בר"מ 9749/07 מחמוד מובראק עואודה-עו"ד נ. מועצה מקומית כפר כנא

לפניי בקשה מטעם משיבה 2 לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת, אשר נמחק לבקשת המבקש.

1.

המבקש ומשיב 3 הגישו בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת לדחות את בקשתם לאישור תובענה כתובענה ייצוגית. ההליך הוגש ביום 15.11.2007. משלא הופקד ערבון, נרשם ההליך לדחייה. בעקבות זאת התבקשה ארכה להפקדת ערבון, לה התנגדה משיבה 2. כב' הרשם י' מרזל החליט (ביום 20.12.2007) להאריך את המועד להפקדת ערבון עד ליום 15.1.2008, תוך חיוב המבקש ומשיב 3 בהוצאות משיבה 2. ביני לביני הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. אגב בירור הבקשה התעוררה השאלה האם ההליך הוגש כדין. בהחלטה מיום 7.1.2008 כתבה כב' השופטת מ' נאור כי לכאורה ההליך הוגש בטעות כיוון שניתן היה להגיש ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור. במסגרת שקילת האפשרות לראות את הבקשה ככתב ערעור, בהתאם לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ניתנה למשיבות הזדמנות להביע את התנגדותן לכך. משיבה 2 הגישה (ביום 9.1.2008) בקשה להארכת מועד להגשת תגובה, עד לאחר שיומצאו מלוא כתבי בי דין ולאחר שיופקד ערבון בהליך. בהחלטת כב' השופטת מ' נאור (מיום 13.1.2008) הוארך המועד להגשת עמדת המשיבות עד להחלטה אחרת. חרף האמור, הגישה משיבה 2 תגובתה לאפשרות לדון בתיק כבערעור (ביום 16.1.2008).

2.

גם במועד הנדחה לא הופקד ערבון בתיק. תחת זאת הוגשו (ביום 3.2.2008) בקשה מוסכמת למחיקת משיב 3 מכתב הערעור ללא צו להוצאות ובקשה מטעם המבקש להארכת מועד להפקדת ערבון. בהחלטתי (מיום 7.2.2008) נעתרתי לבקשה והארכתי את המועד עד ליום 14.2.2008, תוך חיוב המבקש 1 בהוצאות משיבה 2. ביום 17.2.2008, ובטרם הופקד ערבון, ביקש המבקש את מחיקת הערעור. לטענתו, הוא נקלע לבעיות תזרים מזומנים וכן מצב בריאותו בשבועות האחרונים אינו יציב, דבר שהקשה על תפקודו במשרד.

בעקבות מחיקת ההליך לבקשת המבקש, הגישה משיבה 2 בקשה לחייב את המבקש ואת המשיב 3 בהוצאותיה. לטענתה, היא הוטרחה לבצע

שורה של פעולות בתיק זה, ובגינם היא זכאית להוצאות.

3.לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי למסקנה כי יש לחייב את המבקש בהוצאות משיבה 2. בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך, למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם,12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006)).

4.בענייננו, קיים לכאורה טעם המבהיר את מניעיו של המבקש למחיקת ההליך. חרף האמור, לא שוכנעתי כי ראוי לפטור את המבקש כליל מתשלום הוצאות למשיבה 2. המבקש עמד על קיום ההליך זמן מ מוש ך, והגיש שתי בקשות להארכת מועד להפקדת ערבון. התנהלותו של המבקש והדרך בה בחר להשיג על החלטת בית המשפט קמא גם העמידה את משיבה 2 בפני הצורך להגיש עמדתה לפי תקנה 410א לתקנות. המבקש עמד על קיום ההליך גם לאחר שמשיב 3 חזר בו מן הערעור. המבקש לא הבהיר די הצורך מה חידוש התחדש כעת, שחייב את מחיקת ההליך. הוא לא הצביע על נסיבות חדשות, בגינן הוא החליט לסיים את ההליך טרם זמנו. שוכנעתי כי ניהול ההליך עד לשלב הנוכחי גרם למשיבה 2 להוצאות מעבר להוצאות בהן חויב בקשר לארכות להפקדת ערבון. ההוצאות הנוספות נסובות על הגשת העמדה לפי תקנה 410א לתקנות. יש לחייב את המבקש בגינן, ולו באופן חלקי. יש לזכור כי בסופו של יום טענות המבקש לא באו לכלל בירור ודיון ואין כל יסוד לקבוע כי יש להן אחיזה וכי ההליך היה מוצדק. אכן, במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צידקת הגשת ההליך, ראוי, ככלל, כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן (ראו ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (לא פורסם, 21.12.2003)). בנסיבות המקרה שלפניי, כאשר ההליך נמחק באורח חד צדדי ללא בירור לגופו, גם אם המחיקה נעוצה בנסיבות אישיות של המבקש, עליו לשאת בחסרון הכיס שנגרם למשיבה 2 עקב פתיחת ההליך המשפטי, תוך גרירתה להוצאות. בשים לב לכלל נסיבות העניין, לשלב בו נמחק ההליך ולטעם ביסוד המחיקה, וכן לגובה ההוצאות אשר מקובל לפסוק בסוג זה של הליכים, המבקש ישלם למשיבה 2 שכר-טרחת עורך-דין בסכום של 1,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. אשר למשיב 3, נוכח העובדה כי כל בעלי הדין הסכימו לבקשתו להימחק מן ההליך ללא צו להוצאות, כאמור בהודעה מיום 3.2.2008, אין מקום לחייבו בהוצאות משיבה 2.