עע"מ 5447/13 פראו האגוס נ. משרד הפנים

בקשה למתן סעד זמני בערעור, שיורה למשיב להימנע מהרחקת המבקש מישראל ולהאריך את תוקף אשרת השהייה שלו, זאת עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (סגן הנשיאה השופט א' יעקב ) מיום 17.6.2013 בעת"מ 16748-05-11, בגדרו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת המשיב שלא להעניק למבקש מקלט בישראל.

רקע עובדתי

1.

המבקש, יליד אריתריאה, הסתנן לישראל בתאריך 29.10.2009 דרך גבול מצרים וביום 4.11.2009 הובא בפני הממונה על ביקורת הגבולות. המבקש הינו בן לאם אזרחית אתיופיה ולאב אזרח אריתריאה, ולדבריו כשהיה בן שבע עברה משפחתו לאתיופיה שם התגוררה בדיור ציבורי באדיס אבבה. לטענת המבקש, לאחר שבשנת 1998 ממשלת אתיופיה החלה לגרש את אזרחי אריתריאה מאתיופיה, נאלצה משפחתו לעזוב את דירתם ולהסתתר. לפיכך עברה המשפחה להתגורר בכפר, ושם החל אביו של המבקש לפעול במסגרת מפלגת האופוזיציה שהתנגדה למשטר באתיופיה. עוד נטען כי במהלך שנת 2005 או 2006 במהלך חיפושים של חיילים אתיופיים אחר מתנגדי השלטון, נכנסו החיילים לביתו של המבקש וירו למוות באמו ואחותו. באותו הזמן הסתתר המבקש יחד עם אחיו בבית סמוך ואילו אביו שהה בעבודתו. לאחר שלושה ימים לקח אביו של המבקש – שחשש כי החיילים יחזרו כדי ­לפגוע ביתר בני המשפחה – אותו ואת אחיו לכפר בגבול סודן, ומשם המשיך המבקש בדרכו עד שהגיע לתחומה של מדינת ישראל ונלקח למשמורת.

לאחר שנלקח למשמורת הובא המבקש מעת לעת בפני בית הדין לביקורת משמורת שאישר את המשך החזקתו במשמורת. ביום 8.6.2010 נערך למבקש ראיון עומק לבחינת בקשתו למקלט מדיני בישראל, ולאחריו המליצה עורכת הראיון שלא להכיר במבקש כפליט כיוון שלהתרשמותה הוא נמצא לא אמין בהצהרותיו ולא הוכיח פחד מבוסס היטב מרדיפה על בסיס אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים. ביום 25.8.2010, לנוכח האמור, דחה המשיב בקשת המבקש למקלט.

פסק דינו של בית משפט קמא

2.

בעקבות החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לקבלת מעמד של פליט בישראל . ביום 5.7.2011, במהלך הדיון בעתירה, לאחר שהמבקש היה מצוי במשמורת במשך כשנה ושמונה חודשים, קבע בית המשפט קמא כי המבקש ישוחרר בתנאים.

בפסק דינו מיום 17.6.2013

דחה בית המשפט קמא את העתירה בקובעו כי ניתן להרחיק את המבקש לאתיופיה בלא שתישקף לו סכנה. בית המשפט פירט את הסתירות הרבות שהתגלו בגרסאות שהציג המבקש בראיונות ובתשאולים שנערכו לו, וציין כי המבקש לא סיפק הסבר מספק לסתירות אלו. לאור הסתירות פסק בית משפט קמא כי מסקנתו של המשיב לפיה המבקש אינו אמין היא מסקנה סבירה שאין להתערב בה.

בית המשפט הוסיף ועמד על כך שהסתירות המהותיות נוגעות לליבת האירוע המכונן, אשר לטענת המבקש הוא שגרם לפחד שהוביל לבקשתו לקבלת מקלט, ובעניין מסוג זה הגרסה צריכה להיות אחידה, ברורה וללא סתירות. בית משפט קמא ציין, בין היתר, כי המבקש סתר את עצמו לגבי הסיבה בגינה חיפשו את אביו על מנת להרגו; כי בדיון בבית הדין טען המבקש כי אמו אחיו ואחותו נרצחו על ידי חיילים אתיופיים בחודש פברואר 2005, ואילו בראיון ב יחידת הטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין טען כי רק אמו ואחותו נרצחו ביוני 2005. עוד צוין כי בתחילה טען המבקש כי הוא הרים את אמו לאחר שנרצחה ולאחר מכן טען כי מישהו אחר הרים אותה.

בית המשפט קבע כי אף אם המבקש הינו יליד אריתריאה, מסקנת המשיב כי הואיל והמבקש חי באתיופיה במשך כ-9 שנים ואף למד שם בבית הספר, מירב זיקותיו הינן לאתיופיה ולכן ניתן להרחיקו לשם, הינה מסקנה סבירה. עוד קבע בית משפט קמא כי בהתאם לדו"ח של סוכנות האו"ם לפליטים והמרכז לתיעוד פליטים באירלנד לא נשקפת כל סכנה לאזרחים אתיופים ממוצא אריתראי אם יורחקו לאתיופיה.

בקשת עיכוב הביצוע

3.

המבקש מערער על פסק הדין ולצד הערעור הגיש את הבקשה שבכאן, בה הוא עותר להימנע מהרחקתו עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן הרחקתו המיידית מישראל לאתיופיה תעמיד אותו בפני סכנה ממשית על רקע מוצאו האריתראי ופעילותו הפוליטית של אביו . מנגד, מדגיש המבקש כי הותרתו בישראל בתקופה הקצרה שנותרה עד להכרעה בערעור לא תסב כל נזק.

