עע"מ 11658/05ראש העיר באר שבע,מר יעקב טרנר נ. יצחק אמור

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע ( השופט י' אלון ) ביום 21.11.05.

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירתם של המשיבים 1-5, וקבע כי ההחלטות לפיהן כהונתם במועצה הדתית של באר-שבע הופסקה הינן חסרות תוקף. המשיבים 1-5 טענו בפני בית המשפט קמא כי כהונתם במועצה הדתית של באר-שבע הופסקה בחוסר סמכות. באשר למשיב 1, נטען כי החלטת המועצה הדתית להפסיק את כהונתו התקבלה שלא כדין שכן לא חלה בעניינו אחת העילות להפסקת כהונה הקבועות בסעיף 3א לחוק שירותי הדת [נוסח משולב], התשל"א – 1971; באשר למשיבים 2-5 נטען, כי ההחלטה על הפסקת כהונתם התקבלה בצורה בלתי תקינה ולא בדרך שנדרשת בסעיף 123 לפקודת העיריות. בית המשפט קמא קיבל את העתירה, וקבע כי ההחלטות בדבר הפסקת כהונתם של המשיבים 1-5 ניתנו בחו סר סמכות והן בטלות מעיקרן.

המבקש מערער על החלטה זו, ומבקש כי פסק דינו של בית המשפט קמא יעוכב והחלטות המועצה הדתית באשר להפסקת הכהונה יעמדו על כנן עד להכרעה בערעור שהגיש. לחילופין, מבקש הוא כי המשיבים יימנעו מכינוס ישיבה שלא מן המניין שתידון בה הדחתו של המשיב 7 כיו"ר המועצה הדתית. לטענתו, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, קיים חשש אמיתי כי נושאי משרה במועצה הדתית יודחו מתפקידם, וכתוצאה מכך ימונה יו"ר מועצה דתית חדש עוד בטרם יוכרע הערעור. כל החלטה כזו, לדברי המבקש, תהיה בלתי הפיכה ותגרום לנזקים משמעותיים. מנגד, טוען המבקש, כי עיכוב ביצועו של פסק-הדין יישמר מצב שהיה קיים לאורך תקופה ארוכה ולא יגרום נזק למשיבים 1-5. עוד מוסיף המבקש, כי סיכויי ערעורו גבוהים וכי ערעורו מעלה שאלות עקרוניות ומהותיות שטרם נדונו על-ידי בית משפט זה. המבקש אף מוסיף כי שגה בית המשפט קמא עת דחה את בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין.

המשיבים 1-5 טוענים מנגד כי המבקש לא מילא אחר הוראות פסק הדין נשוא הערעור, וקבע את ישיבת המועצה הדתית רק ליום 19.12.05, כמעט כחודש לאחר מתן פסק הדין, על אף שבפסק הדין עצמו נקבע כי על המשיב לזמן את הישיבה "ללא דיחוי". עוד טוענים המשיבים כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי ייגרם לו נזק שאינו בר תיקון אם תדחה בקשתו לעיכוב הביצוע, וכי למועצה ממילא אין זכות שליטה על עמדותיהם של חברי המועצה, שנבחרו על ידי הציבור. המשיבים מוסיפים כי דווקא אי כינוס ישיבות המועצה מנוגד לדין ויפגע בתפקודה של המועצה. המשיבים טוענים עוד כי סיכויו של המבקש לזכות בערעור הינם קלושים. כמו כן, המשיבים מצביעים על התנהלות שלטונית בלתי תקינה של המועצה הדתית ועל חשש לשחיתות בו היא נגועה. המשיב 8 – ראש הממשלה – טוען מצדו כי פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על יסודות משפטיים ועובדתיים איתנים. לדבריו, קבלת הבקשה תוביל לכינוס המועצה הדתית בהרכב חסר עד מאוד או לאי כינוסה במשך תקופה ארוכה, עד להכרעה בערעור. מנגד, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ובסופו של יום יתקבל ערעורו של המבקש, הרי שלא יהיה קושי להחזיר את המצב לקדמותו. המשיב מוסיף כי נוכח קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה כהונתם של המשיבים 1-5 כלל לא פסקה, הענקת סעד זמני של עיכוב ביצוע כמוה כהפסקת כהונתם של המשיבים 1-5, דבר שאינו בבחינת שימור המצב הקיים. באשר לבקשה החליפית של המבקש, למנוע את הדיון בשאלת הדחתו של המשיב 7 מתפקידו כיו"ר המועצה, טוען המשיב 8, כי הסוגיה לא נדונה בבית המשפט קמא וכי אין מקום להעלותה לראשונה בפני ערכאה זו.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. לא שוכנעתי מטיעוני המבקש כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין. אם יתקבל ערעורו, כהונתם של המשיבים 1-5 תיפסל וכך גם, במידת הצורך, ההחלטות שיקבלו עד להכרעה בערעור. גם אם ייגרם למבקש נזק, יהא זה נזק בר תיקון. צודקים המשיבים בטענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים דווקא ולדחיית בקשתו של המבקש. במניעת כינוסה של המועצה יש כדי להוביל לתוצאות שמשמעויותיהן אינן מבוטלות, ולפגום בפעילות הסדירה והתקינה של המועצה הדתית לפרק זמן ממושך. גם סיכויי הערעור של המבקשים אינם מספקים, לכאורה, כדי להיענות לבקשתו. פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק ומבוסס היטב, והמשיב לא העלה בבקשתו טעמים מיוחדים שיהיה בהם די כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין בנסיבות אלה.

הבקשה נדחית איפוא.