החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 2179/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ. חברת אברהם כהן ושו"

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעורבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ועל החלטה בבקשה לעיון חוזר

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט העליון דחה את הטענה כי מניין הימים להגשת רשות ערעור מתחיל במועד המצאת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. עם זאת, נקבע כי בנסיבות העניין, ובשים לב לאיחור הקל, להיעדר הסתמכות ולטעות שבדין של המבקשות, קם טעם מיוחד להארכת המועד. הארכה ניתנה בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים.

העובדות

המבקשות הגישו בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשה למתן צו מניעה ביחס לנכס מקרקעין, וכן על החלטה שדחתה בקשה לעיכוב ביצוע ולעיון מחדש. הבקשה הוגשה ארבעה ימים לאחר המועד להגשת רשות הערעור על ההחלטה המקורית, ולפני חלוף המועד ביחס להחלטה בבקשה לעיון חוזר. המשיבים התנגדו וטענו כי לא נמצא טעם מיוחד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם מניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה המקורית מתחיל במועד המצאת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר?
  2. 2.האם קם טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור שהוגשה באיחור של ארבעה ימים?

הלכות

  1. 1

    הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה נשוא הבקשה.

    ״לא אחת עמד בית משפט זה על כך שבהגשת בקשה לעיון חוזר אין כדי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה נשוא הבקשה לעיון חוזר״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר איחור נובע מטעות שבדין, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ואין לשלול מתן ארכה באופן גורף.

    ״לא אחת נקבע בפסיקה כי כאשר איחור בהגשת הליך ערעורי נובע מטעות שבדין יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות ואין לשלול באופן גורף מתן ארכה״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    בחינת קיומו של טעם מיוחד נעשית על פי נסיבות כל מקרה, ושיקולים כמו משך האיחור, היעדר אינטרס הסתמכות והתנהלות הצדדים עשויים להטות את הכף לטובת הארכה.

    ״שאלת קיומו של טעם מיוחד נבחנת על פי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • רשות ערעור
  • בקשה לעיון חוזר
  • טעות שבדין
  • עיכוב ביצוע
  • צו מניעה
  • נכס מקרקעין
  • הוצאות
  • אינטרס הסתמכות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"א

2179/13 - א'

לפני:

כבוד הרשמת

ליאת בנמלך

המבקשים:

1. ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה

בע"מ

2. חנויות להשכרה בן גוריון ארלוזורוב בהרצליה

בע"מ

3. חנויות להשכרת חנויות בהרצליה הצעירה בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. חברת אברהם כהן ושו"ת חברה קבלנית

בע"מ

2. עו"ד מיכה צמיר בתוקף תפקידו ככונס נכסים של

החברה

3. אלכסנדר אורן בע"מ

4. אלכסנדר אורן

5. גיחד חברה להשכרת חנויות בהרצליה הצעירה בע"מ

6. עו"ד יונה מרקוביץ

7. עו"ד יאיר צדוק

8. רשם המקרקעין בלשכת רישום מקרקעין נתניה

בקשה להארכת מועד

החלטה

1.

המבקשות הגישו ביום 21.3.2013 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.2.2013 בה דחה בקשה שהגישו למתן צו מניעה ביחס לנכס מקרקעין (להלן:

ההחלטה מקורית ) וכן על החלטה מיום 25.2.2013 בה דחה בקשתן "לעיכוב ביצוע ולעיון מחדש" בהחלטה המקורית ולחלופין להורות על ביטולה (להלן: ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ). הארכת המועד נתבקשה עד ל-30 ימים מיום הכרעת בית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשות במקביל בגדר ע"א 7774/12 (אשר לטענת המבקשות עשויה היתה לייתר את הגשת בקשת רשות הערעור). ביום 3.4.2013 נדחתה הבקשה הנזכרת לעיכוב ביצוע ומשכך הבקשה להארכת מועד שבפניי נותרה על כנה.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 4.4.2013 הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף ארבעה ימים למן המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה המקורית. במענה לכך טוענות המבקשות כי לגישתן מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור החל עם המצאת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר לידיהן (ביום 28.2.2013) שכן באותה בקשה עתרו לכך שבית המשפט קמא יבטל החלטתו מחמת תרמית או הטעיה, ובמצב זה נתונה היתה להן לטענתן "מעין זכות ל'עיון חוזר'" (והן הפנו בהקשר זה בדרך של היקש להוראת תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )). לחלופין טוענות המבקשות כי קם בעניינן "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת ההליך.