לעניין סיכויי הערעור טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים בשל פגמים משפטים ועובדתיים חמורים שנפלו בעניינו, המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בפסיקתו של בית משפט קמא. בעניין זה טען המבקש כי בית המשפט התעלם בפסק הדין מחוות הדעת של המומחה ד"ר ג'ון קמפבל ממנה עולה כי האריתראים נרדפים באתיופיה, וכי אתיופיה אינה מכירה באזרחות כפולה. נוכח האמור טוען המבקש כי לא יוכל לקבל כל מעמד חוקי באתיופיה וכי הוא צפוי שם לרדיפה ולסכנה ממשית. עוד הפנה המבקש לפסק דין שניתן באנגליה ב-2011 וממנו עולה כי יחס המשטר באתיופיה לאתיופים ממוצא אריתראי מעלה חשש לרדיפה, ולשיטתו הדברים נכונים ביתר שאת בעניינו של המבקש שהינו אריתראי ולא אתיופי ממוצא אריתראי. לטענת המבקש הוצגה על-ידיו תשתית ראייתית מוצקה להיותו נתין אריתראי ואילו זיקותיו לאתיופיה קלושות ומתמצות בכך שגר שם כילד ובהמשך התגורר שם בהיחבא כנער, ולפיכך המסקנה כי ניתן להרחיקו לאתיופיה הינה בלתי סבירה. עוד נטען כי בהתאם לדיני הפליטים הבין-לאומיים ולפסיקה בישראל, הקביעה בדבר חוסר מהימנותו של המבקש התבססה על רף שגוי ופסול באשר לבחינת גרסת מבקש מקלט. נטען כי המבקש הציג גרסה עקבית ברובה, כאשר חלק מהסתירות הקיימות הינן תוצאה של פגמים חמורים שנפלו באופן עריכת הראיון וחלק מהסתירות המיוחסות למבקש נטולות כל עיגון בפרוטוקולי הראיונות.

4.

המשיב התנגד למתן הסער הזמני. לטענתו של המשיב סיכויי הערעור נמוכים שכן המבקש לא הסביר את הסתירות שנתגלעו בגרסאותיו בעניינים משמעותיים ביותר לבקשת המקלט – דוגמת הפרטים המדויקים של אירוע הירי שבו נהרגו לטענתו בני משפחתו הקרובה. נטען כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש כאשר גורמי המקצוע ברשות האוכלוסין סבורים שהמבקש יכול לקבל אזרחות אתיופית ושממילא לא נשקפת לו סכנת חיים באתיופיה. עוד ציין המשיב כי מקום שבו סיכויי הערעור אינם גבוהים פוחת משקלו של מאזן הנוחות. עוד נטען כי על בית המשפט לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי שבהרחקת שוהים בלתי-חוקיים מישראל בהקדם האפשרי.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל .

כידוע, על המבקש סעד זמני בשלב הערעור – לרבות ערעור על פסק-דין בעתירה מנהלית - להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאם תידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו לדוגמה עע"ם 4326/13 הלהלו נ' משרד הפנים (9.7.2013); עע"ם 798/13

OKAPARA

נ' משרד הפנים

(10.3.2013); עע"מ 5937/13 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (22.10.2013) (להלן: עניין פלוני )). בעניין פלוני נפסק כי:

"המשקל שיש ליתן לכל אחד משני השיקולים האמורים מחייב התאמה לאופיו של ההליך ולטיבן של הטענות המועלות במסגרתו. כך, בהליך שבמרכזו בקשה לקבלת מקלט מדיני – כבמקרה דנן – הנסוב על טענות בדבר רדיפה וסכנת חיים הנשקפת למבקש במדינת מוצאו, יש לטעמי ליתן משקל מיוחד לעובדה כי הכרעתו של בית המשפט בשלב הסעד הזמני עשויה להשליך על שלומו ובטחונו של מבקש המקלט (ראו: עע"ם 526/13

TAY SING YU CANO

נ' מדינת ישראל – משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקאות 9-8 (22.7.2013); עע"ם 5612/13

פלונית נ' משרד הפנים , פסקה 7 (12.9.2013))" (פסקה 5 לפסק הדין).

עוד קבעה הפסיקה, כי בהקשר בו עסקינן, ניתן להסתפק בכך שמבחינת סיכויי הערעור, המבקש יראה כי מדובר בערעור שאינו משולל יסוד, על מנת להיעתר לבקשתו לסעד זמני.

6.

בענייננו, קבע בית משפט קמא כי הסתירות המהותיות שהתגלו בגרסאות השונות שמסר המבקש מעידות על חוסר מהימנותו של המבקש. במסגרת הערעור דנן ניסה המבקש להתמודד עם הקשיים עליהם עמד בית משפט קמא. מבלי שאקבע מסמרות לגופם של הדברים, דומה כי קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר חוסר מהימנותו של המבקש אכן מציבות בפניו משוכה גבוהה. יחד עם זאת, ולאור המשקל שיש לייחס לטענותיו של המבקש בדבר הסיכון הנשקף לחייו ולמצער לחירותו באתיופיה, גובר משקלו של שיקול זה ב"מקבילית הכוחות" שבין סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

7.

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני מתקבלת והמשיב יימנע מהרחקת המבקש מישראל עד להכרעה בערעור.

המבקש עתר גם להארכת אשרת השהייה לפי סעיף 2(א)(5) ל חוק הכניסה לישראל , התשי"ב-1952 אך לא מצאתי להיעתר לבקשה זו למתן צו עשה, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, מהטעמים המנויים בהחלטתו של השופט נ' הנדל בעע"ם 5590/12 Osman Abdallah Kamanda

נ' משרד הפנים

(1.8.2012)).