עמ"ז 10275-08-24 עמ"ז 10275-08-24

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט ע' עיילבוני) מיום 21.5.2024 בתיק 12655-04-24 בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום שהוגש נגד העורר; ועל החלטת בית המשפט מיום 18.7.2024 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום הליכי המשפט נגדו.

הרקע לערר

1.כתב האישום מייחס לעורר עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, ומתן הלוואה בניגוד לחוק אשראי הוגן.

2.באישום הראשון מתואר כיצד המתלונן בשם ס.ח. (להלן: ס.ח.) נטל הלוואה בסך של 5,000 ש"ח מאדם בשם עלאא אלעזם (להלן: אלעזם) בריבית חודשית בשיעור של 1,200 ש"ח. ס.ח. לא עמד בתנאי התשלום ונפגש עם אלעזם בכניסה לכפר עין מאהל, שם נכח גם העורר יחד עם חבורת גברים. החבורה הכניסה את ס.ח. בכוח לרכב שהיה במקום, תוך שתקפו אותו באוזנו, בפניו ובגבו, והם נסעו אל עבר ביתו בנצרת. שם, נטל אלעזם את בתו בת 8 החודשים של ס.ח. מידיה של אשתו (שבינתיים התגרשה ממנו, אך למען האחידות תיקרא גם להלן: האישה) כערובה להחזר ההלוואה. ס.ח. נזעק והסכים לעזוב את המקום יחד עם אלעזם ונסע עמם לביתו של האחרון בעפולה. שם, אלעזם והגברים שהיו עמו הורו לס.ח. לשלם להם תוך מספר ימים סך של 10,000 ש"ח לסילוק החוב. לשם כך, נטל ס.ח. הלוואה נוספת בסך של 10,000 ש"ח בריבית חודשית בסך 2,750 ש"ח, אשר לפי הנטען ניתנה לו מכספו של העורר. בחלוף כחודשיים שילם ס.ח. לעורר כ-30,000 ש"ח בגין החזר ההלוואה. אלא שבחלוף כשנה נוספת ומשלא הצליח ס.ח. לעמוד בריבית הנשך של ההלוואה, העורר איים עליו כי ירצח אותו, ישרוף את משפחתו ויחטוף את ילדיו. כדי להוסיף נופך נוסף לאיומים אמר העורר כי הכספים שייכים למשפחת אל-סמאר אשר על פי הנטען, שמה הולך לפניה כעוסקת בעבריינות ובסחיטה באיומים אלימים.

3.בכך לא הסתיימה הפרשה ובחודש אוקטובר 2023 נטל ס.ח. הלוואה נוספת מהעורר, הפעם בסך של 2,000 ש"ח, בריבית חודשית בסך של 600 ש"ח. בחלוף כשבוע ביקש ס.ח. להחזיר את מלוא הסכום בצירוף הריבית, אך העורר סרב ועמד על כך שישולם לו סכום כולל של 4,000 ש"ח. משסרב ס.ח. למלא אחר דרישתו של העורר, האחרון תקף אותו.

4.באישום השני מסופר כיצד מתלונן נוסף בשם פ.ח. (להלן: פ.ח.) נטל הלוואה מהעורר בסך של 10,000 ש"ח בריבית שבועית בסך של 500 ש"ח בנוסף לריבית פיגורים בסך של 200 ש"ח בגין כל יום איחור בפירעון. באחת הפעמים איחר פ.ח. בתשלום הריבית והעורר איים עליו כי אם לא ישלם לו עד ליום המחרת 20,000 ש"ח, הוא ישלח אליו נציגים ממשפחת אל-סאמר והוא עצמו ירצח את בנו. לבסוף הוסכם כי פ.ח. ישלם 14,000 ש"ח לשם פירעון ההלוואה וכך נעשה.

