עע"מ 4190/21 עווד אסכאפי נ. הועדה המקומית לתכנון פרדס חנה

1.

ענייננו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח-1998 (להלן: החוק ). הבקשה נסבה על הפרה של תקנה 34(א)(4) לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013, הקובעת כלהלן:

פרסום התאמות הנגישות שבוצעו

34 . (א) חייב בביצוע התאמות לשירות יפרסם את התאמות הנגישות אשר בוצעו בשירות ובמקומות הציבוריים שניתן בהם השירות, לרבות אמצעי העזר ושירותי העזר המסופקים בשירות לפי בקשה ואופן קבלתם, בדרכים אלה ולפי העניין :

(1)

בדרכי הפרסום המקובלות בשירות שהוא נותן;

(2)

בהתאמות הנגישות למידע כמפורט בתקנה 29;

(3)

לבקשת אדם עם מוגבלות, באמצעות אחד מאלה: טלפון, פקסימילה, דואר, דואר אלקטרוני, מסרון או אמצעי דיגיטלי אחר, ובכפוף לאמצעים שבשימוש נותן השירות;

(4)

באמצעות אתר האינטרנט של נותן השירות, אם קיים.

בית משפט קמא דחה את התובענה וחייב אישית את בא-כוח מבקש האישור, ביחד ולחוד עם המבקש, בהוצאות בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

על-כך נסב הערעור שלפנינו.

2.

ייאמר מיד כי אין חולק שעילת הבקשה כשלעצמה, הייתה נכונה ומוצדקת. ברם, בנסיבות העניין צדק בית המשפט בכך שסילק את הבקשה על הסף בהיעדר עילה אישית של המבקש. זאת מכוח הוראת סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ) הקובע בס"ק (א)(1) כי רק אדם "שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)" רשאי להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית. המחוקק עמד אם כן על כך שמגיש הבקשה יהיה בעל עילת תביעה אישית כתנאי להגשת בקשת האישור.

ייאמר בהקשר זה כי סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי בית המשפט רשאי, כאשר מצא כי התקיימו כל התנאים להגשת תביעה ייצוגית אולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3) לחוק, לאשר את התביעה הייצוגית אך להורות בהחלטתו על החלפת התובע המייצג. לכאורה ניתן לראות בסעיף זה הסטה של מרכז הכובד של הליך התביעה הייצוגית – לקיומה של עילת התביעה של הקבוצה, תוך כרסום בחשיבות קיומה של עילת תביעה אישית למבקש.

ואולם, מבין שני הסעיפים האמורים, ככלל יש לתת את הבכורה לסעיף 4(א)(1) כך שבאותם מקרים בהם לא יכול להיות חולק כי למגיש הבקשה לא עומדת עילת תביעה אישית (כפי שהיה במקרה דנן), יש לסלק את בקשתו על הסף, ולא לדון בה ולהורות בתום הדיון על החלפת תובע מייצג. פרשנות אחרת תרוקן את הוראת סעיף 4(א)(1) מתוכן, ותאפשר למעשה לכל אדם להגיש כל תביעה ייצוגית, בין אם עומדת לו עילת תביעה אישית ובין אם לאו.

לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכך שעילת התביעה "הקבוצתית" הייתה מוצדקת והביאה לתיקון ההפרה על ידי המשיבות, אנו סבורים כי לא היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות הבקשה ולא היה מקום לחייב גם את בא כוחו.

3.

בשולי הדברים נציין כי הערעור דנן העלה שאלות הנוגעות לריבוי תובענות ייצוגיות בנושא יישום החוק ותקנותיו, ולתובענות ייצוגיות מכוחו הפטורות מתשלום אגרה. אין חולק שבא-כוח המערער הגיש מאות בקשות לאישור תובענה ייצוגית בנושא של נגישות, וכפי שנמצאנו למדים מדבריו, גם עשרות תביעות בסדר דין מהיר.

נותיר בצריך עיון את השאלה מהי הדרך ההולמת להגשת עשרות או מאות תביעות באותו נושא, כאשר התביעות נסבות על אותה עילה אך "מפוזרות" בגין הסמכות המקומית והעניינית בין בתי המשפט השונים. בכלל זה לא נתייחס בפסק דין זה לשאלה אם מן הראוי כי תביעות כאלה יוגשו במסגרת הליך אחד (לפחות ככל שמדובר בתביעות שהן בסמכותו המקומית של אותו בית משפט); או שמא מוטב כי מגיש התביעות יגיש אותן בנפרד, במספר הליכים שונים. אף נותיר בצריך עיון

את השאלה אם ריבוי תביעות ייצוגיות באותו נושא על ידי אותו עורך דין מהווה שימוש לרעה בזכות או שמא מדובר בניצול יעיל של מוסד התביעות הייצוגיות באופן התורם לאכיפת הדין ולתועלת החברתית.

מכל מקום, ברי כי על תובע כאמור לפרט ולציין בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כי כבר הגיש בקשות דומות באותו עניין, והכל בהתאם לתקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הקובעת כי כתב תביעה יכלול בחלקו הראשון את " דבר קיומו של הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו"; והדברים כוחם יפה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית.

ואכן, לזכותו של המערער נציין כי כך פעל במקרה דנן.

5.

סוף דבר שאנו מקבלים את הערעור במובן זה שההוצאות שהושתו על המבקש ועל בא כוחו – תבוטלנה.

לנוכח התוצאה שאליה הגענו – אין צו להוצאות בערכאה זו.