ע"א 9572/10 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופטת ט' סיון , סגנית הנשיאה, להלן: השופטת או בית המשפט ), מיום 11.12.2010 בתמ"ש 97580/97, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת ובקשה להורות על הפסקת ההליכים עד להכרעה בערעור.

1.

בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהלים הליכים שפורטו במסגרת ערעור פסלות קודם שהגישה המערערת (ע"א 6734/10, פסק-דין מיום 17.11.2010). עיקר טרונייתה של המערערת סב על דחיית בקשתה למנות את בא-כוחה לכונס נכסים משותף על דירת המגורים של הצדדים (להלן: הדירה ), נוכח סיומו המתקרב של הליך הכינוס המנוהל על-ידי בא-כח המשיב במינוי מטעם בית המשפט. בקשת הפסלות שהגישה המערערת נמחקה ללא דיון לגופו. בפסק דיני, הוריתי כי אם תבקש המערערת, תידון הבקשה לגופה ובמובן זה, התקבל הערעור בחלקו. נוכח הודעת המערערת, לפיה היא עומדת על בקשת הפסלות, עוכבו הליכי כינוס הדירה ובית המשפט דן והכריע בבקשה לגופה.

2.

ביום 11.12.2010 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וקבע כי אין מקום לעכב את הליכי הכינוס. בית המשפט הבהיר כי מאז מתן פסק הדין על ידו בשנת 2003, ניסתה המערערת, באמצעות מספר באי-כח, לפעול בכל דרך כדי למנוע את מימושו. בית המשפט הוסיף כי במהלך שנת 2010, כאשר החל להסתמן פתרון למכירת הדירה עמד חובה של המערערת כלפי המשיב על סך של כ-850,000 ש"ח. בית המשפט הוסיף עוד כי מדובר על שנים של עבודת הכונס, עד אשר מצא לאחרונה קונה לדירה, הגיש את הסכם המכר לאישור וביקש ליתן הוראות נוספות לקראת סיום ההליך. בית המשפט הבהיר כי הכונס עבד בתחילת הדרך במשותף עם בא-כוחה של המערערת להסרת העיקולים והשעבודים הרבים שהוטלו על הדירה. לאחר מכן, בנסיבות שנוצרו, מונה ככונס יחיד מטעם בית המשפט. במצב דברים זה דחה את בקשת המערערת לצרף את בא-כוחה הנוכחי ככונס נוסף, כאשר על החלטה זו תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי. בעקבות החלטה זו הוגשה בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי סגנון הבקשה אינו ראוי וכי המערערת לא העלתה כל עילה המוכרת בדין לפסילתו. בית המשפט קבע כי מטרת הגשת הבקשה היא לנסות לטרפד את סיומו של הליך כינוס הדירה לאחר שבע שנות התנהלות ולכך אין לתת יד. לפיכך, החליט להמשיך בהליכי הכינוס והורה להגיש חוות דעת משלימה ביחס לשווי הדירה ולקבל את הערות הצדדים ביחס אליה.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערערת טוענת כי קביעות בית המשפט בהחלטה אינן מדויקות: בקשת בא-כוחה להתמנות ככונס משותף הועלתה לפני שנחתם הסכם המכר ובטרם ניתנו הוראות נוספות כלשהן על ידי בית המשפט. המערערת מציינת כי בפני בית המשפט מצויות עתה שתי תביעות נוספות שהגישה לאיזון משאבים ולפיצוי בגין עיגון. היא מוחה על כך שבית המשפט "האשים" אותה כביכול בעיכוב הליך הכינוס. מדובר, לדעת המערערת, באמירה ברורה וחד-משמעית המשקפת את עמדת בבית המשפט כלפיה. המערערת מתייחסת לעובדה שהחליפה ייצוג מספר פעמים וטוענת כי התפטרות באי-כוחה נבעה בעיקר נוכח ייאושם מאי שמיעת דעתה של המערערת. לטענתה, המשך הכינוס, המתנהל באופן לא ראוי, עלול לפגוע באינטרס הרכושי המוצדק שיש לה ולגרום נזק בל ישוער. המערערת מתארת בהרחבה את השתלשלות ההליכים בעניינה בפני השופטת ומפנה להחלטות שונות שמהן עולה, לדעתה, כי השופטת גיבשה עמדה נחרצת נגדה, והיא פוסקת באופן חד צדדי ולא סביר. לדעת המערערת, מתבקש כי תהיה מיוצגת במכירת הדירה שמחציתה שייכת לה. לכן ביקשה בטרם בוצעו פעולות משמעותיות ביחס למכירת הדירה למנות את בא-כוחה ככונס משותף. לטענתה, בית המשפט ביכר את סיום הליכי הכינוס על פני זכותה לפקח על ההליך. התנהלות זו מצדיקה את פסילת השופטת. לחלופין מבקשת היא לרכך את ההלכה המחמירה הנוהגת ביחס לדיני הפסלות וממליצה לאמץ את עקרונות המשפט העברי בנושא.

4.

דין הערעור להידחות. כאמור בתחילת הדברים, עיקר טרונייתה של המערערת סב על דחיית בקשתה למנות את בא-כוחה לכונס נכסים משותף על הדירה, נוכח סיומו המתקרב של הליך הכינוס. ברי כי המערערת ובאי-כוחה אינם שבעי רצון מהתנהלות ההליכים בפני בית המשפט, לרבות מתן ההחלטה האמורה. כבר נקבע בעבר כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל ליצור אצל בעל דין את התחושה כי השופט אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. ואולם, בניהול הדיון, אין בית המשפט מתכוון אלא למלא תפקידו לפי הבנתו ומצפונו (ע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 27.3.2007)). מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי השגות על עניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 4806/09 מנחם אבן חן נ' עו"ד יצחק הוס (לא פורסם, 26.7.2009)), כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 6619/10 פלוני נ' פלונית

(לא פורסם, 10.10.2010)). כך אמנם פעלה המערערת בנוגע להחלטה זו ויש לפעול בהתאם להכרעת בית המשפט המחוזי בעניין.

5.

במקרה דנן לא מצאתי יסוד לטענות המערערת כי ההחלטות שקיבל בית המשפט ובייחוד ההחלטה שביסוד בקשת הפסלות, בין אם צודקות הן ובין אם לאו - ולכך איני נדרשת - מבססות עילת פסלות ומעוררות אפשרות ממשית למשוא פנים כלפיה (ע"א 4989/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 26.7.2009)). לפיכך, החלטות אלה אינן מצדיקות את פסילתו של בית המשפט. חששה של המערערת כי התנהלות בית המשפט בנוגע להליך כינוס הדירה מצביעה על קיום משוא פנים כלפיה, אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001), ולכן, אינו מצדיק את פסילתו של בית המשפט מלדון בענייניה של המערערת. משכך, ממילא נדחית גם הבקשה להפסקת ההליכים.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.