ע"א 9144/05 "כלל" חב' לביטוח בע"מ נ. אורי צעיר

שני ההליכים שבכותרת תוקפים את אותה החלטה של בית המשפט המחוזי. השאלה שהתעוררה היא, האם הליך התקיפה הנכון של ההחלטה הוא בבקשת רשות לערער או בערעור בזכות.

ההליכים וגדר המחלוקת .

1.המשיב 1 נפגע בתאונה במפעלה של משיבה 5. הוא הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( להלן: חוק הפיצויים ) . מאוחר יותר תוקנה התביעה כך שהוספה עילה חילופית על פי פקודת הנזיקין. נוכח עיקרון ייחוד העילה עליו מורה חוק הפיצויים, דן בית המשפט תחילה בשאלת תחולת החוק על המקרה דנן. בהחלטתו בעניין זה, קבע בית המשפט כי התאונה נשוא התביעה אינה תאונת דרכים. נוכח מסקנתו זו,דחה בית המשפט את התביעה כנגד כל המשיבים למעט כלל חברה לביטוח בע"מ ( להלן: חברת כלל ) , אשר נתבעה בהקשר לעילה הנזיקית.

על החלטה זו מוסבים ההליכים שבכותרת אשר הוגשו על ידי חברת כלל. השאלה העולה לצורך העניין שבפני היא, האם זכאית חברת כלל להגיש ערעור בזכות על החלטת בית המשפט המחוזי או שמא ערעור על החלטה זו טעון רשות בהיותה "החלטה אחרת".

דיון

2.אמת המידה הקלאסית הננקטת לצורך אבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת מתמקדת בסופיות ההחלטה. סופיות ההחלטה נבחנת על פי השאלה האם התיק, או חלק רלבנטי שלו, נסגר, או שמא הוא עדיין נותר פתוח. כאשר עסקינן בהחלטה המתייחסת למספר משיבים, אין הכרח כי יישומה אמת מידה זו תהייה אחידה לגבי כולם. בעניין זה נקבע:

"החלטה יכול שתהא פסק דין אף אם היא מסיימת את הדיון נגד מקצת בעלי הדין בלבד, ולא לגבי כולם; לגבי בעלי הדין הנוגעים בדבר, הרי זה פסק דין... כיוצא בזה, החלטה שניתנה בתביעת נזיקין נגד שניים ובית המשפט דוחה את התביעה נגד נתבע אחד, בקובעו שהוא לא הזיק ואינו אחראי למעשה נזיקין. החלטה זו מסיימת לגבי נתבע זה את הדיון והיא ניתנת לערעור כפסק דין חלקי" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 758)

יוצא, כי אותה החלטה של בית משפט יכולה לעטות עור שונה ביחס לבעלי דין שונים. היא עשויה להיחשב כפסק דין לגבי משיבים מסוימים וכהחלטה אחרת לגבי משיבים אחרים. תוצאה זו, על אף שיש בה חוסר אחידות לכאורה, עולה בקנה אחד עם ההיגיון המונח ביסוד ההבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת. לגבי התובע, וכן לגבי אותם נתבעים שהתביעה נגדם נדחתה – מדובר בפסק דין, או בפסק דין חלקי. זאת, שכן החלטה כאמור, כאשר היא שוללת עילת תביעה מסוימת, כגון עילת תביעה בכל הנוגע לחוק הפיצויים, היא החלטה סופית בכל הנוגע לעילה זו והיא סוגרת את התיק כלפי נתבעים שהתביעה נגדם נדחתה. משכך, ערעור של התובע על פסק דין כאמור יהיה בזכות (ע"א 7271/02 עזבון המנוח עמאד מזארעה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ , תק-על 2002(3), 328). לעומת זאת, לגבי אותם נתבעים שהתביעה נגדם ממשיכה להתברר, ההחלטה אינה מסיימת את התיק אלא היא מהווה רק שלב אחד בדיון. לפיכך, מדובר בהחלטה אחרת אשר הערעור עליה טעון בקשת רשות (ראו: בש"א 3223/97 גאנם

חאלד נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , תק-על 97(2), 70; בר"ע 3724/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , תק-על 96(2) 99.

בנסיבות המקרה דנן, נקבע בהחלטת בית המשפט קמא כי אין מדובר בתאונת דרכים על פי חוק, ועל כן נותרה על כנה התביעה בעילה הנזיקית בלבד כנגד חברת כלל. הדיון בעילה זו, יימשך לגופו בפני בית המשפט. בנסיבות אלה, החלטת בית המשפט מהווה "החלטה אחרת" ככול שמדובר בחברת כלל, אשר הערעור עליה טעון רשות.

נוכח האמור לעיל, הדרך לתקיפת החלטת בית משפט קמא הייתה בדרך של הגשת בקשת רשות לערער ולא ערעור בזכות. לפיכך, דין הערעור שהוגש בע"א 9144/05 להימחק. ההליכים בבקשת הערעור שבכותרת יימשכו כסדרם.