עע"מ 3719/13 ש.מרדכי עבודות עפר בע"מ נ. משרד הבינוי והשיכון

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגישו המבקשים, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' נועם ), מיום 30.4.2013, בעת"מ 27083-01-13 ובעת"מ 30986-01-13, אשר הדיון בהם אוחד. במסגרת פסק הדין, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקשים לבטל את החלטות ועדת המכרזים, בגדרן נבחרה המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) כזוכה בשלושה מכרזים שפרסם המשיב.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

ביום 15.11.2012, פרסם המשיב 1 (להלן: המשיב

או משרד הבינוי והשיכון ) שלושה מכרזים לביצוע עבודות תשתית ופיתוח בישוב מוקייבלה (להלן: המכרזים ). בשלושת המכרזים נקבע, כי יש להגיש את ההצעות בהם, עד ליום 5.12.2012, אך בשל טעות סופר שנפלה, שעת המועד האחרון להגשת ההצעות היתה שונה: בהודעה שהופיעה בעיתונות וכן בפרסום באינטרנט, צוין, כי המועד האחרון להגשת הצעות הוא עד השעה 10:00; בתחתית אותו עמוד, נאמר כי הגשת ההצעות היא עד השעה 11:00; ובטופס ההצעה למכרז נכתב, כי יש להגישן עד השעה 12:00 באותו מועד.

אין מחלוקת על כך, כי במשרדי המשיב לא התקבלה כל שאלת הבהרה לעניין זה, וכי פרסום השעות השונות נבע מטעות שנפלה בעת עריכת המכרזים על-ידי משרד הבינוי והשיכון.

3.

ביום 5.12.2012, נסגרה תיבת המכרזים בשעה 11:00, וסמוך לאחר מכן התכנסה ועדת המכרזים המחוזית, לשם פתיחת המעטפות ובחינת ההצעות שהוגשו. נמצא, כי בכל אחד משלושת המכרזים מושא הליך זה, הוגשה הצעת יחיד: בשניים מהמכרזים הוגשו הצעות מטעם המבקשת 1, ובמכרז השלישי, הוגשה הצעה יחידה מטעם המבקש 2. לאחר שקבעה כי המציעים עמדו בתנאי הסף שנקבעו, החליטה הוועדה לקבל את ההצעות שהוגשו.

4.

ביני לביני, בשעה 11:30 לערך, בשעה שוועדת המכרזים המחוזית ישבה עדיין כדי לדון בהצעות שהוגשו, הגישה המשיבה הצעות בשלושת המכרזים האמורים. בשעה 11:40 לערך, הובאה לידיעתה של ועדת המכרזים בקשתה של המשיבה להגשת ההצעות, וכן הוסבה תשומת ליבם של חברי הוועדה לטעות שנפלה במסמכי המכרז, בנוגע לשעה הסופית בה ניתן להגיש את ההצעות.

5.

כעולה מעמדתו של המשיב, משהתגלתה טעות הסופר, הופסקה עבודת הוועדה וחברי הוועדה התלבטו באשר לטיפול במצב שנוצר. על רקע דברים אלה, נערכה היוועצות טלפונית עם הלשכה המשפטית של המשיב, אשר הנחתה את ועדת המכרזים לקבל את הצעותיה של המשיבה. לטענת המשיב, ועדת המכרזים החליטה לקלוט פיזית את המעטפות שהגישה המשיבה, לעצור את דיוניה של הועדה, ולהעביר את מכלול ההצעות שהוגשו לועדת המכרזים המשרדית, אשר במטה משרד הבינוי והשיכון.

6.

