עע"מ 646/19 חאמד מוחמד דיב חבוש נ. מינהלת התיאום והקישור לרצועת עזה

1.

מהי דרך ההשגה על החלטה של בית המשפט לענינים מינהליים בבקשה לפסיקת הוצאות שהוגשה על-ידי עותר שחזר בו מעתירתו המינהלית – האם בערעור בזכות או בבקשת רשות ערעור? זו השאלה המתעוררת במקרה דנן.

2.

המבקש הוא תושב רצועת עזה אשר החזיק בעבר בהיתרי כניסה לישראל לצרכי מסחר. בשנת 2015 החליטו המשיבים שלא לאפשר את כניסתו לישראל ועל רקע זה הגיש המבקש בחודש נובמבר 2018 עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים בבאר-שבע. סמוך לאחר הגשת העתירה הודיעו המשיבים כי החליטו ליתן למבקש "היתר סוחר" למשך שלושה חודשים. לנוכח התפתחות עובדתית זו הגיש המבקש בקשה למחיקת העתירה, בכפוף לפסיקת הוצאות. ביום 11.12.2018 ניתן על ידי בית המשפט לענינים מינהליים (כבוד השופטת ח' סלוטקי ) פסק דין המורה על מחיקת העתירה כמבוקש. עם זאת, לנוכח בקשת המבקש קבע בית המשפט בגדר פסק הדין כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב לעניין ההוצאות. ביום 27.12.2018 ובעקבות הגשת סיכומי הצדדים כאמור ניתנה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים ההחלטה בבקשה לפסיקת הוצאות הקובעת כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת המבקש.

החלטה שיפוטית זו היא העומדת במוקד ההליך שבכותרת.

3.

בהחלטתה מיום 7.3.2019 קבעה כבוד השופטת ד' ברק-ארז

כי התיק יועבר ללשכת הרשמים לצורך בחינת סיווג ההליך. בהחלטתי מיום 11.3.2019 התרתי לבעלי הדין להתייחס לסוגיה זו. המבקש טוען כי הוא רשאי היה להשיג על ההחלטה בדרך של בקשת רשות ערעור

ולא בערעור בזכות. המשיבים לעומת זאת טוענים כי ניתן למצוא עיגון בפסיקה לכך שדרך התקיפה של החלטה דוגמת זו שניתנה בעניינו של המבקש היא זו של ערעור בזכות .

עיינתי בטענות הצדדים ובנסיבות העניין סבורני כי דרך ההשגה על החלטת בית המשפט לעניינם מינהליים היא אכן בערעור בזכות.

4.

כידוע, בית המשפט לענינים מינהליים מוסמך לדון בשלושה סוגי הליכים עיקריים: עתירה מינהלית

(סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק )); ערעור מינהלי

(סעיף 5(2) לחוק) ותובענה מינהלית

(סעיף 5(3) לחוק). כמו כן מוסמך בית המשפט לענינים מינהליים לדון ב"ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק..." (סעיף 5(4) לחוק; וראו גם סעיף 5א לחוק באשר לסמכויות שהוקנו לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים).

דרך ההשגה על פסקי דין והחלטות הניתנים על ידי בית המשפט לענינים מינהליים מוסדרת בסעיפים 11 ו-12(א) לחוק הקובעים כך:

"11. פסק דין של בית משפט לענינים מינהליים, בעתירה מינהלית ובתובענה מינהלית, ניתן לערעור בפני בית המשפט העליון.

12.(א) פסק דין של בית משפט לענינים מינהליים בערעור מינהלי ובערעור על החלטת הרשם, והחלטה אחרת של בית משפט לענינים מינהליים יהיו נתונים לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון שנשיא בית המשפט העליון קבע לכך".

הנה כי כן, על פסק דין בעתירה מינהלית ועל פסק דין בתובענה מינהלית רשאי בעל דין להגיש לבית המשפט העליון ערעור בזכות

(סעיף 11 לחוק); ואילו על פסק דין בערעור מינהלי (או בערעור על החלטת רשם) – ניתן להגיש בקשת רשות ערעור

(סעיף 12 לחוק). כמו כן סעיפים 11 ו-12 לחוק מעגנים גם באשר לבית המשפט לענינים מינהליים את ההבחנה המוכרת בהליך האזרחי בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת". בעוד שעל "פסק דין" של בית המשפט לענינים מינהליים ניתן ככלל להגיש ערעור בזכות

(אלא אם מדובר כאמור בפסק דין בערעור מינהלי או בערעור על החלטת רשם) הרי שעל "החלטה אחרת" ניתן להגיש בקשת רשות ערעור .

