עע"מ 4173/12 הושנג סופר נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

1.

בקשה למתן סעד זמני המורה למשיב להימנע מלהרחיק את המבקשת מישראל עד להכרעה בערעור.

2.

המבקש אזרח ישראלי והמבקשת אזרחית פילפינית, נשואה ואם לשלושה ילדים המתגוררים בפיליפינים. המבקשת נכנסה לישראל בשנת 1993 באשרת עבודה בענף הסיעוד. החל משנת 1996 הועסקה כמטפלת סיעוד עבור אביו של המבקש. לאחר פטירת האב עבדה כמטפלת של אם המבקש, עד לפטירתה בשנת 2006. כחודשיים לאחר פטירת האם פנו המבקשים למשרד הפנים וביקשו להסדיר את מעמדה של המבקשת כידועה בציבור של המבקש. המשיב דחה את הבקשה לנוכח הערכה של הגורמים המקצועיים והראיונות שנעשו ומהם עלה "כי לא מתקיימת זוגיות אלא יחסי נוחות למטרת קבלת מעמד". ערר שהוגש על החלטה זו והשגה שהוגשה לוועדת ההשגה לזרים נדחו. מכאן העתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"ם 56882-01-12, כבוד השופט י' מרזל ) ובה נפסק שהחלטת המשיב נסמכת על ראיות מינהליות משכנעות ובכמות מספקת ואינה חורגת ממתחם הסבירות. בהתאם נדחתה העתירה.

3.

לטענת המבקשים הם הציגו הוכחות למכביר המעידות על כנות הקשר ארוך השנים (כ-16 שנים) ביניהם כבני זוג. לטענתם, התנהלות המבקש בנושא הרכוש, היא תולדה של השפעת המשיב, שנציגיו נטעו בלבו את החשש לרכושו ואין בכך כדי ללמד שהקשר בין הצדדים לא היה כּן. המבקשים הדגישו כי הם מנהלים קשר זוגי כשל בעל ואישה מזה 16 שנים. הם מתגוררים בדירה משותפת בתל אביב; מנהלים משק בית משותף; סועדים זה את זה ברגעי משבר; מצויים בקשר עם בני המשפחה המורחבת. בנוסף הציגו המבקשים תשלומי חשבונות משותפים, תמונות משותפות ומכתבים רבים מבני המשפחה וכן הסכם ממון שנחתם וקיבל תוקף של פסק דין. לטענתם, גירושה של המבקשת, משמעותו, הריסת התא המשפחתי שנבנה וטופח מזה 16 שנים בקירוב. נזק זה נכבד לאין ערוך מהנזק שייגרם לאינטרס הציבורי במידה שתעוכב הרחקתה של המבקשת עד להכרעה בערעור. כמו כן הודגש כי העובדה שהמבקשת שוהה בישראל שנים ארוכות, שברובן החזיקה באשרות שניתנו לה כדין, מטה אף היא את מאזן הנוחות לטובת קבלת הבקשה.

4.

מנגד טוען המשיב כי הגורמים המקצועיים לא השתכנעו באשר לכנות הקשר הנטען שבין המבקשים. לבני הזוג נערכו שימועים רבים, במסגרתם שב המבקש וביקש כי מעמדה של המבקשת לא ישודרג. הוא הביע חשש להשתלטות על רכושו, על אף קיומו של הסכם ממון. היחסים בין השניים הוצגו על-ידו כיחסים שנוחים לו כל עוד המבקשת אינה מקבלת מעמד של תושבת ארעית. לטענת המשיב סיכויי הערעור נמוכים, מדובר בהחלטה סבירה הנסמכת על ראיות מנהליות שהתקבלו על-פי סמכותו ושיקול דעתו של שר הפנים. עוד נטען כי נוכחות המבקשת בישראל אינה חיונית לבירור טענותיה, בהיותה מיוצגת על-ידי עו"ד. לא ייגרם לה נזק בלתי הפיך, שכן היה וערעורה יתקבל היא תוכל לשוב לישראל.

5.

שתי משוכות גבוהות עומדות לפני המבקשים על מנת להוכיח שסיכויי הערעור נוטים לטובתם. האחת, יש להוכיח שהחלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות. השנייה, לשכנע שהנסיבות מצדיקות להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על בסיס ראיות מנהליות. עסקינן בראיות שנבחנו על-ידי בית משפט קמא וניתן להן משקל רב. המבקשים אכן מנסים לטעון שיש להעניק משמעות אחרת לראיות שהוצגו וליתן משקל רב יותר לראיות שהוצגו מטעמם. אולם לאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שסיכויי הערעור אינם נוטים לטובת קבלת הבקשה. מסקנה זו משליכה על המשקל שיש ליתן לטענות על אודות מאזן הנוחות. כבר נפסק כי הנזק שנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למניעת הליכי הרחקה, אינו בלתי הפיך, שכן אם יתקבל הערעור תוכל המבקשת לשוב לישראל (עע"ם 8085/10 גנאדי ג'נשוילי נ' משרד הפנים (8.11.2012), עע"ם 8496/10 AILEEN GABATINO נ' משרד הפנים ואח' (20.1.11)). אין להתעלם מהנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מהרחקתה, על כל המשתמע מכך, אולם לנוכח מסקנתי ביחס לסיכויי הערעור סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה (ראו עע"ם 3692/08

אננדה קומאר קדאלי נ' משרד הפנים (14.05.2008)).

6.

הבקשה נדחית.