ביום 25.5.2012, דנה ועדת המכרזים המשרדית בכלל ההצעות אשר הועברו אליה. לאחר בדיקת מסמכי המכרז, הודיע היועץ המשפטי של הוועדה, כי המסקנה המתחייבת היא שניתן היה להגיש את ההצעות למכרזים דנן עד השעה 12:00. בהמשך לכך, החליטה וועדת המכרזים המשרדית לאשר את הגשת ההצעות של המשיבה, נוכח הטעות שנפלה בפרסום שעת ההגשה, וזאת לשם שמירה על עקרונות השוויון והתחרות ההוגנת במכרז, ובשים לב להסתמכותו של המציע על מידע שפורסם על-ידי המשיב. בסופו של יום, החליטה ועדת המכרזים המשרדית, להכריז על הצעותיה של המשיבה כהצעות הזוכות בשלושת המכרזים, בהיותן ההצעות הטובות ביותר, ביחס ליתר המציעים.

7.

ביום 14.1.2013 וביום 16.1.2013 הגישו המבקשת 1 והמבקש 2 בהתאמה, עתירות מנהליות לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, והדיון בהן אוחד. במסגרת עתירותיהם, תקפו המבקשים את החלטותיה של ועדת המכרזים במשרד הבינוי והשיכון, בנוגע לשלושת המכרזים שפרסם המשיב. בין היתר, נטענו הטענות הבאות: המועד המחייב והקובע להגשת ההצעות הינו השעה 11:00, ומשכך הגישה המשיבה את הצעותיה באיחור; רק לאחר רכישת חוברות המכרזים מידי המשיב, נתגלתה למציעים האפשרות להגיש את ההצעות עד לשעה 12:00 – אפשרות שצוינה בטופס ההצעה בלבד, אשר לא צורף לפרסום בעיתונות; האפשרות שניתנה למשיבה להגיש הצעתה עד לשעה 12:00, משמעה שינוי אסור של תנאי המכרז, החותר תחת עקרון השוויון במכרזים; המשיבה היא היחידה שזכתה בשעה נוספת להגשת ההצעות במכרזים, ומשכך היה באפשרותה להמתין ליד תיבת המכרזים עד לשעה 12:00, להבחין במציעים הנוספים ולקבוע את הצעת המחיר מטעמה, לפי זהות המגישים האחרים ומספרם; המשיבה פעלה בחוסר תום לב, משלא פנתה למשיב בעניין שעת הגשת ההצעות וניצלה לטובתה את הסתירה בעניין שעת היעד לסגירת תיבת המכרזים; החלטות ועדת המכרזים פותחות פתח לשחיתות, שכן קבלת הצעותיה של המשיבה, לאחר חשיפת הצעותיהם של המבקשים, מעלה חשד שהמשיבה ידעה מהו תמחיר הצעותיהם של המבקשים, ולאור זאת הגישה הצעות טובות יותר; לא הובררה טיבה של חוות-הדעת המשפטית שעל פיה הוחלט לקבל את הצעותיה של המשיבה; משמעות ההחלטה לקבל את הצעותיה של המשיבה הינה ביטול זכיותיהם של המבקשים, בניגוד לדיני המכרזים.

8.

ביום 15.1.2013, נתן בית המשפט המחוזי צו ארעי, האוסר על התקשרות עם המשיבה. ביום 25.2.2013,

לאחר שהוגשה תגובת המדינה, הורה בית המשפט, כי הצו הארעי יהיה לצו ביניים, עד למתן פסק דין בעתירה, וזאת למניעת יישום ההתקשרות בין משרד הבינוי והשיכון לבין המשיבה.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

9.

ביום 30.4.2013, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו נדחתה עתירתם של המבקשים, תוך חיוב כל אחד מהם בתשלום הוצאות משפט, לכל אחד מהמשיבים, בסכום של 50,000 ₪.

