ע"א 7774/12 ד.כ. חניות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ ואח' נ. חברת אברהם כהן

השופט י' דנציגר:

1.ההליכים שבכותרת הם ע"א 7774/12 ורע"א 3720/13.

ע"א 7774/12 הוא הליך ערעור שהוגש כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 11.9.2012, בפר"ק 1087/09, על-ידי השופטת ד' קרת-מאיר . במסגרת החלטה זו נקבע, בין היתר, כי ניתן להמשיך בהליכי מימוש ביחס ליחידה 33 הידועה כתת חלקה 33 בחלקה 547 בגוש 6538, וזאת כחלק מהליך מימוש שעבוד שהוטל על היחידה לטובת המשיבה 3 (להלן: אורן ).

רע"א 3720/13 הוא הליך בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באותו התיק מיום 18.4.2013, בגדרה

התקבלה בקשת כונס הנכסים להורות לשוכרת ביחידה 33 להעביר לקופת הכינוס את דמי השכירות.

2.בהחלטתנו מיום 16.2.2015 קבענו כי מן הראוי שנמתין עם ההכרעה בשני ההליכים שלפנינו עד לאחר שיוכרע ההליך שמתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 57401-01-13, הליך שנפתח בעקבות החלטת בית משפט זה (השופט צ' זילברטל ) מיום 30.12.2012.

3.ביום 28.11.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א 57401-01-13 הנ"ל (השופטת ד"ר ד' אבניאלי ). יצויין, בתמצית, כי בית המשפט המחוזי קבע את הקביעות שלהלן, בן היתר בהסתמך על הכרעות שיפוטיות קודמות במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים:

א.המערערות 3-1 ידעו או שהיה עליהן לדעת על קיומה של התחייבות לטובת אורן בקשר עם החנות ואודות החוב כספי כלפי אורן.

ב.המערערות 3-1 ידעו או שהיה עליהן לדעת על רישום הערת האזהרה משנת 1987 לטובת אורן, והערת אזהרה זו הקימה לאורן זכות קניינית כלפיהן. מכאן שהמערערות 3-1 אינן יכולות לטעון כי בעלותן "נקיה מזכויות אורן".

ג.על אף התכחשות המערערות 3-1 לחובן הפסוק לטובת אורן, נקבע בע"א 4732/13 בבית משפט זה כי החוב הפסוק הנ"ל, נכון לחודש יוני 2012, עמד על 4.6 מיליון ש"ח (במונחי קרן). פסק הדין דנן יצר מעשה בית דין כלפי המערערות 3-1 המשתיק אותן מלשוב ולטעון כי החוב סולק בדרך של תשלום או פטור.

ד.המערערות 3-1 נתנו את הסכמתן המפורשת ואת התחייבותן למימוש החנות ולהחזר החוב לאורן.

יצויין כי לשיטתנו, קביעותיו דנן של בית המשפט המחוזי נסמכות ומתבססות, בין היתר, על החלטות קודמות של בית המשפט של כינוס ושל בית משפט זה.

4.בהחלטה מיום 20.12.2016 נקבע דיון המשך בהליכים שבכותרת ליום 30.1.2017, כאשר כל אחד מהצדדים הורשה לטעון בקצרה לעניין השלכות פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 28.11.2016 על ההליכים שלפנינו.

5.אפשרנו לכל אחד מהצדדים שלפנינו להשלים טענותיו על פי ההחלטה מיום 20.12.2016, וכל אחד מהם עשה כן.

6.בטרם הכרעה יצויין כי בהסכמת המשיבים ראינו לנכון להתיר למערערות 3-1 לצרף את הראיות אשר צירופן נתבקש על ידן בשעתו, מבלי שיש בהסכמה כדי לגרוע כהוא זה מטענותיהם של המשיבים בדבר הרלבנטיות של ראיות אלה לצורך מתן פסק דין בעניינו.

יצויין, כי לא מצאנו שיש בראיות אלה כדי לשנות מהכרעתנו שלהלן.

7.אנו דוחים את בקשת רשות הערעור (רע"א 3720/13) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה 61 בפר"ק 1087-09 (השופטת ד' קרת-מאיר ), בה פסק כי: "משנקבע באופן חד משמעי כי אורן רשאי לממש את זכותו ביחידה 33, כפי שנקבע בהחלטה מיום 11.9.2012 ... זכאי הכונס לממש גם את דמי השכירות בגין יחידה זו, אשר אמורים להיות משולמים מהיום ואילך" (עמ' 6 להחלטה דנן), משלא מצאנו כי נפלו טעות או פגם כלשהם בהחלטה זו.

8.אנו דוחים את ערעורן של המערערות 3-1 על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בפר"ק 1087/09 (השופטת ד' קרת-מאיר ) מיום 11.9.2012, מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא מצאנו מקום לדחות איזה מן הממצאים שנקבעו בפסק הדין, שתומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט קמא. בנוסף, לא גילינו בפסק הדין טעות כלשהי שבחוק.

9.המערערות 3-1 תישאנה בהוצאות חלק מן המשיבים בערכאה זו, בגין שני ההליכים שלפנינו, כדלקמן: למשיבים 4-3 ו-9-8 בע"א 7774/12 – 15,000 ש"ח; למשיבים 2-1 בע"א 7774/12 – 15,000 ש"ח.