עע"מ 2377/16 עו"ד מיכה צמיר נ. עיריית הרצליה

1.

לפני בקשה למתן סעד זמני בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת י' שטופמן ) ב-עת"מ 41018-07-15 מתאריך 09.03.2016, בגדרו נמחקה על הסף עתירתם של המבקשים, בשל היותה מוקדמת.

להלן אציג בתמצית את הנתונים הנדרשים להכרעה במכלול.

הרקע העובדתי

2.

העתירה המנהלית מושא הבקשה והערעור דנן הוגשו על רקע מחלוקת ארוכת שנים באשר לזכויות בנכס בהרצליה הממוקם בגוש 6538 חלקה 547 תת חלקה 33, (להלן: חנות 33 ) . בגין המחלוקת האמורה התנהלו הליכים שונים (ראו למשל: ה"פ (ת"א) 1263/92 אורן בע"מ נ' אלי אופיר

(24.12.2006); פש"ר 1672/01; רע"א 6173/03 אלכסנדר אורן בע"מ נ' עו"ד איריס אבידור-שלו

(02.08.2004); ע"א 7131/06 אופיר נ. צמיר (28.07.2008); ת"א 57401-01-13; ע"א 7774/12 ; פר"ק 1087/09), וחלקם עדיין תלויים ועומדים, כמפורט בהמשך.

3.

בתמצית יסופר כי המבקש 1 הינו כונס נכסים, אשר מונה בשנת 2009 לשם מימוש נכסים בפרויקט שנבנה על קרקע שהיתה בבעלותה של המבקשת 2, ואשר נטען שהם משועבדים לטובת המשיבות 4-3 (להלן ביחד: אורן ). בין אותם הנכסים נמנית חנות 33 , בה המשיבות 7-5 מחזיקות בפועל, כאשר לטענתן – החנות האמורה היא בבעלותן.

4.

בתאריך 11.09.2012 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי ניתן לממש את השיעבוד לטובת המשיב 3 (ראו: פר"ק 1087/09), וערעור על החלטה זו עודנו תלוי ועומד (ראו: ע"א 7774/12), וזאת עד לאחר שינתן פסק דין בהליך שעדיין מתנהל בבית המשפט המחוזי בת"א, ובו עולות, בין היתר, שאלות הכרוכות בבעלות ב חנות 33 ובשעבודים שעליה (ראו: ת"א 57401-01-13 ), שעשויות להיות לו השלכות על הערעור האמור.

5.

זה המקום לציין עוד כי בתאריך 17.06.2015 נמחקה על הסף עתירה שהגישו המבקשים, בגדרה ביקשו ליתן הוראה למשיבה 1 (להלן: עיריית הרצליה ) למסור אישור על פי סעיף 324(א) ל פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ) כדי לאפשר את העברת את הבעלות ב חנות 33

על שמן של אורן , שכן בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב הנכבד מצא שהעתירה מוקדמת מדי בנסיבות העניין (ראו: עת"מ (ת"א) 3885-01-15 צמיר כונס נכסים נ' עיריית הרצליה

(17.06.2015)). בתאריך 21.06.2015 נדחתה הבקשה שהגישו המבקשים לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל.

6.

בתאריך 28.07.2015 הוגשה העתירה, שפסק הדין בה הוא ברקע הבקשה שבפני. בעתירה נטען כי מכר חנות 33 ל אורן הינו מכר סופי וחלוט, וכי בתאריך 30.06.2015 בית משפט של כינוס הורה למבקש 1 לנקוט בהליכים לשם רישום ח נות 33

על שם אורן .

לפיכך בית המשפט המחוזי הנכבד התבקש להורות ל עיריית הרצליה למסור למבקשים את האישור הדרוש לשם העברת הזכויות ב חנות 33

על שמן של המשיבות 4-3 (שהינו אישור על פי סעיף 324(א) ל פקודה ). בתוך כך נטען כי עיריית הרצליה מסרבת ליתן את האישור האמור בטענה כי על הנכסים חל "היטל השלמת כבישים" משנת 1992, ואולם לטענת המבקשים, חוב זה, ככל שהיה קיים, נפרע בגדרי הסדר חוב שנערך עם עיריית הרצליה עוד בשנת 1997. המשיבות 2-1 והמשיבות 7-5 טענו מנגד כי יש לדחות את העתירה על הסף, בהיותה מוקדמת בנסיבות המכלול.