בית המשפט קבע בפסק דינו, כי אין חולק באשר לאי בהירותם של תנאי המכרז, ככל שהדבר נוגע לשעת הגשת ההצעות. נקבע, כי בהינתן עובדה זו, יש לבכר את הפרשנות המקיימת את ההצעות במכרז, על פני פרשנות הפוסלת אותן, וזאת מנימוקים של הגינות והגנה על הציפייה הסבירה ועל האינטרסים של המשתתפים במכרז. בית המשפט המחוזי הדגיש, בהקשר זה, כי " הואיל ועל-פי האמור בטופס ההצעה במכרז ניתן היה להגיש הצעות בו עד השעה 12:00, והיות שנתון זה פורסם ונחשף מראש לעיני המציעים – הרי שלא ניתן לראות את כרם [המשיבה]

כמי שהגישה את הצעותיה באיחור ".

עוד נקבע בפסק הדין, כי אין ממש בטענת המבקשים, לפיה המועד להגשת ההצעות כפי שפורסם בעיתונות או בתנאי המכרז (" עד השעה 11:00 "), הוא המועד הקובע. ראשית , קבע בית המשפט המחוזי, כי שלוש השעות השונות פורסמו ממילא, מראש, באתר האינטרנט של מינהל הרכש הממשלתי, ודי בכך כדי לדחות את הטענה. שנית , ולמעלה מן הצורך, קבע בית המשפט כי המבקשים לא הבהירו מדוע דווקא השעה 11:00 היא השעה הקובעת לשיטתם, ולא השעה 10:00, שאף היא פורסמה בתנאי המכרז. שלישית , קבע בית המשפט, וזאת אף למעלה מן הנדרש, כי אין בפי המבקשים תשובה מדוע יש לבכר את שעת ההגשה המצוינת בתנאי המכרז, ולא את השעה המופיעה על גבי טופס ההצעה במכרז, " בפרט כאשר טופס ההצעה הוא המסמך המחייב את המציע ".

נוסף על כך, ציין בית המשפט המחוזי, כי החלטתה של ועדת המכרזים לאפשר את קבלת הצעותיה של המשיבה, נוכח הנסיבות שפורטו לעיל, עולה בקנה אחד עם חובתו של המשיב, כרשות מינהלית " לנהוג בהגינות, בסבירות ובתום-הלב, הן בפרסום תנאי המכרז והן בבחינת ההצעות בו; וכן לקיים את תנאי המכרז תוך הגנה על אינטרס ההסתמכות של המציעים, זאת בפרט כשההסתמכות נעשתה עקב טעות מצד המשיב בעת עריכת ופרסום המכרז ". בית המשפט הדגיש, כי משעה שהובהר כי האפשרות להגיש את ההצעות עד לשעה 12:00 פורסמה מראש , הרי שאין מדובר ביתרון בלתי הוגן שניתן למשיבה על פני מציעים אחרים, אלא בהקפדה על קיום תנאי המכרז.

בית המשפט אף נתן דעתו לטענות בדבר האפשרות לקנוניה או פתח לשחיתות, שנבעו לכאורה, מקשר נטען בין המשיבה לבין חברי ועדת המכרזים, ואולם קבע, כי אינו רואה מקום להידרש לטענות אלה, משום שהן נטענו באופן כללי, ומדובר בהשערות חסרות בסיס.

לאחר בחינת מכלול הטיעונים, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נמצאה כל עילה להתערבותו בהחלטותיה של ועדת המכרזים, לאפשר למשיבה להגיש את הצעותיה במכרזים ביום 5.12.2012, עד השעה 12:00, וחייב את המבקשים בהוצאות משפט, כאמור לעיל.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

10.

ביום 23.5.2013, הגישו המבקשים ערעור לבית-משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עע"ם 3719/13). בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, המונחת לפניי.

11.