5.יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום הליכי המשפט נגדו. העורר חלק הן על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישום נגדו והן על קיומה של עילת מעצר.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.בעניין האישום הראשון, בית המשפט הפנה להודעותיו של ס.ח. במשטרה מיום 13.11.2023 ומיום 2.4.2024 התומכות במפורט בכתב האישום. בהודעותיו תיאר ס.ח. את העורר כאדם מסוכן אשר ראה אותו מכה אחרים בגלל עניינים כספיים. בהתייחס לטענת בא-כוח העורר לפיה אין היגיון בכך שס.ח. פנה לעורר בשנית בחלוף מספר שנים לקבל הלוואה נוספת, נאמר כי אכן טענה זו מעוררת מחשבה, אך אין בה להוכיח כי ס.ח. לא חשש מהעורר בזמן אמת. בית המשפט גם מצא תימוכין לגרסתו של ס.ח. בעדותה של אמו, אשר ראתה אותו בסמוך לתקיפתו ותארה את סבלו ואת פניו הנפוחות. האם גם ספרה כי היא נהגה להחזיר לעורר כספים בשם בנה. בית המשפט גם התייחס לטענה שלא הוצג תיעוד רפואי התומך בטענת ס.ח. כי נתקף קשות על ידי העורר וחבורתו, חרף העובדה שלפי טענתו הוא פנה לטיפול רפואי בבית חולים האנגלי בנצרת בשל פגיעותיו באותו יום. נקבע כי אין בכך כדי לגרוע במידה משמעותית מהראיות שהוצגו, שכן מלבד גרסתו של ס.ח., גם האישה וגם אמו ספרו על מצבו הרפואי הקשה ועל כך שפנה לטיפול בבית החולים. אשר לסתירות נוספות שנמצאו לטענת בא-כוח העורר במסכת הראייתית, נקבע כי לא די בהצבעה על סתירות בדברי עדים, אלא יש להראות כי הראיות המפלילות הן משוללות יסוד או כי הסתירות הן מהותיות וגלויות לעין. ברם במקרה זה, לא כך המצב.

7.באשר לאישום השני, בית המשפט הפנה לשתי הודעותיו של פ.ח. במשטרה ומצא בהן תשתית ראייתית לכאורית מספקת, אף אם לא במידה גבוהה מאוד.

8.מכאן פנה בית המשפט לקיומה של עילת מעצר ובדיקת החלופות לו, וקבע כי חומרתן של העבירות נושאת עמה חשש למסוכנות ולשיבוש הליכי משפט, וככלל אינה מצדיקה חלופת מעצר. כמו כן, לעורר אמנם אין עבר פלילי, אך חלקו באירועים אינו מבוטל. עם זאת, בשים לב למכלול הנסיבות ביקש בית המשפט משירות המבחן שיבחן אם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. שירות המבחן בחן את העניין ולא המליץ על שחרור העורר ואף לא על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בהתאם לכך, בהחלטתו מיום 18.7.2024 שלל בית המשפט את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ואף לא למעצר בפיקוח אלקטרוני. מכאן נולד הערר שלפנַי.

תמצית טענות הצדדים

9.לטענת בא-כוח העורר, המעיין בשתי הודעותיו של ס.ח. יגלה כי קיימות סתירות מהותיות ביניהן. ראשית, בעוד שבהודעה מיום 13.11.2023 (להלן: ההודעה הראשונה) הזכיר ס.ח. כי העורר היה בין אלו שפגשו את ס.ח. בכפר עין מאהל ולאחר מכן נסעו עמו לביתו של אלעזם בעפולה, בהודעתו השנייה מיום 2.4.2024 (להלן: ההודעה השנייה), שמו של העורר לא נזכר כלל; שנית, בעוד שבהודעה הראשונה סיפר ס.ח. שכאשר הגיעו לביתו של אלעזם בעפולה, העורר פרע לעלאא את חובו של ס.ח., בהודעה השנייה סיפר ס.ח. כי עלאא נתן לו יומיים לארגן את החוב ולאחר מכן הנאשם השני בכתב האישום התקשר לס.ח. ומסר לו כי הוא מוכן להלוות לו כסף כדי לסגור את חובו; שלישית, בעוד שבהודעתו הראשונה סיפר ס.ח. את סיפור נטילת ההלוואה בחודש אוקטובר 2023, בהודעה השנייה ס.ח. לא סיפר דבר על אודות הלוואה זו.