המשיבים 1-4 מתנגדים לבקשה. ראשית טענו המשיבים 1-4 כי ההחלטות הומצאו לידי המבקשות במועדים בהם ניתנו, ולא במועדים שצויינו על ידן, ולגופם של דברים טענו כי המבקשות לא הצביעו על "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה וכי הם היו רשאים לסבור כי המבקשות - אשר בחרו להגיש בקשה לעיון חוזר ובקשה לעיכוב ביצוע בגדר ע"א 7774/12 - החליטו להימנע מהגשת הליך ערעורי. המשיבים 5-8 לא הגישו תגובה לבקשה והתיק הובא לעיוני ביום 28.4.2013.

2.

טרם שאדרש לבקשה לגופה יש להסיר מן הדרך שתי טענות מקדמיות שהעלו הצדדים. ראשית, טענת המבקשות לפיה יש למנות את הימים להגשת בקשת רשות הערעור על שתי ההחלטות למן המועד בו הומצאה לידיהן ההחלטה בבקשה לעיון חוזר (28.2.2013) דינה להידחות. לא אחת עמד בית משפט זה על כך שבהגשת בקשה לעיון חוזר אין כדי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה נשוא הבקשה לעיון חוזר (ראו רע"א 1268/08 לוי נ' קצין התגמולים (2.9.2008), פסקה 5 והאסמכתאות המובאות שם), ולא מצאתי כי בטיב הטענות שהעלו המבקשות בבקשתן לעיון חוזר, כפי הנטען על ידן, יש כדי לשנות בענייננו מכלל זה או כי יש מקום להחיל בענייננו את הוראת תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי בדרך של היקש.

מאידך גיסא, סבורני כי בטענות שהעלו המשיבים 1-4 בהודעתם מיום 8.4.2013 ובתגובתם לבקשה, בכל הנוגע למועד אשר ממנו יש למנות את הימים אשר היו נתונים למבקשות להגשת הליך ערעורי על כל אחת משתי ההחלטות, אין כדי לסייע בידיהם. מאתר "נט המשפט" עולה כי ההחלטה המקורית הומצאה כדין למשרד בא-כוח המבקשות ביום 13.2.2013, וטענת המשיבים 1-4 לפיה ההחלטה נשלחה לידיהם על ידי בית המשפט קמא באמצעות הפקסימיליה עוד ביום 11.2.2013 וכי "יש להניח" שנשלחה במועד זה לכל הצדדים, אין בה כדי ללמד כי ההחלטה אכן הומצאה כדין לידי המבקשות באותו המועד. כמו כן, גם אם נקבל את טענת המשיבים 1-4 לפיה בנסיבות העניין ומשהמציאו את ההחלטה בבקשה לעיון חוזר באופן אישי לידי בא-כוח המבקשות ביום 25.2.2013 יש למנות את הימים להגשת ההליך הערעורי על אותה ההחלטה מאותו מועד, הרי שגם לפי הנחה זו הבקשה שבפניי להארכת מועד הוגשה טרם שחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה.

יוצא מן האמור כי ביחס להחלטה המקורית מיום 11.2.2013 הוגשה הבקשה ארבעה ימים לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ואילו ביחס להחלטה בבקשה לעיון חוזר מיום 25.2.2013 הוגשה הבקשה טרם שחלף מועד זה, ומתוך נקודת מוצא זו יש לבחון האם הוכח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק ליתן את הארכת המועד המבוקשת.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור, תוך חיוב המבקשות בהוצאות המשיבים 1-4.

דומה כי האיחור בהגשת ההליך נובע בעניינו מטעות שבדין של המבקשות אשר סברו כי רשאיות הן להגיש הליך ערעורי על ההחלטה המקורית מיום 11.2.2013 לאחר שתוכרע בקשתן לעיון חוזר וזאת נוכח טיב הטענות אותן העלו בבקשה, כמו גם מכך שסברו כי לאחר שנדחתה בקשתן רשאיות הן להגיש בקשה נוספת "לעיכוב ביצוע ולחלופין מתן סעד זמני" בגדר ע"א 7774/12. המשיבים 1-4 טוענים כי בנסיבות אלה אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. ואולם, לא אחת נקבע בפסיקה כי כאשר איחור בהגשת הליך ערעורי נובע מטעות שבדין יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות ואין לשלול באופן גורף מתן ארכה (ראו למשל רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

(29.1.2002)), וסבורני כי במקרה דנן קיימים מספר שיקולים אשר יש בהם להטות את הכף אל עבר מתן ארכה להגשת ההליך.

