ע"א 9481/01 כדורי יוסף נ. פקיד שומה ירושלים

1.

לפני בקשה לעיון בהליך שבכותרת, וזאת בהתאם להחלטת כב' הנשיאה מיום 4.2.07. ההליך המקורי עסק בשאלת זכאותו של המערער לנכות סכומים שונים שהועברו לשותפו העסקי, מר נעים כליף – שהוא מבקש העיון בבקשה לפני. ההליך נסתיים ביום 4.5.04 במתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה בין המערער למשיב – פקיד השומה.

2.

בקשת העיון הוגשה ביום 16.1.07 כאמור על-ידי מר כליף שהיה שותפו של המערער, והוא גם בן משפחתו (גיסו). לטענתו יש בינו ובין המערער הליכים שונים עקב פירוק השותפות העסקית ובכלל זה הליך בבית משפט זה (רע"א 3480/06). העיון בהליך שבכותרת מתבקש שכן לטענת מבקש העיון יש במסמכים שהוגשו בהליך זה משום רלוונטיות להליכים האחרים שבין המבקש והמערער. ביום 6.2.07 ביקשתי את עמדת בעלי הדין בהליך המקורי לבקשת העיון. המערער טען כי אין רלוונטיות למסמכים שבתיק זה להליך הנוסף שבין המערער למבקש העיון. עוד נטען, כי אין זה ראוי וצודק כי צדדים זרים להליך יעיינו במסמכים הנוגעים להליכים משפטיים עם רשויות המס, הליכים שנסתיימו בפשרה. למרות זאת, הוסיף המערער, כי הוא משאיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. המשיב בערעור, הוא פקיד השומה, השאיר אף הוא את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת, צוין בתגובה כי המסמכים שהוגשו בהליך זה חסויים מכוח סעיפים 154(ג) ו-231 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), ומעבר לכך, לא ברור כלל מדוע המסמכים שבתיק אינם מצויים בידי המבקש מלכתחילה שכן היה הוא צד לשותפות וההליך נגע ליחסים העסקיים עימו. לבסוף נטען, כי המבקש יכול לכאורה לעתור לגילוי מסמכים במסגרת ההליך האחר בינו ובין המערער וגם מטעם זה אין מקום על פניו לאפשר העיון כפי המבוקש.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. סעיף 4(א) לתקנות בתי משפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון) מתנה את מי מוש

זכות העיון בכך שהעיון אינו אסור בדין. נוכח סעיף 154(ג) לפקודה וכן האמור בהחלטתי בעניין ע"א 3914/91 לאחם נ' פקיד שומה נצרת (לא פורסם, 1.5.06), קיימת מניעה בדין לעיון בתיק המוצגים המבוסס על מוצגים שהוצגו בבית המשפט המחוזי, אולם לא בכתבי הטענות שהגישו בעלי הדין בהליך הערעור. במצב דברים זה, יש לדחות את בקשת העיון ככל שהיא מתייחסת לתיק המוצגים. אשר לכתב הטענות, הרי שיש לבחון את מטרת העיון ומידתיות הפגיעה בזכות בעלי הדין לפרטיות (ראו ע"א 8848/01 סבוב נ' פז-גז (לא פורסם)). במקרה שלפני דעתי היא כי תכלית העיון היא ראויה. בין מבקש העיון למערער היו יחסי שותפות והם שעמדו, בין היתר, ביסוד ההליך שבכותרת. בעת הזו מתנהלים הליכים נוספים בין בעלי הדין. נכון הדבר כי עומדים למבקש זכויות דיוניות במסגרת ההליך הישיר שכנגד המערער, כמו הזכות לבקש גילוי מסמכים, אולם לא מצאתי כי יש בכך בכדי

ליתר את הסמכות

ושיקול הדעת לאפשר עיון במסגרת תקנות העיון. לבסוף, יכול ובנסיבות מסוימות יתעורר קושי בכל הקשור בעיון בהסכם פשרה בין בעלי דין, על-ידי מי שלא היה צד להליך. מבלי להכריע בעניין זה, נראה כי בנסיבות המקרה שלפני אין למנוע את העיון בהסכם הפשרה. הטעם העיקרי לכך הינו כי לבקשת הצדדים ניתן כאמור להסכם הפשרה תוקף של פסק-דין. משכך נעשה, הפך הסכם הפשרה לחלק מפסק-דינו של בית משפט זה, וככזה, ובהיעדר חיסיון בדין על פסק הדין, יכול צד זר להליך לעיין בו. בנוסף, שני בעלי הדין השאירו עניין זה, כמו גם הבקשה לעיון כולה, לשיקול דעת בית המשפט וגם לנתון זה יש כמובן משקל בנסיבות המקרה.

4.

התוצאה היא כי מבקש העיון יוכל לעיין בכתבי הטענות בערעור ובהסכם הפשרה (למעט תיק המוצגים שלא ניתן לעיין בו כאמור).