10.ובאשר לתקיפתו של ס.ח. על ידי העורר, טען בא-כוח העורר כי לא קיים כל חומר רפואי התומך בטענתו, חרף העובדה שס.ח. טען כי פנה לבית חולים לקבלת טיפול. במסגרת זו, גם לא היה מקום לתת משקל לעדותה של אמו של העורר, ולו בשל כך שחסר כאמור כל תיעוד רפואי התומך בגרסתה.

11.בנוסף על האמור, לא הוכח שהיה כל ניסיון לחטוף את בתו של ס.ח.. אדרבה, בהודעתה של האישה היא לא אישרה את דבר לקיחת הבת הפעוטה. על כן אמרת בית המשפט שייתכן שהאישה שתקה מפני חששה לחשוף פרטים על אותו אירוע, אין לה על מה להתבסס.

12.באשר לאישום השני, נטען כי בהודעתו של פ.ח. מיום 13.11.2023 הוא אכן מסר דברים העולים בקנה אחד עם המסופר בכתב האישום. ברם, בהודעתו מיום 5.3.2024 הוא לא סיפר דבר לגבי נטילת הלוואה מהעורר. אכן הוא מסר כי הוא מכיר את העורר כאדם העוסק במתן הלוואות בשוק השחור, אך הוא נטל ממנו הלוואה שש שנים עובר למסירת הודעתו ומאז לא יצר עמו קשר והעורר לא איים עליו כלל.

לטענת בא-כוח העורר, בית המשפט לא נתן את דעתו למכלול הסתירות שפורטו.

13.בדיון בעל-פה שהתקיים לפנַי הרחיב בא-כוח העורר על אודות הסתירות והתמיהות העולות מגרסתם של כל העדים ובחסרים הקיימים בחומר הראייתי המפליל האחר, והוא לא הותיר אבן על אבן במקומן. בנוסף טען כי יש מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן, נוכח הכרסום המשמעותי בראיות ובשים לב לכך שמדובר באירועים שהתרחשו לכאורה לפני שנים רבות, בשנים 2021-2019. העורר התחתן לפני כשבעה חודשים ואשתו נמצאת היום בהריון מתקדם. היה גם מקום לשמוע את המפקחים שהציע העורר ולהתרשם מהם באופן בלתי אמצעי, ובית המשפט לא עשה כן. על כל אלו טען כי יש לקחת בחשבון שההליך העיקרי ייקח זמן ניכר, ואם העורר יימצא במעצר כל העת, ייגרם לו עוול גדול ובלתי ניתן לתיקון, נוכח זאת שהוכחת חפותו קרובה לוודאית.

14.מנגד, המשיבה טענה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן אין מחלוקת שקיימות מספר סתירות בהודעותיהם של העדים. אלא שבמציאות הקיימת, סתירות מעין אלו אינן חריגות בנוף ביצוע עבירות של סחיטות באיומים. הסתירות הנטענות הן גם פועל יוצא מכך שההודעות הראשונות נגבו לפני מעצרו של העורר בחודש נובמבר אשתקד, לעומת יתר ההודעות שנגבו בחודש מרץ בסמוך למעצרו. או אז הפחד של העדים כלפי העורר וחבריו גבר ותפס תאוצה והדבר בא לידי ביטוי בהסתייגויות ובצמצום בגרסתם למעורבות של העורר במעשי הסחיטה והאיומים. במצב שכזה, ובהתחשב בשיקולים שיש לקחתם בחשבון לעת הזאת, התשתית הראייתית מספקת. זאת בין היתר בשים לב לתסקיר המעצר השלילי בעניינו של העורר.

15.באשר לראיות עצמן, הרי שחרף ההשמטות המופיעות בחלק מההודעות לעומת רעותן, הגרעין הראייתי נותר על מקומו. במקרים שבהם קיימת אי בהירות מסוימת או סתירה בין ההודעות, הדעת תינתן עליהן בהליך העיקרי. אך גם בהתחשב באמור, הרי שהעדויות מחזקות זו את זו. עדות האם מחזקת את עדות ס.ח. ועדות האישה מחזקת את עדות האם בעניין פציעתו. עדות האם גם מחזקת את עדות ס.ח. בכל הנוגע לעצם הסחיטה, כאשר לגרסתה לא פעם היא זו אשר שילמה לעורר עבור בנה את כספי הסחיטה.

