ע"א 9409/16 אורית שטולץ נ. אילה רבין ו25 אח'

1.

בהחלטה מיום 18.1.2017 התקבלה בקשה שהגישה המערערת למתן סעד זמני בערעור, ולבקשתה, ובהסכמת המשיבים 1, ניתנה ביום 4.6.2017 פסיקתה המשקפת החלטה זו (אם כי הנוסח שהתבקש על ידה לא התקבל במלואו).

ביום 11.6.2017 הגישו המשיבים 1 בקשה לביטול הפסיקתה ולמתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה. לטענתם ביום 27.4.2017 נכרת בין הצדדים הסכם פשרה, אשר על פי תוכנו שומט את הקרקע תחת הפסיקתה שניתנה (ההסכם לא צורף כיוון שלפי הנטען מדובר בהסכם חסוי). המשיבים 1 הוסיפו כי המערערת שלחה להם הודעה על ביטול הסכם הפשרה, אולם לא קמה כל עילה לביטולו ויש ליתן לו תוקף.

המערערת מתנגדת לבקשה, ואילו המשיב 2 מסכים לביטול הפסיקתה אך טוען כי לא היה צד למשא ומתן וכי יש להגיש עותק של ההסכם לו ולבית המשפט.

2.

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר, סבורה אני כי אין מקום להיעתר למבוקש.

לבקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה הנטען אין מקום להיעתר שכן בין המשיבים 1 למערערת מחלוקת האם מדובר בהסכם תקף ומחייב. הצדק עם המערערת כי הכרעה במחלוקת עצמאית זו - הדורשת בירור עובדתי - אינו במסגרת בקשה למתן תוקף להסכם פשרה. זאת מעבר לעובדה שקיימת בעייתיות בבקשה להעניק תוקף של פסק דין להסכם שאינו מוגש לבית המשפט.

אשר לבקשה לביטול הפסיקתה, הרי שכפי שציינתי הפסיקתה משקפת את שנקבע בהחלטה מיום 18.1.2017. הפסיקתה לא הוסיפה על אותה החלטה, כך שכל עוד ההחלטה מיום 18.1.2017 עומדת בתוקף, אין כל בסיס לביטולה של הפסיקתה (פסיקתה שניתנה כזכור בהסכמת המשיבים 1, ולאחר שנתתי דעתי להסתייגויות המשיב 2).

אשר על כן הבקשה נדחית.

המשיבים 1 ישאו בהוצאות המערערת בסך של 1,000 ש"ח.