במסגרת ערעורם, חזרו המבקשים על עיקר טענותיהם בהליך קמא, וטענו, בין היתר, כי טעה בית המשפט המחוזי משהכשיר את קבלת ההצעות במכרזים, לאחר פתיחת ההצעות שהוגשו ולאחר שמחירן נחשף. לטענת המבקשים, קבלת הצעותיה של המשיבה, לאחר פתיחת ההצעות שהוגשו למכרז, מהווה פגם נורמטיבי בהתנהלות ועדת המכרזים, אשר חותר תחת עקרון השוויון בין המציעים. עוד טענו המבקשים, כי פתיחת תיבת ההצעות הינה " אירוע מכונן ונקודתי " בהליכי המכרז, והצעה אשר הוגשה לאחר פתיחת תיבת המעטפות אינה יכולה להתקבל, אף אם הגשתה במועד זה אינה באשמת מגיש ההצעה. עוד טוענים המבקשים, בהקשר זה, כי די באפשרות לקיומה של שחיתות ופגיעה בערך השוויון כלפי המבקשים, ואין צורך להוכיח, כי אכן נפגע עקרון השוויון בפועל. לפיכך, כך נטען, היה על ועדת המכרזים לבטל את המכרז, או לפצות את המציע שהצעתו הוגשה לאחר פתיחת המעטפות.

12.

בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, טענו המבקשים, כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתם, וזאת מאחר שהעבודות מושא המכרזים הינן עבודות תשתית, ובמכרזים מסוג זה, עלול להיגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, אם לא יינתן להם הסעד הזמני להקפאת המצב הקיים. לטענתם, המנעות ממתן הסעד הזמני המבוקש יביא לסיכול הסעדים האופרטיביים של הערעורים, קרי, המבקשים לא יוכלו לבצע את העבודות, מושא המכרזים, ולא ניתן יהיה עוד להורות על ביטול המכרזים ופרסומם מחדש. חיזוק לטענותיהם מוצאים המבקשים בכך, שאף בית המשפט המחוזי ראה לנכון ליתן צו ביניים בעניינם, עד למתן פסק דינו.

אשר לסיכויי הערעור, נטען כי הם גבוהים, וזאת לאור הפגיעה המהותית בהליכי המכרזים, אשר נבעה כתוצאה מקבלת הצעת המשיבה לאחר שתיבת ההצעות נפתחה, לאחר שמחירי ההצעות נחשפו, ולאחר שהצעות המבקשים הומלצו כזוכות במכרז.

תגובת המשיב לבקשה

13.

לטענת המשיב, משרד הבינוי והשיכון, דין הבקשה להידחות, הן משום ששיקולי מאזן הנוחות נוטים באופן בולט לדחייתה, והן משום שסיכויי הערעור נמוכים ביותר.

אשר לשיקולי מאזן הנוחות, טען המשיב, כי במכרזים דנן נחתם זה מכבר חוזה, בין הזוכה (המשיבה) למשיב, הוצאו צווי התחלת עבודה, והשטח נמסר לזוכה. לטענת המשיב, הבקשה דנא הוגשה רק לאחר 23 ימים ממועד מתן פסק הדין, ולאחר 11 ימים ממועד הוצאת צווי העבודה, ומשכך היא לוקה בשיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי. לפי הטענה, משכך הם פני הדברים, ומשהליך זה, המתברר בפני ערכאה מינהלית, עניינו ועילתו בשלב המכרזי ולא בשלב החוזי – דין הבקשה להידחות.

לטענת המשיב, השיהוי האובייקטיבי, בו לוקה הבקשה, מטה את מאזן הנוחות לרעת המבקשים, וזאת בשל הנזק שעלול להיגרם לציבור בשל עיכוב עבודות הפיתוח לסלילת כבישים ולפיתוח תשתיות, במקומות חיוניים לתושבי הכפר מוקייבלה: עיכוב במכרז הראשון, לסלילת כבישים ומדרכות, עלול להוביל לעיכוב באכלוס הבתים בשכונה, אשר נמצאים בשלבי בניה מתקדמים; עיכוב במכרז השני, לסלילת כביש ולעבודות ניקוז ותאורה, עלול להוביל לכך שהשטח החקלאי הסמוך לשכונה יוצף בחורף ויגרום לנזקים; כן נטען, כי עיכוב במכרז השלישי, להשלמת תשתיות, עלול לגרום לעיכוב במסירת מגרשים לרוכשים, במועד.

