הדין בקופת בית המשפט, הוא ראוי ככלל, יש מקום למתנו במידה מסוימת. המדובר בסכום גבוה, ולא נעלמו מעיניי טענתה של המבקשת בדבר תמיכתה באביה החולה, והקושי בגיוס סכום כספי שכזה תוך זמן קצר. לא למותר לציין, כי הערעור קבוע לדיון מקדמי ביום 26.2.08, והמבקשת פנתה אף להקדימו. סבורני איפוא, כי בנסיבות יש מקום לבוא לקראת המבקשת בהקלה מסוימת בתנאי ההפקדה, כך שתחת הפקדת מלוא סכומו של פסק הדין תבוא הפקדת מחצית מסכומו בקופת בית המשפט תוך 21 ימים מיום מתן ההחלטה.

ו.

הבקשה מתקבלת איפוא במובן זה שביצועו של פסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת הסכום כאמור מעלה.