פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
1500/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1.
SIYON CUMARY
CHOPPALA
– דרכון הודי
K9511932
2. חיים אגוד
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין
בקשה למתן צו ביניים
בשם המבקשים:
עו"ד בנימין בכר
החלטה
בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) להודו עד להכרעה בערעור. הלכה למעשה מדובר בבקשה למתן סעד זמני בערעור.
עיקרי העובדות
1.
המבקשת, אזרחית הודו, נכנסה לישראל ביום 31.3.2007 על-פי רישיון מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. ביום 23.7.2013 הגיעה המבקשת ללשכת רישום האוכלוסין וההגירה בתל-אביב והגישה בקשה לקבלת מעמד בישראל. באותו יום נערך למבקשת ולבן זוגה תשאול שבמהלכו התברר כי אינם מתגוררים יחד, אינם מנהלים משק בית משותף וכמו כן נתגלו סתירות נוספות בגרסאותיהם. משכך, בהחלטה מיום 4.8.2013 נדחתה בקשתה לקבלת מעמד. ביום 2.1.2014 הגישה המבקשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופטת ד' מרשק-מרום ) דחה את העתירה בפסק דין מיום 21.1.2014 וקבע כי היא נגועה בשיהוי ממשי. המבקשת הגישה את עתירתה למעלה מארבעה חודשים אחרי שנודע לה על הסירוב לבקשתה. בן הזוג הישראלי, המבקש 2 בבקשה זו, לא צורף לעתירה בבית המשפט המחוזי והתרשמות המשיב כי מדובר בקשר פיקטיבי, סבירה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי "עיינתי במכלול הנספחים, לרבות בראיון שנערך, ומוצאת אני כי התרשמות המשיב היא סבירה, כשלא מצאתי כל פגם בהליך שנערך". נגד החלטה זו הוגש ערעור ועמו בקשה לסעד זמני למנוע את הרחקתה של המבקשת מישראל.
עיקרי הבקשה לסעד זמני
2.
בבקשה טוענים המבקשים, כי למרות שהמבקשת ובן-זוגה מיוצגים, בא-כוחם לא נכח במהלך התשאול. בקשתה סורבה מפני שהוכח שאינה מתגוררת יחד עם בן-זוגה. עם זאת, בשל אופי עבודתה כעובדת סיעודית, היא נאלצה להתגורר בבית המעסיק. המבקשת לנה מספר ימים בשבוע עם בן-זוגה ולא היה מקום לדחות את בקשתה. טיסתה של המבקשת קבועה להערב, יום 26.2.2014, בשעה 21:00. בנסיבות אלה יש להימנע מגירושה ולערוך לה ולבן-זוגה תשאול נוסף.
דיון והכרעה
3.
דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בית המשפט יֵעתר לבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור רק כשהוכיח המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכאשר "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו (השוו: עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (13.11.2006); עע"מ 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים
(23.1.2012)).
4.
סיכויי הערעור, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינם מן המשופרים, בשים לב לממצאים שעלו במהלך התשאול, כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. המבקשת השתהתה בהגשת העתירה לבית המשפט המחוזי וכמו כן השתהו המבקשים בהגשת ערעור זה (ראו: בש"ם 1411/14 choppala
נ' משרד הפנים (26.2.2014)). הערעור הוגש רק היום. בנוסף, מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת המבקשת. בהרחקתה יש קושי, אך אם תזכה בערעורה תוכל לשוב ארצה. זוהי כידוע ההלכה הפסוקה, שהנזק הנגרם בעקבות דחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור, למניעת הליכי הרחקה מן הארץ, אינו בלתי הפיך, שכן, ניתן יהיה לשוב ארצה, אם כך יפסק בערעור (ראו דברי השופטת חיות בעע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים (14.5.2008) והאסמכתאות המוזכרות שם; כמו כן ראו דברי השופט דנציגר בעע"ם 7412/10 שרעבי נ' משרד הפנים (9.11.2010)).
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה היום,
כ"ו באדר א' התשע"ד (26.2.2014).
ש ו פ ט