ראשית, דומה כי מהתנהלותן של המבקשות לכל אורך הדרך ניתן היה ללמוד כי הן אינן משלימות עם החלטת בית המשפט קמא מיום 11.2.2013, כמו גם עם החלטתו מיום 25.2.2013, וכי הן מבקשות לפעול לביטולן, וזאת אף שנקטו בהליכים אשר לא היה בהם כדי להוביל למבוקשן. עוד יצוין כי בית המשפט קמא ציין בהחלטתו בבקשה לעיון חוזר, בגדרה נתבקש כאמור גם עיכוב ביצוע של ההחלטה המקורית, כי למעשה בקשת המבקשות בהקשר זה היא למתן סעד זמני לתקופת הערעור, ודחה את הבקשה לגופה. מכאן עולה לכאורה כי כבר בבית המשפט קמא העלו המבקשות טענות מהן ניתן היה ללמוד כי הן מעוניינות להשיג על ההחלטה בפני ערכאת הערעור. עוד יצוין כי טענת המשיבים 1-4 לפיה מכך שהמבקשות בחרו להגיש בקשה לעיכוב ביצוע בגדר ע"א 7774/12 יכלו הם להסיק שהמבקשות אינן מעוניינות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט קמא מוקשית היא, שהרי באותו היום בו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע בגדר ע"א 7774/12 הוגשה גם הבקשה החלופית דנן.

כן יש ליתן משקל לעובדה שלגבי ההחלטה המקורית הוגשה הבקשה באיחור קל יחסית - ארבעה ימים לאחר חלוף המועד להגשת ההליך (וכידוע משך האיחור הוא שיקול רלבנטי בבחינת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" למתן ארכה, ראו למשל בש"א 8975/12

PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNGS נ' רביבו (9.1.2013)), ולגבי ההחלטה בבקשה לעיון חוזר הוגשה הבקשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי, כך שלגביה וודאי שלא התגבש כל אינטרס הסתמכות של המשיבים. בנוסף יש ליתן משקל לעובדה שהמשיבים 1-4 לא טענו בתגובתם כי שינו מצבם לרעה בשל האיחור בהגשת ההליך, ולצד כל אלו ראוי ליתן משקל גם למהות ההליך אשר הגשתו מתבקשת - בקשת רשות ערעור על החלטה בה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני ביחס לנכס עד להכרעה בתובענה המתנהלת בקשר אליו, על כל ההשלכות שיש לדבר - כמו גם לעובדה שבין הצדדים סכסוך מתמשך בעניין והליך קשור תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 7774/12). נוכח משקלם המצטבר של טעמים אלו מצאתי כי בנסיבות העניין הקונקרטי לא נכון יהיה לחסום את דרכן של המבקשות מלהעלות טענותיהן בבית משפט זה, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי ההליך לגופו, ותוך חיוב המבקשות בתשלום הוצאות המשיבים 1-4.

יובהר כי במסקנתי זו אין כדי ללמד כי הגשתה של בקשה לעיון חוזר תצדיק בכל מקרה נתון הארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית. שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת על פי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה, ובענייננו מצאתי לנכון להאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי (בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים 1-4) נוכח משקלם המצטבר של כל הטעמים עליהם עמדתי לעיל.

4.

סיכומם של דברים - ניתנת למבקשות ארכה קצרה להגשת ההליך הערעורי, כך שזה יוגש בתוך חמישה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהן. עם זאת, קבלת ההליך לרישום מותנית באישור שתצגנה המבקשות בתוך אותו מועד ולפיו שילמו למשיבים 1-4 הוצאות בסך של 3,000 ש"ח.

המבקשות תציינה בפתח ההליך את דבר הארכה ותצרפנה החלטתי כנספח, והמזכירות תתייקה בתיק השופט.

המזכירות תמציא החלטה זו לידי הצדדים, ללא דיחוי , באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"א באייר תשע"ג (1.5.2013).

ליאת בנמלך

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (4 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

הלכות

  1. 1הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה נשוא הבקשה.
  2. 2כאשר איחור נובע מטעות שבדין, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ואין לשלול מתן ארכה באופן גורף.
  3. 3בחינת קיומו של טעם מיוחד נעשית על פי נסיבות כל מקרה, ושיקולים כמו משך האיחור, היעדר אינטרס הסתמכות והתנהלות הצדדים עשויים להטות את הכף לטובת הארכה.