7.

בתאריך 09.03.2016 בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב הנכבד דחה את העתירה על הסף, תוך שהוא קובע כי היא מקדימה את זמנה, שכן הסוגיה האם יש לחייב את עיריית הרצליה ליתן אישור לרישום חנות 33 על שם אורן שלובה בסוגיות אחרות שטרם הוכרעו, ועל כן אין דחיפות להכריע בה בשלב זה ולהפוך את המעשה ל"עשוי". בתוך כך בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב הנכבד ציין כי הליכים שונים עדיין תלויים ועומדים ביחס לנכס נשוא העתירה, ומותבים שונים שדנו בהליכים האמורים קבעו כי המכר של חנות 33

– חלוט, בעוד מותבים אחרים סבורים אחרת.

8.

על פסק דין זה, שדחה את העתירה על הסף הוגש ערעור (עע"מ 2377/11; להלן – הערעור ), ובצידו הבקשה שלפני.

עיקרי טענות הצדדים

9.

בגדרי הבקשה שבפני, שהוגשה תחת הכותרת: "בקשה דחופה לביטול סעד זמני/לקיום דיון דחוף", המבקשים טוענים כי מכר חנות 33

ל אורן

הושלם ואושר בפסיקה חלוטה, ועל כן לשיטתם, פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מהווה למעשה: "סעד זמני של עיכוב ביצוע להשלמת רישום הבעלות ב חנות 33 ע"ש אורן ". לפיכך, טוענים המבקשים כי יש להורות בדחיפות על ביטולו של ה"סעד הזמני" האמור, וזאת כדי לאפשר את ביצוע פסיקות בית המשפט המחוזי ובית משפט זה, ולהעביר את הבעלות ב חנות 33 על שמו של אורן , ללא עיכובים נוספים.

המבקשים טוענים עוד כי סיכויי ערעורם להתקבל גבוהים בנסיבות העניין, וזאת מכיון שלשיטתם נפלו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מספר שגיאות מהותיות. בפרט נטען כי בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב שגה בקביעתו כי מכר חנות 33 איננו חלוט, ובכך התעלם, לשיטתם, מהחלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי, וכן של בית משפט זה. כן נטען כי בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד שגה בקביעתו כי העתירה מוקדמת, וזאת בין השאר, מכיון ש עיריית הרצליה

טוענת לחבות בגין היטל השלמת סלילת הכבישים משנת 1992, וגם משום כך וודאי שאין מקום לקבוע, לטענתם, כי העתירה הינה "מוקדמת".

10.

אורן (המשיבות 4-3)

הצטרפו לטענות המבקשים, ואף הן טענו שיש להורות על ביטול "עיכוב ביצוע מכר חנות 33 ", עליו הורה, לשיטתם, בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. בתוך כך אורן חוזרים על טענותיהם של המבקשים ביחס לסופיות המכר, שאושרה לגישתם במספר החלטות של מותבים שונים. אורן טוענים עוד כי בקשתן של המשיבות 7-5 לעיכוב רישום הבעלות נדחו במספר רב של החלטות, וגם משום כך יש לקבל לטענתם את הבקשה, כמו גם את הערעור.

11.

המשיבות 2-1 והמשיבים 8-5 טוענים מנגד כי יש לדחות את הבקשה. לשיטתם, הבקשה במהותה הינה בקשה לביטול פסק הדין, שכן בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד הורה על מחיקת העתירה ולא נתן כל סעד זמני במסגרת פסק דינו. לפיכך המשיבים טוענים כי היענות לבקשה משמעה מתן סעד אופרטיבי, שהינו זהה במהותו לסעד המבוקש בערעור עצמו. בתוך כך המשיבות 2-1 הוסיפו כי מחיקת העתירה לא הסבה כל נזק למבקשים, ולפיכך, לטענתן, גם מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה.

