פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית
משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
9388/00
בפני: כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט א' ריבלין
כבוד
השופטת א' פרוקצ'יה
המערער: אברהם
ברנר
נ
ג ד
המשיבה: מדינת
ישראל
ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל
אביב-יפו מיום 10.12.00
בב"ש
92764/00 בע"פ 70742/00
בשם
המערער: עו"ד דן קרמזין
בשם
המשיבה: עו"ד אתי כהנא
החלטה
השופט י' טירקל :
1.בית משפט השלום בכפר סבא הרשיע את המערער על פי הודייתו בעבירות של גניבה על ידי מציאה, עבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. בשל כל אלה גזר עליו מאסר לתקופה של עשרים וארבע חודשים שמתוכה שנים עשר חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וכן קנס בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את ערעורו. לפי בקשתו של בא כוח המערער עוכב ביצוע עונש המאסר עד יום 12.12.00. המבקש חזר וביקש לעכב את הביצוע מן הטעם שהוא סובל ממחלות רבות וקשות ומן הטעם שהוא ממתין להחלטתו של נשיא המדינה בבקשת החנינה שהגיש. בית המשפט עיכב את הביצוע עד יום 24.12.00 תוך הדגשה כי "לא תינתנה דחיות נוספות".
המערער ערער על ההחלטה האחרונה תוך שחזר וסמך על שני הטעמים שעמדו בבסיס בקשתו לבית המשפט המחוזי.
2.בדיון לפנינו ביום 2.1.01 טענו באי כוח בעלי הדין את כל טענותיהם לענין הערעור. בא כוח המערער עמד בעיקר על מצב בריאותו החמור של המערער המצדיק שחרורו מן המאסר. הורינו, אפוא, כי "מבלי לחוות דעה בדבר האפיק הדיוני שבו היה על המערער ללכת" תדון ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר בבקשתו לשחררו מן המאסר מטעמי "חולניות מתמדת" לפי סעיף 49(ד) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, על מנת שאחרי קבלת החלטת הועדה נחליט בדבר המשך הדיון בערעור.
ביום 16.1.01 הומצאה לנו החלטת הועדה מיום 15.1.01. נאמר בהחלטה, בין היתר, "שהאסיר עומד להיות מועבר לכלא מעשיהו שבו קיים אגף חולים צמוד למרפאה בתנאים טובים מבחינת החזקתו של האסיר והטיפול בו. הועדה סבורה שהאסיר יזכה להתייחסות רפואית נאותה לרבות טיפול על ידי דיאטנית והשגחה רפואית מתמדת". לפיכך דחתה את בקשתו להמליץ על שחרורו המוקדם מטעמים רפואיים. בכך, פג, אפוא, הטעם הראשון שהעלה המערער בערעורו.
3.אשר לטעם השני - ההמתנה להחלטה בבקשת החנינה שהגיש - אין בו טעם כלל. הלכה פסוקה היא שהגשת בקשת חנינה לנשיא המדינה אינה משמשת טעם לעכב את הביצוע, אלא במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל, הנוגעים, בדרך כלל, לנסיבות שנוצרו אחרי שהסתיים הדיון בערכאות בענינו של המבקש (רע"פ 2699/97 אסולין
נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); דנ"פ 4603/97 משולם נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); בש"פ 5339/94 עובדיה נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); בש"פ 1835/93 קלווין נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 101, 104; ע"פ 156/80 בנימין נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(4) 744, 747). לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מן הכלל.
4. הערעור נדחה.
ניתנה היום, כ"ב בטבת תשס"א
(17.1.01).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT
- /מפ