5.

לצד האמור נקבע בחוק הסדר מיוחד בנוגע לאפשרות לבקש רשות לערער על "החלטה אחרת". כך, סעיף 12(ב) לחוק מפרט רשימה סגורה של סוגי החלטות המוגדרות "החלטה אחרת" אשר עליהן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור. הכלל הוא כי בקשת רשות ערעור המכוונת כלפי "החלטה אחרת" של בית המשפט לעניינים מינהליים שאינה מנויה בסעיף 12(ב) האמור – דינה להידחות על הסף. כפי שנקבע בפסיקה, "מטרת הסעיף היא לפשט ולייעל את ההליכים בבית המשפט לעניינים מינהליים כמו גם בערכאת הערעור ולמנוע סרבול ומעבר בין ערכאות. כך גם מושג חיסכון במשאב הזמן השיפוטי... בנוסף, פעמים רבות נזקק ההליך המינהלי להכרעה מהירה וסעיף 12 מאפשר זאת. הוראת סעיף 12 קובעת אפוא הסדר כולל והיא מבטאת את השקפת המחוקק באשר להליך השיפוטי הראוי בעניינים מינהליים" (בר"ם 4676/08 עיריית חולון נ' משטא , פיסקה 8 (11.2.2010); וראו גם בר"ם 7026/06 פארח נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ולבניה נצרת ( 15.11.2006); חמי בן-נון וטל חבקין

הערעור האזרחי

366-365 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין )).

יובהר בהמשך לדברים האמורים כי הוראת סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים קובעת אומנם רשימה סגורה של "החלטות אחרות" שרק בעניינן ניתן להגיש הליך ערעורי לבית משפט זה, אולם אין בה כמובן כדי להפוך החלטה שיפוטית שהיא "פסק דין" ל"החלטה אחרת" (ראו, עע"מ 4701/12 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית מודיעין מכבים רעות (15.1.2013)). השאלה אם מדובר ב"פסק דין" או ב"החלטה אחרת" תוכרע בהקשר זה בהתאם למבחנים המקובלים שהותוו בפסיקה. מבחן מרכזי לעניין זה הינו מבחן "סיום התיק" שעל פיו נבחנת השאלה אם ההחלטה השיפוטית הביאה לסיום המחלוקת שבין הצדדים. על כן, לעתים החלטה שיפוטית תיחשב כ"פסק דין" וניתן יהיה לערער עליה בזכות, אף שהיא מנויה בסעיף 12(ב) (ראו בן-נון וחבקין , עמ' 596; והשוו, בר"ם 10999/02 קבוצת ברן בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ , פיסקאות 3-2 (23.4.2003); בר"ם 9313/06

חלימה נ' שר הפנים

(7.1.2007)).

6.

לסיכום, השאלה כיצד ניתן להשיג על החלטה שיפוטית של בית המשפט לענינים מינהליים מוכרעת באופן הבא:

תחילה

יש לבחון אם ההחלטה השיפוטית מהווה "פסק דין" או "החלטה אחרת" בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לרבות מבחן "סיום התיק".

ככל שמדובר ב"פסק דין"

- יש לבחון אם מדובר בפסק דין בעתירה מינהלית או בתובענה מינהלית שאז ניתן להגיש ערעור בזכות ; או שמא בפסק דין בערעור מינהלי או בערעור על החלטת רשם – שאז ניתן להגיש בקשת רשות ערעור .

ככל שמדובר ב"החלטה אחרת"

- יש לבחון אם מדובר באחת מסוגי ההחלטות המנויות בסעיף 12(ב) לחוק שאז ניתן להגיש בקשת רשות ערעור. לעומת זאת, החלטות שאינן מנויות בסעיף 12(ב) אין אפשרות להגיש עליהן רשות ערעור, וככלל בקשות רשות ערעור עליהן תידחנה על הסף.

7.

במקרה דנן עסקינן כאמור בהחלטה בבקשה לפסיקת הוצאות שהוגשה על-ידי המבקש, אשר חזר בו מעתירתו המינהלית. ההחלטה ניתנה לאחר מתן פסק הדין המורה על מחיקת העתירה. מדובר אם כן במקרה שבו הוציא בית המשפט לענינים מינהליים תחת ידו לאחר מתן פסק הדין החלטה נוספת בעניין ההוצאות. על רקע האמור לעיל יש לבחון תחילה האם מדובר, לצורך הערעור, ב"פסק דין" או ב"החלטה אחרת".

