ע"א 9382/02 בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנת

בפניי בקשה לביטול החלטה מיום 19.6.03, בה נדחה הערעור שבכותרת מחמת אי הפקדת ערבון במועד.

הערעור הוגש ביום 5.11.02. ביום 18.12.02 הגישה המערערת בקשה לביטול או הקטנת סכום הערבון. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' הרשם ב' אוקון ביום 29.12.02, בה נקבע כי המערערת לא הביאה נתונים המצדיקים פטור מערבון, ומה גם שלא שילמה את ההוצאות שנפסקו נגדה בבימ"ש קמא. עוד נקבע בהחלטה, כי באם לא יופקד הערבון בתוך 30 יום יידחה ההליך ללא הודעה נוספת. המערערת לא הפקידה את הערבון במועד, ומשכך, נדחה ההליך ביום 30.1.03, באין הפקדת ערבון.

ביום 20.2.03 הגישה המערערת בקשה לביטול ההחלטה מיום 29.12.02 הדוחה את ההליך, ובקשה להארכת מועד להפקדת ערבון. בבקשתה הסבירה המערערת כי הערבון לא הופקד בשל קשיים כלכליים. לא ניתן הסבר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד. ביום 9.4.03 קיבל כב' הרשם אוקון את הבקשה וקבע כי התיק יוחזר אל המרשם וחייב את המערערת בתשלום 8,000 ₪ הוצאות בגין הזנחתה הדיונית. נקבע, כי תשלום הסכום האמור הינו תנאי להשבת ההליך אל המרשם. עוד נקבע, כי על המערערת להפקיד את הערבון, ולשלם את ההוצאות האמורות תוך 10 ימים. בסיום נקבע, כי "לא תמלא המערערת אחרי שני התנאים, לא יוחזר התיק אל המירשם".

ביום 8.6.03 ניתנה על ידי כב' הרשם אוקון החלטה נוספת, בה נדרשה המערערת לדווח לביהמ"ש בתוך 3 ימים אם ביצעה את האמור בהחלטה מיום 9.4.03. נקבע כי אם לא תעשה כן, לא יוחזר התיק אל המרשם. לטענת המערערת, החלטה זו נתקבלה אצלה ביום 9.6.03 בשעות הבוקר, ומיד שלחה לבית המשפט הודעה בדבר תשלום ההוצאות, וכן מקור של ערבות בנקאית מתוקנת. המערערת מצרפת תדפיס של רשות הדואר, המלמד כי דבר הדואר נתקבל בבית המשפט העליון ביום 12.6.03, היינו – בתוך תקופת שלושת הימים שנקצבו בהחלטת כב' הרשם אוקון מיום 8.6.03. על אישור מסירה זה, ועל תוקפו, אין המשיב חולק.

בהחלטה מיום 19.6.03 נדחה ההליך בשל העדר המצאת הודעה מטעם המערערת, כפי שנתבקשה בהחלטת הרשם מיום 8.6.03. ביום 22.6.03 הגישה המערערת בקשה לביטול ההחלטה מיום 19.6.03, ובה היא מפרטת את עיקרי השתלשלות הדברים, כמפורט לעיל.

דין הבקשה להתקבל. אף כי לא ברור לגמרי מדוע לא הובא החומר שנתקבל בבית המשפט ביום 12.6.03 בפניי, עובר להחלטה על דחיית ההליך, ומדוע לא נושא חומר זה חותמת "נתקבל", אין לי כל יסוד לפקפק כי החומר הגיע לבית המשפט, ובמועד שנקבע בהחלטת כב' הרשם אוקון מיום 8.6.03. מכך עולה, כי נפל פגם בהחלטה מיום 19.6.03, אשר עניינו בכך שעמדת המערערת לא הובאה בפניי בית המשפט כפי שהיה צריך שייעשה, ופגם זה מצדיק ביטולה של ההחלטה, ולו מחמת חובת הצדק (ראו רע"א 7034/00 - ציון צדקה נ' זאב וייל ו-4 אח' תק-על 2001(3), 369).

אכן, ממכלול נסיבות העניין עולה, כי המערערת לא הזניחה את ההליך, ואף לא פגעה שלא לצורך בעניינו של בעל הדין שכנגד. ההוצאות בהן חוייבה בהחלטה מיום 9.4.03 שולמו למשיב תוך פרק זמן קצר, ואין על כך חולק. אמת, המערערת הפקידה בבית המשפט ערבות שהיתה טעונה תיקון, והטעון תיקון, תוקן בחלוף פרק זמן לא מבוטל. עם זאת, יש להעיר כי הודעת בית המשפט על הצורך בתיקון הערבות נשלחה ביום 27.4.03, ובה נקצב פרק זמן של 20 ימים לצורך התיקון. יש להזכיר, כי סמוך לכך היתה במשק שביתה ממושכת, בין הימים 1.5.03 – 15.5.03. במצב זה, ספק אם בהפקדת הערבות המתוקנת היה איחור ביחס להחלטה מיום 9.4.03, ומכל מקום, איחור ביחס להחלטה מיום 8.6.03, לא היה כלל. הואיל ועל ההחלטה מיום 8.6.03 אין חולק, די בכך על מנת להעתר למבוקש עתה.

במצב דברים זה, אין כל עילה שלא להחזיר את הערעור לרישום. אכן, אי החזרת הערעור לרישום תהא תוצאה בלתי מידתית של תקלה טכנית בניסוח הערבות, אשר אין מי שטוען כי פגעה פגיעה כלשהי במאן דהוא. במצב זה, ונוכח העובדה שלמערערת ניתנה ההזדמנות – שנוצלה – לפעול תוך 3 ימים מקבלת ההחלטה מיום 8.6.03, אין כל עילה שלא להחזיר את ההליך לרישום, ובתוך כך, לבטל את ההחלטה מיום 19.6.03.

לא נעלם מעיני כי המשיב היה יכול לגבש, נוכח ההחלטה האחרונה, ציפיה לכך שלא יוטרד עוד בערעור שבכותרת, ומה גם שהיה מדובר בהחלטה שניה על דחיית ההליך. עם זאת, בהחלטה זו נפל פגם, כמתואר, ובנסיבות המתוארות, אינטרס המערערת במיצוי ההליך גובר על אינטרס המשיב בכך שההליך יסתיים, ומה גם שהמערערת הוכיחה כי לא זנחה את ההליך, והגישה את הבקשה שבפניי זמן קצר ביותר לאחר שנודע לה על ההחלטה שבה קבעתי כי ההליך לא יושב למירשם.

סופם של דברים, אני מורה על השבת ההליך למירשם. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.