עוד הוסיף וטען המשיב, כי אף הקופה הציבורית עלולה להינזק מעיכוב בביצוע העבודות, וזאת לאור העלויות הנלוות לעיכוב זה, ולאור הסיכון שהעיכוב יחשוף את המשיב לתביעות מצד גורמים שלישיים.

אשר לסיכויי הערעור, טען המשיב, כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת ועדת המכרזים. לטענת המשיב, החלטת הוועדה לקלוט את הצעות המשיבה, היתה סבירה ואף מתבקשת בנסיבות העניין. המשיב הדגיש בהקשר זה, כי הדיון שקיימה ועדת המכרזים, בנוגע לשאלת קליטת הצעות המשיבה, עסק אך בשאלת הסתירה בעניין שעת ההגשה, ולא בהצעות הזוכה לגופן. בתום ההיוועצות, הוחלט להפסיק את הדיון בכל המכרזים, להותיר את הצעות המשיבה כשהן סגורות, ולהעביר את כלל ההצעות לוועדת המכרזים המשרדית, ו" זאת כדי לקבל החלטה מושכלת ולא בסערת האירוע ". עוד טען המשיב, כי הפערים הכספיים בין הצעותיה של המשיבה לבין הצעותיהם של המבקשים, היו משמעותיים ביותר, באופן שיצר פער של כמיליון ₪ בין ההצעות. לגישת המשיב, לנוכח נסיבות אלה, לא מתעורר כל חשש לקנוניה בקרב ועדת המכרזים לטובת הזוכה.

לסיכום, טען המשיב, כי לא מתקיימים בענייננו שני התנאים המצטברים, היכולים להצדיק מתן סעד זמני לתקופת הערעור, ועל כן דין הבקשה להידחות. כמו כן, עתר המשיב לחייב את המבקשים בהוצאות המדינה בבקשה זו.

תגובת המשיבה לבקשה

14.

עיקר טענות המשיבה זהות בעיקרן לעמדת המשיב, ולכן אפרטן בתמצית. לטענת המשיבה, הפגם שנפל במסמכי המכרזים ובפרסומם, הינו פגם טכני בלבד, אשר לא גרם נזק כלשהו לאף גורם. לפי הטענה, התקלה לא גרמה לפגיעה בזכויותיהם של המבקשים, שכן הצעותיהם הוגשו במועד. לטענת המשיבה, משהודתה הוועדה בפגם שנפל במכרזים ומשהסכימה לקבל את הצעותיה של המשיבה, נרפא הפגם ונמנעה פגיעה בזכויותיה. עוד נטען, כי בהינתן העובדה שהטעות היתה של וועדת המכרזים, הרי שלא היה מקום לפסול את הצעותיה של המשיבה.

אשר למאזן הנוחות, הוסיפה המשיבה וטענה כי היא המציאה, זה מכבר, ערבויות בנקאיות לביצוע החוזים, לרבות רכישת ביטוח מתאים. בעקבות צו הביניים שהוצא על ידי הערכאה קמא, ביצוע העבודות התעכב במשך כחצי שנה, וכל עיכוב נוסף יגרום לפגיעה קשה יותר בזכויותיה.

דיון והכרעה

15.

לאחר שבחנתי את הבקשה, את התגובות לה ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

16.

כפי שציינתי בהחלטות קודמות, העקרונות הנוהגים לעניין מתן סעד זמני לתקופת הערעור, או לעיכוב ביצוע פסק-דין שניתן במסגרת עתירה מינהלית, דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת בקשה לסעד זמני, או בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, המוגשות במסגרת ערעור אזרחי (עע"ם 9026/12 אליצור חולון נ' עיריית חולון (9.6.2013); עע"ם 7961/12 הדים מכונים אודיולוגים בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (2.12.2012);

עע"ם 5930/12 חמזה נ' מועצה מקומית ג'וליס (29.8.2012)).

