עע"מ 6175/11 א.ס. רכינות השפלה בע"מ נ. עיריית ירושלים

לפניי בקשת המשיבה 2 לפסיקת הוצאות לטובתה לאחר שההליך שבכותרת נמחק לבקשת המערערת בלא שהוכרע לגופו.

1.

הערעור שבכותרת הוגש כנגד פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט מ' סובל) מיום 7.8.2011. בפסק-הדין הנ"ל התקבלה עתירת המשיבה 2 כנגד פסילת הצעתה במכרז של המשיבה 1 (עיריית ירושלים), במסגרתו נבחרה כזוכה הצעתה של המערערת, שהיתה ההצעה הזולה לאחר הצעתה של המשיבה 2. בפסק-הדין נקבע כי פסילת הצעתה של המשיבה 2 במכרז מתבטלת, וכי על העירייה להחליט תוך פרק-זמן קצוב האם הצעת המשיבה 2 היא הזוכה בהליך, וזאת מתוך נקודת מוצא לפיה המשיבה 2 עומדת בתנאי הסף של המכרז.

2.

בסמוך לאחר הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 11.9.2011, תוך שנקבע כי התיק ייקבע לדיון בתוך חודשיים, וזאת "נוכח השאלה שהתיק מעורר" ונוכח הטענות בדבר "השלכות רוחב". בתיק ניתנה החלטה בדבר הגשת עיקרי טיעון בכתב. ביום 6.10.2011 הגישה המערערת את עיקרי הטיעון מטעמה, וביום 31.10.2011 הגישה המשיבה 2 את עיקרי טיעוניה. התיק היה קבוע לדיון לפני הרכב שופטים ליום 9.11.2011.

3.

ביום 1.11.2011 הגישה המשיבה 2 בקשה לדחיית הערעור מן המרשם עקב אי הפקדת עירבון. ביקשתי את תגובת המערערת. תחת תגובה לעניין אי הפקדת העירבון, הגישה המערערת ביום למחרת - 2.11.2011 - "הודעה" לפיה היא חוזרת בה מהערעור, ומבקשת להורות על מחיקתו ללא צו להוצאות. ב"הודעה" וכן בתגובה המשלימה מטעם המערערת נטען כי לאחר מתן פסק-דינו של בית-המשפט קמא, הודיעה העירייה למשיבה 2 כי היא הזוכה במכרז. עם זאת, כך לפי הטענה, המשיבה 2 לא חתמה על הסכם עם העירייה ולא הפקידה בטוחות נדרשות, ולפיכך הודיעה העירייה למערערת ביום 25.9.2011 כי היא תמשיך לבצע את העבודות נשוא המכרז. נטען כי בנסיבות אלה הערעור שבכותרת הפך לתיאורטי בלבד, ולפיכך ביקשה המערערת למחוק את הערעור.

4.

ביום 2.11.2011 הוריתי על מחיקת ההליך שבכותרת לפי בקשת המערערת. המשיבה 2 ביקשה כי ייפסקו הוצאות לטובתה. יוער כי יתר המשיבים נתנו הסכמתם כי לא ייעשה צו להוצאות בעניינם.

5.

עיינתי בטיעוני המערערת ובטיעוני המשיבה 2 לעניין ההוצאות. מתגובתה המשלימה של המערערת עולה כי העירייה הודיעה לה עוד ביום 25.9.2011 כי היא תמשיך בביצוע העבודות נשוא המכרז. מכאן שכבר באותו מועד התייתר הערעור מבחינתה של המערערת. למרות זאת, ועל-אף שידעה כי התיק קבוע לדיון במועד קרוב וכי המשיבים נדרשים להגיש את עיקרי הטיעון מטעמם, לא הגישה המערערת כל הודעה או בקשה מתאימה לבית-המשפט. הודעת המערערת כי היא חוזרת בה מערעורה הוגשה כשבוע בלבד לפני המועד בו היה התיק קבוע לדיון, ולאחר שהמשיבה 2 כבר הגישה את עיקרי הטיעון מטעמה ביום 31.10.2011. זאת ועוד; קשה להתעלם מכך שהמערערת ראתה להגיש את בקשתה למחיקת ההליך רק לאחר שהמשיבה 2 הגישה בקשה ביום 1.11.2011 להורות על דחיית ההליך מהמרשם בהעדר הפקדת עירבון (שאכן לא הופקד). המערערת טענה כי לא הודיעה קודם לכן על מחיקת הערעור שכן לא ידעה האם המשיבה 2 תנקוט בצעדים משפטיים נוכח ביטול זכייתה במכרז. טענה זו אינה מובנית לאשוּרה, נוכח עמדת המערערת לפיה הודעת העירייה מיום 25.9.2011 היא זו שהפכה את הערעור לבלתי אקטואלי. מכל מקום, אף אם אלך לשיטת המערערת, לא ברור מדוע לכל הפחות לא הגישה במועד מוקדם יותר בקשה להשהיית הטיפול בערעור, על-מנת לעכב את הגשת הסיכומים מטעם המשיבים שמא יתברר כי הערעור התייתר נוכח ההתפתחויות שאירעו לאחר מתן החלטתו של כב' השופט רובינשטיין.

6.

בהתייחס לטענת המערערת לפיה בקשתה למחוק את הערעור שבכותרת נעוצה בהתנהלות המשיבה 2 אשר לא חתמה על ההסכם עם העירייה, אומר בקצרה כי מפסקאות 40 עד 45 לסיכומי המשיבה 2 עולה כי המשיבה 2 טוענת מנגד כי העירייה "עשתה דין לעצמה" כאשר ביטלה את זכייתה במכרז. נוכח מחיקת ההליך שבכותרת לפי בקשת המערערת ובלא שטענות הצדדים התבררו לגופן, ברי כי אין מקום לברר מחלוקות אלה במסגרת ההליך שלפניי.

7.

הנה כי כן, המערערת ידעה על הנסיבות שהובילו להתייתרות ההליך כבר ביום 25.9.2011 - עוד בטרם הגישה המשיבה 2 את סיכומיה בכתב. אף-על-פי-כן, המערערת לא נקטה בפעולה כלשהיא ובכך המשיכה לעמוד על קיום ההליך. התנהלות דיונית זו הובילה לכך שלמשיבה 2 נגרם חסרון כיס בגין הגשת עיקרי טיעון בכתב ובגין הגשת בקשה לדחיית הערעור מהמרשם בהעדר עירבון. כל זאת, על-אף שהמערערת יכולה היתה לכל הפחות לבקש את התליית הערעור קודם להגשת הסיכומים. להשתהות זו לא הוצג הסבר משכנע. בנסיבות אלה, על המערערת לשאת בהוצאות שנגרמו למשיבה 2. יחד עם זאת, בשיעור ההוצאות אני רואה להביא בחשבון כי ההליך נמחק ללא דיון לפני הרכב השופטים וללא צורך בהכרעה שיפוטית. עוד ראיתי להתחשב בהיקף עיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבה 2, ובכך שהמשיבה 2 לא טענה ולא הביאה ראיות לעניין גובה הוצאותיה. בשים לב לכל אלה, תשלם המערערת שכר-טרחת עו"ד המשיבה 2 בסך 3,500 ₪.