ע"א 9534/17 חברת חמודה חמודה בע"מ נ. בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ

1.

המבקשת (המצויה כנטען בבעלות המבקשים 2; להלן: המבקשת ) היא נושה של המשיבה 1, בני בכר זועבי חברה לבניין בע"מ (להלן: בני בכר ), שנכנסה להקפאת הליכים, והמשיבים 3-2 מונו כנאמנים על נכסיה (להלן: הנאמנים ). בפסק דין מיום 26.10.2017 אישר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני ) בקשה לאישור הסדר נושים של בני בכר והמשיבים 4-5, בעלי מניות בבני בכר (להלן: ההסדר ). נקבע כי ההסדר, שלפיו מקורות המימון לתשלום החובות לנושים יהיו בין היתר כספים שעתידים להצטבר מפעילותה השוטפת של בני בכר (שהבעלות בה תיוותר בידי בעלי המניות) ומנכסים השייכים לבני בכר ולמשיבים 5-4, אושר כדין באסיפות הנושים. בית המשפט קבע כי אין צורך להידרש לשאלת הזכויות בנכס המצוי באום אל פחם, שבעניין הבעלות בו התעוררה מחלוקת בין בני בכר לבין המבקשת (להלן: הנכס באום אל פחם ), מאחר שההסדר עומד על רגליו גם בלעדיו, ושאלת הבעלות האמורה אינה נדרשת לצורך האישור המבוקש. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי כל הליך מכירה של נכס שאמור לשרת את יישום ההסדר כפוף ממילא לפיקוחו של בית המשפט ומותנה בקבלת אישור; וכי צווים שניתנו בעניין בני בכר ובעלי מניותיה, שאסרו על בין היתר על ביצוע דיספוזיציה בנכסי בני בכר יעמדו בעינם אלא אם בית המשפט יאשר את ביטולם.

2.

המבקשים לא השלימו עם פסק הדין, והגישו ערעור לבית משפט זה בו טענו, בתמצית, כי ההסדר לא אושר באסיפות הנושים כנדרש וכי אין להסדר מקורות מימון מספיקים. לצד הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ובה נטען כי סיכויי ערעורם גבוהים, וכי מבחינת מאזן הנוחות, אישורו של הסדר הנושים, המאפשר לנאמנים לממש נכסי מקרקעין שונים הנמצאים גם בבעלות המבקשת, יגרום לה לנזק בלתי הפיך.

3.

בני בכר והנאמנים טוענים בתשובתם כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, נוכח הנטייה שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שאישרה הסדר נושים שהתקבל באסיפות נושים כנדרש. אשר למאזן הנוחות, נטען כי מדובר בפסק דין כספי שככלל אין לעכב ביצועו; וכי המבקשת לא הוכיחה את טענתה לנזק בלתי הפיך שייגרם לה כתוצאה מאישור ההסדר. לטענת בני בכר והנאמנים, ביצועו של ההסדר כרוך במימושן של זכויות בני בכר בלבד, באופן שאינו פוגע בזכויותיה של המבקשת; ואילו העיכוב המבוקש בביצועו של ההסדר עלול לפגוע באפשרות של בני בכר לצבור הכנסות מפעילותה השוטפת. בנוסף, נטען כי הבקשה דנא נגועה בשיהוי, משהוגשה כשלושה חודשים לאחר שההסדר אושר, ולאחר שהנאמנים כבר החלו לפעול לפיו.

4.

כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) אף הוא סבור שיש לדחות את הבקשה. לדבריו, שאלת הבעלות בנכס באום אל פחם נדונה בהליך לפני הערכאה המוסמכת, בית המשפט המחוזי, וזו טרם הוכרעה. כך גם לגבי טענות המבקשים בנוגע לחשש כי נכסים אחרים בבעלותם יועברו לצד שלישי. הכנ"ר מבהיר כי אלו שמורות להם, ככל שתתקבל החלטה קונקרטית בעניין מימושם של נכסים אלה, ולכן אין מקום להיעתר לבקשה דנא. עוד הודגש כי בהליך שלפנינו קיימים צווים האוסרים על דיספוזיציה בנכסים נושא הבקשה, שלא יאפשרו למכרם ללא אישורו של בית המשפט.

5.

המשיבים 5-4 והמשיב 7, אחד מנושיה של בני בכר, מצטרפים בשאלת מאזן הנוחות, בעיקרם של דברים, לעמדת הכנ"ר ולעמדת בני בכר והנאמנים שלפיה כאמור אין מקום להיעתר לבקשה הנוכחית, נוכח החשיבות בהמשך פעילותה השוטפת של בני בכר בנתון לכך שממילא הליכי מימוש הנכסים האמורים כפופים לפיקוח מצד הערכאות המוסמכות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה ובצרופותיהן, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, יש להעיר כי נראה שהסיווג הנכון לבקשה דנא הוא בקשה לסעד זמני בערעור. כידוע, על המבקש סעד כאמור להוכיח שמתקיימים בעניינו שני תנאים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ע"א 7341/17 וולס נ' מידן , פסקה 6 (8.10.2017)). בענייננו, איני סבור כי טענותיהם של המבקשים בדבר הנזקים שייגרמו להם אילו תידחה הבקשה לסעד זמני וערעורם יתקבל בסופו של יום נתמכה בתשתית ראייתית מספקת. לכך יש להוסיף, כפי שציין בית המשפט המחוזי, כי פסק הדין הורה על אישורו של הסדר הנושים ולא על מכירת נכס זה או אחר, שממילא תהיה כפופה הן לאישורים פרטניים של בית המשפט ולביטול צווי איסור הדיספוזיציה הפרטניים שניתנו על נכסי בני בכר והמשיבים 5-4 (שעומדים לעת הזו בעינם), הן – בעניינים מסוימים – להכרעות בהליכים תלויים ועומדים. מכאן עולה, כי הליך מכירה של נכס המצוי לכאורה בבעלות בני בכר או המשיבים 5-4 (מבלי שאביע עמדה כמובן לגבי הטענות במישור זה), ככל שזה יקרום עור וגידים, יהיה נתון לפיקוח שיפוטי, במסגרתו יוכלו המבקשים להציג טענותיהם (כפי שאכן ניתן להתרשם מהחלטת בית המשפט מיום 15.1.2018). בנסיבות אלו, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, בפרט נוכח טענת הנאמנים ובני בכר כי קבלת הבקשה תביא לפגיעה בתפעולה השוטף של האחרונה וכפועל יוצא – לפגיעה במקורות המימון לתשלום חובות הנושים על פי ההסדר (ראו והשוו ע"א 4889/16 ופריסקי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (5.7.2016)). בהינתן האמור, לא ראיתי לקבל את הבקשה אף מבלי לטעת מסמרות בעניין סיכויי הערעור.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 3-1 בסך 2500 ש"ח, סכום זהה ישולם למשיבים 5-4, למשיב 7 ולכנ"ר (בסך הכל 10,000 ש"ח).