עע"מ 2070/21 מוחי אברהים עלי אבו סבחה נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת תמר בזק רפפורט ) בעת"מ 52678-09-20 מיום 1.3.2021, במסגרתו נדחתה עתירה שהגיש המבקש על החלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי ביו"ש מיום 9.8.2020 אשר פורסמה ביום 31.8.2020 (להלן: פסק הדין ). עניינה של ההחלטה בדחיית תכנית שהגיש המבקש להכשרת מבנים שנבנו באדמות יטא, באזור דרום הר חברון, ללא היתרים כדין (להלן: המבנים ).

1.

ואלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לעניין: המבנים מושא הערעור דנן משמשים את המבקש ובני משפחתו לצורך מגורים ודיר צאן. נגד המבנים הוצאו בימים 9.5.2016 ו-23.1.2017 צווי הריסה על ידי ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (מס' תיקי בב"ח ח' 105/16 ו-ח' 28/17. להלן: הצווים או צווי ההריסה ). על מנת למנוע את ביצוע הצווים, ומעת שנדחו בקשותיו של המבקש לקבלת היתרי בנייה עבור המבנים, ביום 21.8.2019 הגיש המבקש תכנית מפורטת על מנת להכשיר את הקמת המבנים (תכנית מס' 1703/24/17. להלן: התכנית ). ביום 9.8.2020 דחתה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה את התכנית, בין היתר, בשל הנימוקים הבאים: התכנית מתייחסת לשטח "מדבר יהודה" עליו חלה תכנית המתאר RJ5 ; המבנים מושא התכנית מצויים בשטח צבאי סגור תחת צו סגירה של שטח אש 918, ועל כן נדרש היה לצרף לתכנית אישור המפקד הצבאי לתכנון בתחום צו הסגירה, דבר שלא נעשה; השטח מושא התכנית נמצא בתוך אתר ארכיאולוגי; התכנית מרוחקת מריכוזי בינוי מוסדרים, כאשר בקרבת מקום ישנה תכנית מתאר אחרת הנמצאת בתוקף, ושטרם נוצלה עד תום, ועל כן אין לתכנית כל הצדקה תכנונית מקצועית. בעקבות החלטה זו, הגיש המבקש ביום 23.9.2020 עתירה לבית המשפט קמא, ולצדה בקשה למתן צו ביניים אשר יעכב את ביצוע צווי ההריסה ביחס למבנים. ביום 29.9.2020 ניתן צו ארעי המורה על שמירת המצב הקיים, ובפרט מניעת המשיבים ממימוש צווי ההריסה שהוצאו למבנים, ובהמשך, ביום 28.12.2020, נעתר בית המשפט קמא לבקשה למתן צו ביניים וקבע כי הוא יחול באופן הדדי. ביום 1.3.2021 ניתן פסק הדין מושא הערעור אשר דחה את עתירת המבקש, תוך חיוב המבקש בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

על רקע האמור הוגש ערעור על פסק הדין ובצדו בקשה למתן סעד זמני בערעור שימנע מהמשיבים לממש את צווי ההריסה – היא הבקשה שלפניי (להלן: הבקשה ).

2.

בבקשתו טוען המבקש כי הסעד הזמני המבוקש הוא נחוץ ביותר על מנת למנוע נזקים כבדים ובלתי הפיכים שייגרמו למבקש ולבני משפחתו אם ייהרסו המבנים. זאת, במיוחד משום שהריסת המבנים תותיר את המבקש ובני משפחתו ללא קורת גג. מן הצד השני, טוען המבקש כי למשיבים לא ייגרם כל נזק אם יינתן הסעד הזמני המבוקש. אשר לסיכויי הערעור, המבקש סבור כי הללו טובים בשל השגיאות הרבות שנפלו לשיטתו בפסק הדין ובנימוקיו, עליהן הוא עומד בבקשתו, ובשל התעלמות בית המשפט קמא ממרבית הטענות והסעדים שהועלו במסגרת העתירה. כן מציין המבקש כי אי מתן הסעד הזמני ייתר את הדיון בערעור.

3.

