ע"א 9304/20 פלוני נ. המרכז הרפואי בית חולים" וולפסון"

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת ש' יעקובוביץ ) בת"א 42107-09-15 מיום 29.11.2020, בגדרו נדחתה תביעת המבקשים לפיצויים בגין התיישנותה, והוטל עליהם לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה על סך 15,000 ש"ח.

2.

המבקשת 1 (להלן גם: המבקשת ) ילדה בשנת 2005 את בנה (המבקש 3) בניתוח קיסרי. כשבועיים לאחר הלידה המבקשת חשה ברע ואושפזה במרכז הרפואי על שם אדית וולפסון (המשיב; להלן: בית החולים ). בהמשך התברר כי היא סובלת מתסמונת רפואית אשר אינה מאפשרת לה להרות עוד, ואשר נגרמה, לטענת המבקשים, כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שניתן לה.

כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 2015, הגישו המבקשים את תביעתם לפיצויים בגין נזקי המבקשת הנטענים.

3.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי עילת התביעה בגינה הגישו המבקשים את תביעתם התגבשה בשנת 2006. זאת, בין היתר, תוך שהפנה לעדויות המבקשים 1 ו-2 ולרשומה רפואית משנת 2006, המלמדת כי נודע למבקשת על התסמונת כבר בעת עריכת התרשומת. על כן, נקבע כי בעת הגשת התביעה, בשנת 2015, התיישנה עילת התביעה, ומשכך היא נדחתה.

בנסיבות אלו, בית המשפט המחוזי הטיל על המבקשים תשלום הוצאות ושכר טרחה על סך 15,000 ש"ח.

4.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ובצדו הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בבקשתם, טוענים המבקשים כי יש להורות על עיכוב תשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה שהוטל עליהם, וכן על עיכוב תשלום אגרת בית משפט על סך כ-41,549 ש"ח, עד להכרעה בערעור.

בהתייחס לסיכויי הערעור, נטען, בעיקרו של דבר, כי נודע למבקשת שהיא עקרה אך בשנת 2008, ועל כן עילת התביעה טרם התיישנה במועד הגשתה.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי תשלום האגרה, הוצאות המשפט ושכר הטרחה, עלול להכביד על המבקשים באופן משמעותי ולגרום להם לנזק כלכלי. זאת לנוכח הוצאות פונקדאות שבהם נשאו לשם הרחבת התא המשפחתי שלהם, והשלכות משבר הקורונה על מצבם הכלכלי.

5.

בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, נטען כי בית החולים כלל אינו צד להליך. זאת, שכן אומנם מלכתחילה תביעת המבקשים הוגשה נגד משרד הבריאות ובית החולים, ואולם בית המשפט המחוזי מחק את בית החולים כמשיב לתביעה בהסכמת המבקשים, בהחלטתו מיום 25.4.2017.

לגופו של עניין, הוגשה תגובה "מטעם המדינה כצד הנכון בהליך", כלשון התגובה, בגדרה נטען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בכלל זה, נטען כי הערעור מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, ועל כן סיכויי הערעור נמוכים; וכי המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית המלמדת על נזק שייגרם להם כתוצאה מתשלום הוצאות המשפט, שכר הטרחה ואגרת בית המשפט כבר כעת.

בהקשר אחרון זה, נטען גם כי תביעה אחרת שהגישו המבקשים נגד קופת חולים מכבי, אשר הסעדים בה, על פי הנטען, חופפים בעיקרם לסעדים המבוקשים בהליך דנן, הסתיימה לאחרונה בפשרה במסגרתה שולם למשיבים סכום של 227,247 ש"ח. על כן נטען כי אין ממש בטענותיהם כי תשלום הוצאות המשפט והאגרה יסבו להם נזק משמעותי.

6.

דין הבקשה להידחות, וזאת בלי להידרש לסיכויי הערעור – ובפרט, לסוגיית זהות המשיבים בהליך דנן.

כידוע, אין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמו, כדי לעכב את ביצועו. על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין בגדרו נקבע סעד כספי להראות כי ישנם סיכויים טובים לקבלת הערעור, וכי "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש ממשי שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי-הפיך.

בין שני תנאים אלו קיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו ולהיפך. אולם, נקבע לא פעם כי מעמד הבכורה מוקנה לתנאי בדבר "מאזן הנוחות"

(ע"א 7843/19

גלריית עץ הזית אומנות ויזמות בע"מ נ' מימון , פסקה 6 (18.12.2019)).

7.

זאת ועוד, תשלום אגרה אינו סעד שניתן במסגרת פסק הדין, ועל כן ככלל, האופן המתאים להגשת בקשה לעיכוב התשלום האגרה הוא בפניה לערכאה הדיונית – ולא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור (ע"א 1339/14 מאור נ' חברת אמישרגז גז טבעי בע"מ , פסקה 2 (6.1.2015).

אומנם, אין זה בלתי אפשרי לפנות לבית המשפט הדן בערעור בבקשה למתן סעד זמני בעניין, אולם דומה כי הדבר יתאפשר במקרים חריגים לבד (ע"א 2624/18 פלונית נ' מדינת ישראל - משרד הרווחה , פסקאות 5 – 9 (2.5.2018)).

8.

במקרה דנן, איני סבור כי המבקשים עמדו בנטל הדרוש לעיכוב חיובם בהוצאות משפט, שכר טרחה ואגרת בית משפט.

טענות המבקשים שלפיהן ייגרם להם נזק אם ישלמו את הסכום שבו הם חוייבו נטענו בעלמא, ללא תימוכין של ממש. אומנם, המבקשים צרפו כנספחים לבקשתם מסמכים המלמדים על כך שנטלו הלוואות לאורך השנים, אשר ככל הנראה כבר נפרעו בחלקן; אולם לא ניתן ללמוד מכך דבר באשר למצבם הכלכלי וליכולתם לעמוד בתשלומים שבהם הם חויבו. בפרט, לא צירפו המבקשים מסמכים רלוונטיים באשר להכנסותיהם וסך שווי נכסיהם, וממילא טענתם באשר לפגיעה שנגרמה להם כתוצאה ממשבר הקורונה אינה מבוססת.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.