ע"א 9426/06 אפרים הניג נ. א.ארנסון בע"מ

השופט א' גרוניס:

1.

לפנינו בקשה לתיקון פסק דין שניתן על ידינו ביום 29.1.08. בפסק דין זה בוטלה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 31.8.06 וכן בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.9.06 (כבוד השופט א' יעקב). במסגרת תיקון פסק הדין עותרים המבקשים, הם המערערים, להורות למשיבה להשיב לידם את הכספים שקיבלה בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא שבוטל. בעקבות בקשה זו הגישה המשיבה, שזכתה בבית משפט קמא אך נכשלה בבית משפט זה, בקשה לעיקול זמני של הסכום שנתבקשה השבתו. מדובר, אם כן, במה שמכונה "עיקול עצמי".

2.

המבקש 1 (להלן – הניג ) נטל בשנת 1998 הלוואה מחברת מועדון הים האדום בע"מ על סך 800,000 דולר ארה"ב. המבקשת 2 ערבה לכל התחייבויותיו של הניג על פי הסכם ההלוואה. בחודש מארס 2005 המחתה חברת מועדון הים האדום בע"מ את זכויותיה מכוח הסכם ההלוואה למשיבה, למעט הסכומים שכבר שולמו על ידי הניג על חשבון הלוואה. בחודש אוקטובר 2005 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תובענה כספית בסדר דין מקוצר נגד המבקשים. הסכום הנתבע היה 5,505,308 ש"ח. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות להתגונן. ביום 31.8.06 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הרשות להתגונן וביום 11.9.06 נתן פסק דין לפי כתב התביעה של המשיבה, ולפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבה את מלוא הסכום הנתבע. המבקשים ערערו. כאמור, ביום 29.1.08 ניתן פסק דיננו, שביטל הן את פסק דינו של בית משפט קמא והן את החלטתו.

3.

בבקשה שלפנינו מבוקש לתקן את פסק דיננו בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט ), כך שתתווסף בו הוראה לפיה על המשיבה להשיב למבקשים את הסכומים ששילמו בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבתקופה עד למתן פסק הדין בערעור העבירו המבקשים למשיבה סך של 2,291,665 ש"ח וכן מע"מ על חשבון החוב הפסוק. לטענת המבקשים, זכאים הם להשבת הכספים שהעבירו, בתוספת ריבית והצמדה, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. המבקשים מצביעים על תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כעל מקור סמכותו של בית המשפט שלערעור להורות על השבת הכספים כאמור.

4.

מנגד, טוענת המשיבה כי אין המקרה נופל לגדר המקרים עליהם חל סעיף 81 לחוק בתי המשפט. לא מדובר בהשמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת והמתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו, אך הדבר נשמט מתשומת ליבו. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי כדי לבסס את טענת ההשבה על המבקשים לעמוד בתנאים שנקבעו לכך ברע"א 4148/05 מודום ייעוץ והכוונה בע"מ נ' בולוס (לא פורסם, 30.6.05) (להלן – עניין מודום ). לטענת המשיבה אין המבקשים עומדים בתנאים אלה ועל כן על בית המשפט לדחות את הבקשה לתיקון פסק הדין.

5.

השאלה העומדת להכרעה בבקשה שלפנינו נוגעת לאופן תביעת השבת הכספים ששולמו בעקבות פסק דין כספי שבוטל בערעור. לעניין שאלה זו ניתן לחלק את המקרים לשניים: מקרים בהם הכספים שולמו במסגרת הליכי הוצאה לפועל ומקרים בהם הכספים שולמו מחוץ להליכים אלה. במקרים מן הסוג הראשון חל סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק ההוצאה לפועל ), המאפשר לחייב לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה להורות על החזרת המצב כפי שהיה לפני ביצוע פסק הדין שבוטל. ברם, בהלכה הפסוקה נקבע (ע"א 4199/97 אריאלי נ' סמואל , פ"ד נג(2) 206 (1999)) כי חייב ששילם את חובו (או חלק ממנו) מחוץ להליכי הוצאה לפועל לא יוכל לפנות להליך המעוגן בסעיף 18 הנ"ל בעקבות קבלת ערעורו. משמעות הדבר היא כי במקרים מן הסוג השני על המשלם להגיש תובענה בעילת עשיית עושר ולא במשפט על מנת שיושב לו כספו. הלכה זו גרמה לבעייתיות מסוימת, לאור היתרון לכאורה שניתן דווקא לחייבים ששילמו במסגרת הליכי הוצאה לפועל על פני אלה שכיבדו את פסק דינה של הערכאה הראשונה ללא שהיה צורך לפתוח הליכי הוצאה לפועל נגדם. בהלכה מאוחרת יותר, קבע בית משפט זה שכאשר הכספים שולמו מחוץ להליכי הוצאה לפועל אין הכרח להגיש תובענה על מנת להשיבם, אלא ניתן לכלול את דרישת ההשבה במסגרת הערעור. במקרה כזה רשאי בית המשפט שלערעור להורות על השבת הכספים שעה שהוא מבטל את פסק הדין דלמטה, וזאת בהתקיים מספר תנאים (עניין מודום ).

6.

בענייננו, אין צורך להידרש לשאלת התקיימותם של התנאים שנקבעו בעניין מודום , משום שההשבה כלל לא נתבקשה על ידי המבקשים במסגרת ערעורם בפנינו. סיכומיהם של המבקשים בערעור הוגשו לבית משפט זה בחודש אוקטובר 2007, לאחר ששולמו על ידם מספר תשלומים על חשבון החוב שלפי פסק דינו של בית משפט קמא. המבקשים לא דרשו בסיכומיהם כי הסכומים ששולמו יושבו להם. משהסעד האמור לא נתבקש בערעור, ומשלמשיבה לא ניתנה הזדמנות להגיב, ברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית. כמובן, ששמורה למבקשים הזכות להגיש תובענה להשבת הכספים ששולמו על יסוד פסק הדין שבוטל בערעור. מצער הדבר שבעלי הדין לא השכילו להגיע להסכמה בעניין. לאור דחיית בקשתם של המבקשים אין עוד צורך להתייחס לבקשת העיקול, שהרי יש להידרש אליה רק אם מתקבלת בקשתם של המבקשים.

7.

שתי הבקשות נדחות איפוא. אין צו להוצאות.