דיון והכרעה

16.ראשית ייאמר כי בשלב הזה ובמתכונת הדיונית שלפנינו, יש להשקיף על מכלול הראיות "מלמעלה" באופן מצטבר. באופן זה מתקבלת תמונה מקיפה יותר (בש"פ 5953/10 אלפרון נ' מדינת ישראל, פסקה ט' (6.9.2010); בש"פ 490/21 מדינת ישראל נ' אבו עסא, פסקאות 39-38 (28.1.2021)). כמו כן, בסוג העבירות המיוחסות לעורר, יש לקחת בחשבון את הפחד האוחז במתלוננים, העדים הפוטנציאלים וכלל הקהל הסובב את העבריינים ואת החשש שלהם לתור אחר עזרה מהרשויות להושיע אותם ממצוקתם, שעה שפנייה מעין זו עלולה לגרום לדעתם נזק גדול יותר מהתועלת שתצמח להם ולמשפחותיהם (והשוו: בש"פ 5709/23 מדינת ישראל נ' אלסאנע, פסקאות 44-42 (9.8.2023) (להלן: עניין אלסאנע)). בשים לב לאמור, נפנה לבחינת הראיות.

17.אין מחלוקת בין הצדדים כי הודעת ס.ח. מיום 13.11.2023 מבססת את האמור בכתב האישום. משם נלקחה המסכת העובדתית הנטענת בכתב האישום באישום הראשון. המעיין בהודעה זו מגלה אכן כי כך הם פני הדברים. בהודעה מיום 2.4.2024 שנגבתה לאחר שס.ח. עבר מסדר תמונות, סופר את אשר ארע לו בסוף שנת 2019, תחילת שנת 2020, והוא החל לספר את אשר אירע בביתו עת אלעזם לקח את בתו על מנת להניע אותו לשלם את חובו. לאחר מכן, סיפר על מה שהתרחש לפני כן עת תקפו אותו ובין היתר תפסו בו באוזנו, כאשר העורר היה בין התוקפים (פסקה 18 להודעה). אכן בהודעה זו מסר ס.ח. כי עלאזם "החליט שיחכה יומיים-שלוש שאני אחזיר את כל התשלום כולל הקרן, שזה יוצא 10,000 ש"ח" (פסקה 24), זאת לעומת ההודעה מיום 31.11.2023 בה נאמר כי העורר שנכח בדירה "ישר שילם לו את החוב" (פסקה 12). אך מעורבותו של העורר במתן הכסף מופיעה בשתי ההודעות, כמו גם מה שאירע בחודשים שלאחר מכן (פסקאות 31-12 להודעה מיום 13.11.2013 ופסקאות 41-31 להודעה מיום 4.2.2024). כך גם סיפר בשתי ההודעות על פחדיו מהעורר והקשרים שהיו לו איתו במשך התקופה.

18.בהודעת אמו של ס.ח. מיום 26.3.2024 היא ספרה כי ביום שבנה נתקף היא לקחה אותו לבית החולים האנגלי בנצרת בשל כך שהפנים שלו היו נפוחות והיו לו כאבים (שורות 17-15 בעמוד 1 להודעה). היא הייתה בקשר טלפוני עם העורר אשר איים שיפגע קשות בבנה והיא שילמה לו במשך הזמן כספים רבים (שורות 28-26 בעמוד 1; שורות 11-5 בעמוד 2). כמו כן היא ספרה כי ס.ח. סיפר לה שהיה זה העורר, בין היתר, שתקף אותו עם אחרים ביום שהיא לקחה אותו לטיפול בבית החולים (שורות 27-26 בעמוד 3).

19.בהודעתה של האישה מיום 25.3.2024 היא ספרה כי חבורת הגברים אכן הגיעה לביתה שעה שהחזיקה בבתה בזרועותיה, וכי אחד מהחבורה ביקש לשחק עם הילדה, אך היא סירבה לכך בתוקף (פסקאות 47-46 להודעה). אולם היא שללה את הטענה שאיש הרים את בתה ואיים לחטוף אותה אם בעלה לא יחזיר את ההלוואה שנטל (פסקאות 52-48; 61). כן העידה כי היא אינה מכירה את העורר (פסקה 69). באשר לתקיפת בעלה היא מסרה כי כאשר הלה הגיע הביתה כאבה לו האוזן והוא פנה לבית החולים (פסקה 85).