המשיבים בתגובה סבורים כי דין הבקשה להידחות. אומנם המשיבים אינם מקלים ראש בהשלכות של דחיית הבקשה על המבקש ובני משפחתו, ואולם גורסים הם כי סיכויי הערעור הם נמוכים ביותר, וכי יש להתחשב באינטרס הציבורי שבהריסת מבנים שנבנו ללא היתר, בניגוד לדין ובשטח צבאי סגור. עוד ביקשו המשיבים כי ככל שבניגוד לעמדתם תיעתר הבקשה למתן סעד זמני, יותנה הדבר בהפקדת ערובה משמעותית על ידי המבקש לשם הבטחת הציות לסעד הזמני.

4.

ביום 16.6.2021 הגיש המבקש תשובה לתגובת המשיבים במסגרתה דחה את טענות המשיבים ושב על טענותיו במסגרת הבקשה למתן סעד זמני. בתוך כך הדגיש המבקש כי בנסיבות העניין משקלו של מאזן הנוחות הוא רב, ועל כן יש להעדיפו על פני בחינת סיכויי הערעור. לבסוף, התנגד המבקש לדרישה בחיובו בהפקדת ערובה כתנאי למתן הסעד הזמני, וזאת משום שאין בידו את היכולת הכלכלית לעשות כן, ולפיכך קבלת הדרישה תביא לפגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה שלו לערכאות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור להתקבל.

6.

כידוע,

שניים הם השיקולים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור: (א) סיכוי הערעור להתקבל הם טובים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני, כך שעלול להיווצר קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיזכה בערעור ופסק הדין יבוטל (עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , פסקה 8 והאסמכתאות המובאות שם (11.4.2006); עע"ם5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן , פסקה 4 והאסמכתאות המובאות שם (4.9.2011)). בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (עע"ם 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב , פסקה 7 (14.3.2012)). במקרה דנן, סבורני כי מאחר שמדובר בסעד זמני שמשמעותו עיכוב הריסת בית מגוריהם של המבקש ובני משפחתו, יש להיעתר לבקשה.

7.

במישור מאזן הנוחות, אין מחלוקת בין הצדדים כי המבנים מושא צווי ההריסה משמשים את המבקש ובני משפחתו למגורים. משכך, אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש, יביא הדבר להשלכות מידיות וקשיים נפשיים וכלכליים משמעותיים למבקש ולבני משפחתו, אשר ייאלצו להתפנות מביתם ולהעתיק את מגוריהם למקום אחר. אכן, אין להמעיט בחשיבות האינטרסים הציבוריים באכיפת צווי הריסה שניתנו ביחס לבנייה בלתי חוקית, וזאת ביתר שאת כאשר מדובר בבנייה בשטח אש סגור . ואולם, בשים לב לכך שעסקינן בסעד זמני שמהותו שמירה על המצב הקיים, ובשים לב להשלכות המשמעותיות על המבקש ובני משפחתו כאמור, הרי שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש.

8.

נוכח האמור, ולאור מעמד הבכורה של מאזן הנוחות (ראו, למשל, עע"ם 4977/14 גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ נ' הממונה כהגדרתו בחוק אוויר נקי - המשרד להגנת הסביבה , פסקה 10 (18.8.2014)), אינני נדרש לסיכויי הערעור (עע"ם 2347/20 אבו סבחה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 5 (30.4.2020); עע"ם 2580/20 חמאמדה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית , פסקה 7 (25.5.2020); עע"ם 184/21

אבו עראם נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (11.2.2021)).

9.

סוף דבר : הבקשה למתן סעד זמני מתקבלת אפוא. המשיבים יימנעו מהריסת המבנים מושא תיקי בב"ח ח' 105/16 ו-ח' 28/17, וזאת עד להכרעה בערעור. מובהר בזאת כי הסעד הזמני מותנה בשמירה הדדית של המצב הקיים באופן שלא תבוצע בנייה נוספת ולא ישונה האכלוס והשימוש של המבנים. כמו כן יובהר כי הסעד הזמני לא יחול על הריסה שאיננה הריסה תכנונית, דהיינו על הריסה הנדרשת לצרכים צבאיים דחופים ומובהקים. בנסיבות העניין, ובשים לב למצבו הכלכלי של המבקש, לא מצאתי מקום להורות על התניית הסעד הזמני בהפקדת ערובה.

אין צו להוצאות.