עע"מ 1894/15 גלובל צמנטק הולדינגס ישראל בע"מ נ. עיריית ירושלים

1.

עיריית ירושלים פרסמה מכרז לבניית גני ילדים. משיבה 2 זכתה במכרז. עתירה שהגישה המבקשת – נדחתה (עת"מ 11969-03-15, כב' השופטת נ' בן אור ). הוגש ערעור, ויחד עמו הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע. נטען כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, וכי אם לא יינתן צו עיכוב ביצוע – ייתכן שהעבודות להקמת הגנים כבר תושלמנה. המשיבות סבורות כי אין ממש בערעור, והן מתריעות מפני עיכוב-יתר בהקמת הגנים, אשר נועדו להיכנס לשימוש כבר בשנת הלימודים הקרובה.

2.

המחלוקת בקשר למכרז מתמקדת, כך נראה, בשני נושאים. ראשית , האם משיבה 2 נחשבת למציע "ירושלמי". זאת משום שלפי הוראות המכרז – תינתן עדיפות מסוימת למציע "ירושלמי". ועדת המכרזים סברה כי משיבה 2 משתייכת לקטגוריה זו, ולפיכך העניקה לה עדיפות מסוימת. שנית , האם יש לפסול את הצעתה של משיבה 2 בשל פגמים נוספים שנפלו בה.

באשר לסוגיית ה"ירושלמיות", עולה מהחומר כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם משיבה 2 נחשבת ל"בעל משרד בירושלים", ולמי ש"משלמ[ת] ארנונה בירושלים" (כלשון סעיף 9.2 למכרז). בהקשר זה קבע בית המשפט קמא, במישור העובדתי, שמשיבה 2 מקיימת את עסקיה מכתובת ירושלמית; משיבה 2 חבה בתשלום ארנונה לעיריית ירושלים, כמי שמחזיקה בנכס בירושלים ומנהלת ממנו את עסקיה; והתשלום בפועל של הארנונה נעשה על ידי מי שלמעשה שולט בפעילותה של משיבה 2, ומקיים בעצמו את עסקיו בירושלים. נראה שעיקר המצע העובדתי איננו שנוי במחלוקת כשלעצמו. השאלה היא האם בשים לב ללשון המכרז והגיונו, ולנוכח הנתונים העובדתיים - שגתה ועדת המכרזים כאשר הסיקה שמשיבה 2 נחשבת למציע "ירושלמי". בית המשפט המנהלי השיב לכך בשלילה. על רקע מכלול הנתונים, שעיקריהם פורטו כאן, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור על המסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט המנהלי - גבוהים באופן שיצדיק היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע.

לצד זאת טענה המבקשת כי משיבה 2 לא מילאה את מסמכי המכרז כנדרש. הוזכרו, בין היתר, אי-חתימה על מספר הצהרות (למשל היעדר הרשעות קודמות) ואי-צירוף אישור ניהול פנקסי חשבונות בתוקף. בהקשר זה קבע בית המשפט המנהלי ממצאים עובדתיים, למשל שמשיבה 2 חתמה על כל ההצהרות הנדרשות אך לא מילאה חלק מהפרטים המתבקשים; וכן שבידי משיבה 2 היה אישור ניהול פנקסים כנדרש אשר לא צורף למסמכי המכרז בתום לב. אף כאן, נדמה כי עיקר הדיון מתמצה במסקנה המשפטית שיש להסיק מן הנתונים: האם עסקינן בפגם המצדיק את פסילת הצעתה של משיבה 2. בית המשפט המחוזי השיב לכך בשלילה, ואילו עמדת המבקשת היא שונה.

אודה כי, במבט ראשון, תוצאות השאלה המשפטית אינן כה ברורות. ברם בשלב הדיוני הנוכחי השאלה היא מהם סיכויי הערעור בכללותו, והאם בשים לב גם למאזן הנוחות בין הצדדים - יש להיעתר לבקשה. דעתי היא כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה כזו שתצדיק היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע. זאת במיוחד בשים לב למאזן הנוחות. כאמור, עסקינן במכרז לבניית גני ילדים עבור שנת הלימודים הקרובה. מתן צו עיכוב ביצוע עלול לעכב יתר על המידה את תהליכי הבנייה, אשר על פי הנמסר כבר החלו בשטח (לאור תוצאות פסק הדין בבית המשפט המנהלי). על כפות המאזניים מוטלים, אפוא, לא רק האינטרסים הפרטיים של הצדדים, אלא אף אינטרס ציבורי מובהק וקונקרטי. בעיכוב ביצוע של מכרז מעין זה, המשפיע בצורה ישירה על אינטרס חברתי, יש להתחשב לעיתים במאזן הנוחות גם באינטרס צד ג' – הוא הציבור (השוו: עע"מ 1693/12 ע.מ.ת ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ נ' מועצה אזורית עמק המעיינות , פסקה 4 (28.3.2012); עע"מ 8053/13 המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ד"ר אלקאדר ג'ואד (2.2.2014)). בשקלול של מאזן הנוחות כפי שהוצג, יחד עם סיכויי הערעור, סבורני כי אין להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

3.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.