20.בהודעתו של פ.ח. מיום 13.11.2023 (בשעה 13:00) הוא סיפר כי נטל הלוואה מהעורר כשנתיים לפני חקירתו, בתנאי התשלום כפי שפורטו בכתב האישום. כן סיפר כי פחד מאוד מהעורר הקשור לאל-אסמר ושהוא איים עליו שישלח אליו את אל-אסמר וכי הוא ירצח את בנו אם לא ישיב לו את ההלוואה שנטל ממנו. לעומת זאת בהודעתו מיום 7.3.2024 סיפר כי נטל הלוואה מהעורר בסך של 10,000 ש"ח וכי החזיר לו רק 9,000 ש"ח והעורר מחל לו על היתרה בהיותו "בחור טוב" (שורות 4-1 בעמוד 3 להודעה).

21.באשר לגרסתו של העורר במשטרה. בחקירתו מיום 24.3.2024 הכחיש כי הוא מלווה כספים וטען כי לא סייע אי פעם במתן הלוואות או גבייתם (פסקאות 6 ו-8 להודעה). כן הכחיש לאורך כל הודעתו היכרות עם מי שעיסוקו במתן הלוואות וגבייתן.

22.בחקירה מיום 28.3.2024 הכחיש היכרות עם ס.ח. כמו גם שנסע עם אלעזם לנצרת לביתו של ס.ח. (פסקאות 44-33 להודעה). כאשר נשאל באופן ספציפי מה קרה בנצרת, שמר לפתע על זכות השתיקה (פסקאות 50-48). לאחר מכן הכחיש כל מעורבות עם ס.ח. או יצירת קשר עמו או עם אמו וכינה את שניהם שקרנים. כך גם הכחיש כל קשר עם פ.ח. וכינה גם אותו שקרן. גם בעניינו לקראת סוף חקירתו שמר על זכות השתיקה.

23.ולבסוף, גם בחקירתו מיום 1.4.2024 הכחיש העורר את הקשר עם אמו של ס.ח. עת נשאל על כך, וזאת על אף שהיא שוחחה עמו בטלפון שמספרו היה בשימושו. הוא אמנם כינה אותה שוב שקרנית, אך לא היה בפיו הסבר המניח את הדעת לכך שהיא התקשרה למספר טלפון שהיה ברשותו ושנמצא שגם מעורב אחר בפרשיה התקשר אליו באמצעות אותו מספר ממש.

24.למסקנה: על פניו, קיימות ראיות לכאורה המספיקות בשלב הזה להורות על מעצרו של העורר. אכן כפי שפורט לעיל, קיימים מספר הבדלים בין ההודעות השונות, אך כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הבדלים אלו אינם בבחינת סתירות מהותיות המקעקעות מן היסוד את הגרסה המפלילה את העורר. אדרבה, ההודעות של העדים השונים תומכות במכלול הראייתי. שתיקתו של העורר בדיוק באותם צמתים בהם התבקש בחקירותיו להתעמת חזיתית עם גרסתם של שני המתלוננים, מעוררת יותר מתהייה ואף עשויה בבוא היום לשמש חיזוק לראיות התביעה ולשמש ראיה נסיבתית עצמאית (עניין אלסאנע, פסקה 45; ע"פ 517/19 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (6.7.2020)).

