עע"מ 6383/13 רות פורברג נ. המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה

לפניי השגה בעניין סכום האגרה בהליך זה.

כלל מושרש הוא כי קיימת זכות ערעור על החלטה לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שכן החלטה זו מסווגת כפסק-דין (ראו למשל ע"א 8521/03 תאגיד לאיסוף כלי משקה בע"מ נ' קראוס , פ"ד נח(3) 289 (2004) ; עע"ם 7373/10 לוי נ' מדינת ישראל ( 1.11.2010)). בעניין זה אפנה לדבריה של כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור בבר"מ 9749/07 עואודה נ' מועצה מקומית כפר כנא (7.1.2008):

דרך התקיפה הנכונה של החלטה הדוחה בקשה לאשר תובענה כתובענה ייצוגית היא זו של ערעור ולא בקשת רשות ערעור... הטעם לכך הוא שהחלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית עשויה להכריע את גורלה של התובענה הייצוגית כולה ולכן 'דחייתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית מהווה פסק דין, הניתן לערעור בזכות... לעומת זאת, החלטה המאשרת תובענה ייצוגית מהווה החלטה אחרת'... הדברים נכונים גם להליך בבית המשפט לעניינים מינהליים.

הנה

כי כן, החלטתו של בית המשפט המחוזי מהווה פסק-דין , ובהתאם לכך פעלה גם המערערת, אשר הגישה ערעור על ההחלטה (ודוק: אילו לא היה מדובר על פסק-דין, ההליך הנכון היה בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות).

מן האמור עולה כי נכון היה לקבוע את סכום האגרה בהתאם לפרט 27 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

ההשגה נדחית, אפוא.