עקרונות אלה מלמדים, כי בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני במקרים חריגים בלבד, ורק כאשר הראה המבקש כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים – האחד, כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה, שאם פסק הדין יבוצע, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, הוא ייתקל בקושי ניכר להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל, עע"ם 5726/12 אמסלם נ' אלון (23.8.2012); עע"ם 7889/12 מפעת 1965 (1987) בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (16.12.2012)).

יחסי הגומלין בין השיקול הנוגע לסיכויי הצלחת הערעור, לבין השיקול בדבר מאזן הנוחות, מוכרים בפסיקה כמבחן משולב, המכונה " מקבילית הכוחות ". לפי מבחן זה, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (ראו, עע"ם 7966/12 בוגומולוב נ' משרד הפנים (13.1.2013); עע"ם 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (4.9.2011)). ואולם, השיקול שעניינו מאזן הנוחות, מהווה את אבן הבוחן העיקרית בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור (ראו גם: עע"ם 68/10 אדרי נ' שר הבינוי והשיכון

(31.1.2010)).

17.

נפתח בשאלת סיכויי הערעור. על-פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי, סיכויי הערעור אינם מבטיחים. אין מחלוקת במקרה דנן, על דבר התנהלותו הלקויה של המשיב בפרסום שעות שונות להגשת המכרז. בכך גרם המשיב עצמו, ולא מי מהמתמודדים במכרז, לתקלה. בהתאם להלכה הפסוקה, יש חשיבות רבה לכך שמדובר בפגם שמקורו בבעל המכרז, ולא בפגם של המציע (ראו, לעניין זה, עע"ם 5408/12 ברק 555 בע"מ נ' מגלקום תקשורת מחשבים בע"מ (14.2.2013)).

לכך יש להוסיף את העובדה, כי הצעותיה של המשיבה – אשר הוגשו לוועדת המכרזים המחוזית לאחר שהתכנסה לדון בהצעותיהם של המבקשים – נותרו סגורות והועברו יחד עם שאר ההצעות, לטיפול ועדת המכרזים המשרדית לשם דיון מחודש בכלל ההצעות. בנסיבות אלה, נראה, לכאורה, כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים.

18.

אשר לשיקול בדבר מאזן הנוחות, לא עלה בידי המבקשים לשכנעני כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב להם נזק חמור ובלתי הפיך, באופן המצדיק היענות לבקשתם, עוד בטרם הוכרע ערעורם. על אף שמדובר, במקרה דנא, במכרז לעבודות תשתית, להבדיל ממכרז לאספקת שירות, אין מדובר בנזק בלתי הפיך העלול להגרם למבקשים, וככל שערעורם של המבקשים יתקבל בסופו של יום, נזקיהם יהיו ניתנים לפיצוי כספי (ראו, בהקשר זה, גם: עע"ם 1693/12 ע.מ.ת ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ נ' מועצה אזורית עמק המעיינות (28.3.2012);

עע"ם 5265/04

א.י.ל סלע 1991 בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ

( 24.6.2004)).

סבורני, כי במקרה דנן, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המשיבים, וזאת, בין היתר, לאור הודעת המדינה, כי השטח, מושא המכרזים, נמסר למשיבה והוצאו זה מכבר צווי התחלת עבודה. משכך, עיכוב נוסף בביצוע העבודות עלול לגרום נזק ניכר למשיבה וגם לקופה הציבורית. כלל הוא, כי נזק לאינטרס הציבורי הוא שיקול שעל בית המשפט להתחשב בו, במסגרת מאזן הנוחות (ראו: ע"א 9784/05 עיריית תל-אביב-יפו נ' גורן (1.12.2005); עע"ם 3672/10 אור הייטק בע"מ נ' עיריית אלשאג'ור (25.7.2010)).

19.

אשר על כן, ולנוכח מסקנתי בדבר מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, הנני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור.

כל אחד מהמבקשים יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בבקשה זו, בסך 10,000 ₪.