25.יתר על כן, עבירת החטיפה אינה מיוחסת לעורר ולכן שינויי הגרסה בין מה שסיפר ס.ח. בהודעתו לעומת אשתו בעניין זה, אינו עומד במרכז הדיון. עם זאת, גרסתה של האישה דווקא משליכה על אמיתות הנטען בכתב האישום בכללותו בעניין העבירות המיוחסות לעורר. כמו כן, גם גרסת האם תומכת באופן משמעותי בגרסת ס.ח.. אכן תמוה כיצד לא פעלה המשיבה להצטייד עם התיעוד הרפואי הרלוונטי מבית החולים, ועניין זה יילקח בחשבון בבוא היום. ברם, לעת הזאת אין בחסר בתיעוד כדי לקעקע את גרסתו של ס.ח. או של אמו. אציין גם כי לא מצאתי חוסר היגיון בכך שס.ח. פנה לעורר לשם קבלת הלוואה נוספת בחלוף מספר שנים. מדובר באדם הנמצא במצוקה וקשה לבקר את התנהגותו במשקפיים "רגילות" חופשיות ממגבלות וטרדות.

26.ובאשר לגרסתו של פ.ח. אין לכחד כי שתי ההודעות שפורטו סותרות זו את זו באופן חזיתי ומהותי. בהודעה אחת טען פ.ח. כי העורר איים לרצוח את בנו ואילו בהודעה האחרת כינה את העורר "בחור טוב" שאף מחל לו על חלק מההלוואה. סתירה זאת טעונה הסבר. יחד עם זאת גם בגרסה "המחמיאה" לעורר טמון לו קושי לא מבוטל המכחיש כל קשר למתן הלוואות, הן כמלווה בריבית ונשך הן כגומל חסדים. כך שגם גרסתו המתונה של פ.ח. מסבכת את העורר.

27.ובאשר לשחרור העורר לחלופת מעצר. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון גבוה להתנהגות אימפולסיבית פוגענית מצד העורר באופן כללי, ולא ניתן לשלול התנהגות פוגענית דומה וביצוע הפרות לכדי שיבוש מהלכי משפט. זאת לצד ההערכה כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר תתקשה לצמצם את הסיכונים. זאת גם בתוספת פיקוח אלקטרוני. בכגון דא נאמרו הדברים בעניין אלסאנע והם נכונים אחד לאחד גם כאן ולא צריך להוסיף עליהם:

"כפי שנקבע לא אחת, עבירה של סחיטה באיומים מצדיקה ככלל את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת בשל המסוכנות הנשקפת מנאשם בעבירה זו ובשל החשש לשיבוש הליכי משפט הטבוע בה (בש"פ 5462/17 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (15.8.2017); בש"פ 2346/22 מדינת ישראל נ' רמיחאת, פסקה 5 (17.5.2022)). לכך יש להוסיף כי בענייננו שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ואף לא למעצרו בפיקוח אלקטרוני, נוכח מסקנתו כי אין בחלופות המוצעות כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. כידוע, סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה רק בהתקיים טעמים כבדי משקל (ראו למשל לאחרונה: בש"פ 5358/23 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 5 (17.7.2023); בש"פ 3383/23 מדינת ישראל נ' חסונה, פסקה 9 (7.5.2023)), ולא מצאתי כי מתקיימים בענייננו טעמים שכאלו" (שם, פסקה 47).

28.ובעניין הטענה כי היה על בית המשפט לחקור בעצמו את המפקחים המוצעים. גם בעניין זה, לא באנו לחדש הלכה, שכן ההלכה היא מקדמת דנא כי ההחלטה האם להתרשם באופן בלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בהליכי המעצר, וכי החלטה זו תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (בש"פ 7413/19 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (17.11.2019); בש"פ 5320/24 גבארין נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (16.7.2024)), ואין חובה שיעשה כן. וכפי שאמר בית המשפט בעניין בש"פ 449/22 אבו חמיד נ' מדינת ישראל (2.2.2022):

"למעשה, בעיקרם של דברים, מופנה הערר נגד מסקנות שירות המבחן בעניינו של העורר ובעניינה של החלופה שהציע. כידוע, תסקיר שירות המבחן משמש ככלי עזר בידי בית המשפט לצורך גיבוש ההחלטה בשאלת אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני. כלל ידוע הוא כי בית המשפט אינו מחויב באימוץ מסקנתו של שירות המבחן, וכי אין באמור בתסקיר כדי לכבול את שיקול דעתו [...]. ואולם, סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תעשה בהתקיים טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת" (שם, פסקה 15).

כך המצב בענייננו.

סופו של יום אפוא, הערר נדחה.