בפסיקה נערכה בהקשר זה אבחנה בין שני סוגים של מקרים.

הסוג האחד מתמקד במצבים שבהם בית המשפט קובע בפסק דינו מי מבעלי הדין יישא בהוצאות ומעיד על עצמו בהחלטתו כי קם מכיסאו וסיים מלאכתו. ככל שהוגשה לאחר מכן בקשה לשומת הוצאות וזו הוכרעה בהחלטה שיפוטית תיחשב החלטה זו כ"החלטה אחרת" לעניין דרך ההשגה (ראו, ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס , פיסקה 5 (19.7.2012); ע"א 6516/13 שחר נ' איתנית מוצרי בניה בע"מ

(19.3.2014)). על החלטה מסוג זה הניתנת על ידי בית המשפט לענינים מינהליים בעתירה מינהלית ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בהיותה "החלטה שניתנה לאחר פסק הדין ואינה נבלעת בו" (ראו סעיף 12(ב)(2) לחוק).

בסוג השני של המקרים מורה בית המשפט לצדדים במסגרת פסק הדין עצמו להגיש השלמת טיעון בנוגע לסכום ההוצאות. במקרים מסוג זה בית המשפט לא מעיד על עצמו כי קם מכיסאו שכן מלאכתו השיפוטית טרם הושלמה כל עוד לא ניתנה ההחלטה הנוספת בעניין ההוצאות. על כן ההחלטה לעניין ההוצאות לא מהווה החלטה נפרדת העומדת על רגליה שלה אלא החלטה המשלימה את פסק הדין ומהווה חלק ממנו ומכאן שככל שיש זכות לערער על פסק הדין, כך יש גם זכות לערער על ההחלטה המשלימה בעניין ההוצאות (ראו והשוו, בש"א 1653/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' כתר פלסטיק בע"מ

(20.4.2006); ע"א 853/06 אזולאי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 3 (23.11.2006); רע"א 8557/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ , פיסקה 13 (31.7.2011); ע"א 7069/14 אורות העמקים חב' לשיווק ויבוא חומרי חשמל בע"מ נ' גוויס ס. פ. אי

(12.11.2014); בן-נון וחבקין , בעמ' 146). על החלטה מסוג זה הניתנת על ידי בית המשפט לענינים מינהליים בעתירה מינהלית ניתן אפוא להגיש ערעור בזכות בהיותה "פסק דין" לצורך הערעור.

8.

על רקע זה יש לסווג את ההחלטה שניתנה בענייננו – באשר לאי-פסיקת הוצאות לטובת המבקש – כ-"פסק דין" ולא כ-"החלטה אחרת". זאת, משום שההחלטה ניתנה לאחר שבית המשפט קבע בפסק דינו (המוחק את העתירה לבקשת הצדדים) כי הצדדים יוסיפו ויגישו השלמת טיעון באשר לסוגיית ההוצאות. בכך העיד על עצמו בית המשפט כי לא קם מכסאו וכי ישלים את מלאכתו השיפוטית רק עם מתן ההחלטה בבקשה לפסיקת ההוצאות. מאחר שההחלטה בעניין ההוצאות ניתנה במסגרת עתירה מינהלית – הרי שניתן להשיג עליה באותו אופן שניתן היה להשיג על פסק הדין בעתירה, דהיינו בדרך של ערעור בזכות.

מכאן מסקנתי כי דרך ההשגה הנכונה בענייננו היא בערעור בזכות.

בנסיבות העניין ומשהמדינה הסכימה כי למבקש עומדת זכות ערעור, ראיתי להורות על שינוי סיווג ההליך לערעור בזכות מכוח הוראת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בשילוב תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000. כמו כן ובשים לב לטעמים הנזכרים בהחלטתי מיום 3.3.2019 (בבקשה לפטור מהפקדת העירבון) הנני פוטר את המבקש (שמעתה יכונה: המערער ) מן הצורך להשלים את יתרת האגרה הנדרשת כתוצאה משינוי הסיווג.

המערער יגיש עד ליום 21.5.2019 שלושה עותקים של הודעת הערעור.

המזכירות תעדכן אפוא את סיווג ההליך ותמשיך טיפול כמקובל. כמו כן תתייק המזכירות את החלטתי זו בתיקי השופטים.