12.

המשיבים טוענים עוד כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן ניסיונותיהם של המבקשים לנקוט בהליכים לגבי מכר חנות 33 נמחקו פעמים רבות בעבר, ואין מדובר בטעות של בית המשפט לעניינים המנהליים בתל אביב הנכבד. המשיבים 8-5 טוענים בנוסף כי הטענה לפיה מכר חנות 33

ל אורן הינו סופי וחלוט איננה רלוונטית לעניין המחיקה של התובענה, מושא הבקשה. בתוך כך המשיבים 8-5 טוענים כי המכר האמור הינו למעשה "קליפה ריקה מתוכן", שכן לגישתם – ל חברה לא היו זכויות ב חנות 33 . המשיבות 2-1 הוסיפו כי לזהות הבעלים ב חנות 33

יש נפקות ביחס לשאלת החוב מושא העתירה דנן, ועל כן לשיטתן, בטרם ניתן יהיה להנפיק את האישור המבוקש בעתירה יש צורך להכריע בשאלת זהות הבעלים ב חנות 33 .

דיון והכרעה

13.

לאחר עיון בבקשה, בחומר שצורף אליה ובתגובות המשיבים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות ,

וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית , פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב הנכבד איננו כולל סעד זמני של עיכוב ביצוע רישום הבעלות על שם אורן , אלא שתוצאת פסק הדין עצמו היא זו שמובילה לעיכוב הרישום האמור. לפיכך המבקשים שלפניי חפצים לקבל כבר עתה את הסעד העיקרי הנעתר על ידם בערעור – בקשה שאין מקום להיענות לה בשלב זה, מה גם שאין בסעד המבוקש כדי לשמור

על מצב דברים קיים, אלא רצון לשנותו (השוו: עע"מ 3243/12 אליאב נ' עיריית תל אביב יפו (31.05.2012); עע"מ 1137/16 ועדת המשנה לתכנון ובניה תל אביב נ' רטן ( 24.2.2016 )).

שנית , לגופו של עניין

– לא מצאתי כי המבקשים הרימו את הנטל להראות כי התנאים הנדרשים לשם מתן סעד זמני בערעור מתקיימים בהם במלואם, והדברים אמורים במיוחד באשר לתנאי הראשון בהקשר זה שמכוחו יש להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה בבירור לצדו של מבקש הסעד (באשר לתנאים הנ"ל – ראו: ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון , פיסקה 13 (07.01.2013); ע"א 4880/15 מזרחי נ' בש

(11.08.2015); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1103, 1106 (מהדורה שתים עשרה, 2015); עיינו עוד: עע"מ 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז (14.05.2007); ודוקו: בין שני התנאים הרלבנטיים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", דהיינו: ככל שסיכויי הערעור נראים כגבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך).

בענייננו, המבקשים לא הצליחו לבסס את טענתם כי יגרם להם נזק מכך שרישום הבעלות ב חנות 33 יעוכב עד להכרעה בערעור, ומעבר לכותרת הבקשה – הם אף לא הצביעו על כל דחיפות במתן הסעד המבוקש. באשר לסיכויי הערעור – אמנם דומה כי מספר החלטות שיצאו מלפני הערכאות השיפוטיות השונות אכן קבעו כי הסכם המכר אושר ו חנות 33 נמכרה ל אורן

(ראו למשל: החלטתו של חברי, השופט נ' סולברג ב-ע"א 7774/12 מתאריך 05.03.2014). על כן דומה כי טענותיהם של המבקשים בערעור בהחלט ראויות להיבחן. עם זאת על הבירור האמור להיעשות בגדר הדיון בערעור עצמו, ולא בשלב מקדמי זה של בקשה למתן סעד זמני בערעור, והדברים נכונים במיוחד כאשר מאזן הנוחות הוא כמתואר לעיל.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית . בנסיבות העניין – לא יהיה בשלב זה צו להוצאות, ואולם הנושא ייבחן בעת ההכרעה בערעור.