עע"מ 3719/13 ש.מרדכי עבודות עפר בע"מ נ. משרד הבינוי והשיכון

1.

בפנינו בקשה להשבת ערבויות בנקאיות, שהופקדו על ידי המערערים בתיק. המערערים טוענים כי הואיל והצדדים הגיעו להסכמה חלקית בהתאם למתווה שהוצע על ידינו במהלך הדיון שנערך בתיק בתאריך 20.01.2014 ומאחר שבקשתם למתן סעד זמני בתיק נדחתה על ידי בית משפט זה – יש להורות על שחרור והשבה של הערבויות הבנקאיות שהופקדו, שכן המשך החזקתן בידיו של בית המשפט "אינה משרתת כל תכלית".

2.

המשיבה 2 מתנגדת לבקשה האמורה משום שהיא סבורה כי אין להסכמות החלקיות שהושגו בעבר כל נפקות כאן, הואיל ונתגלתה מחלוקת בין הצדדים שהכשילה חתימה של הצדדים על הסדר הפשרה שהוצע על ידינו. זאת ועוד, המשיבה 2 טוענת כי הערבויות הבנקאיות שהופקדו נועדו להבטיח תשלום של הוצאות המשיבים, ככל שהערעור ידחה, ולא רק לשם הבטחת נזקיהם. משכך, ולנוכח העובדה שטרם ניתן פסק דין בערעור – המשיבה 2 סבורה כי אין הצדקה להשיב למערערים את הערבויות שהופקדו בשלב זה.

3.

המשיב 1 הודיע כי הוא מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתנו.

4.

דין הבקשה להידחות . הערבויות הבנקאיות הופקדו על ידי המערערים כאן בעקבות הודעה על קביעת ערבון שהומצאה להם על ידי בית משפט זה בתאריך 26.05.2013. בהודעה זו נכתב כי הערבון יופקד, בין היתר, בהתאם לתקנה 428 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 , אשר מורה כדלקמן:

" משהוגש כתב הערעור, יקבע הרשם של בית המשפט שלערעור את סכום הערבון שעל המערער להפקיד בבית המשפט להבטחת הוצאותיו של כל משיב ואת המועד להפקדתו וימציא למערער הודעה על כך; לענין סימן זה דין כתב ערבות בנקאית כדין ערבון".

(ההדגשות שלנו – הח"מ ).

5.

לשון הסעיף תומכת בעמדתה של המשיבה 2 לפיה הערבויות הבנקאיות שהופקדו נועדו להבטיח את הוצאות המשיבים בתיק, ככל שיפסקו כאלה. ברי כי החלטה בדבר הוצאות הערעור תתקבל רק בסיומו של ההליך, לאחר שיינתן פסק דין סופי בעניין. פסק דין שכזה טרם ניתן, וזאת בעקבות תגובה שנמסרה מטעם המשיבה 2 בתאריך 02.06.2014, אשר ממנה נלמד כי ניסיון הצדדים להגיע לפשרה בהתאם למתווה שהצענו במהלך הדיון – לא צלחו, שכן המערערים לא קיבלו את הצעת בית המשפט באופן מלא. מכאן שטרם הגיעה העת לשחרור הערבויות הבנקאיות שהופקדו.

6.

בהקשר זה ראוי להוסיף עוד כי בבקשתם הנוכחית של המערערים ובבקשתם למתן פסק דין מתאריך 01.06.2014 מובלעת העובדה כי אכן הם לא הסכימו לקבל את מתווה הפשרה שהוצע על ידינו במלואו, הכולל השארה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. לפיכך אין הם רשאים להסתמך על נכונותם של המשיבים לאמץ את המתווה האמור. מיותר לציין עם זאת כי הדלת עודנה פתוחה בפני הצדדים לנסות ולהגיע לפשרה בהתאם למתווה ההסדר שהצענו, ככל שהם חפצים בכך.

7.

נוכח האמור לעיל – הבקשה נדחית . המערערים יישאו בהוצאותיה של המשיבה 2 בבקשה דנן בסך של 5,000 ש"ח.