עע"מ 6546/12 יוסף בכר נ. פנינת י.ב.א בע"מ

1.

מונחת לפני בקשה למתן סעד זמני לפיו לא תתכנס ועדת המכרזים של משיב 2 לדון בעניינה של משיבה 1. זאת במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 19.6.2012 בעת"מ

48700-02-11 (כב' השופט י' נועם ), בגדרו נתקבלה עתירת משיבה 1 לביטול זכייתו של המבקש במכרז שערכה המדינה.

2.

במהלך שנת 2010 החליטה המדינה על פרסום מכרז למכירת נכס מקרקעין ברחוב סלסלה 15 בתל אביב-יפו (להלן: "הנכס"). מבלי צורך להרחיב יתר על המידה בתנאי המכרז במסגרת בקשה זו, יצוין כי למכרז הוגשו ארבע הצעות, כאשר משיבה 1 הציעה את הסכום הגבוה ביותר לרכישת הנכס. יחד עם זאת, כיוון שההצעה האמורה לא עמדה בסכום המינימום שנקבע במכרז (ולא הובא לידיעת המציעים), הוחלט על ביטול המכרז ופרסום מכרז נוסף, בו זכה המבקש, אשר היה מציע יחיד.

משיבה 1 לא השלימה עם החלטת ועדת המכרזים, ועתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים על מנת שיורה על ביטול המכרז השני וקביעתה כזוכה במכרז הראשון. בין היתר טענה כי מחיר המינימום שנקבע במכרז לא שיקף את שווי הנכס, וכן לא הובאו בחשבון נתונים ביחס להתנהגות אלימה לכאורה של משפחת הזוכה במכרז השני, אשר לבד מהעובדה שאיימה על המבקרים בנכס לצורך רכישתו – גורמת להפחתת שוויו של הנכס.

בדונו בעתירה עמד בית המשפט לעניינים מינהליים על פגמים שונים שעלו במכרז הראשון – אי מתן זכות טיעון למשיבה, היעדר הנמקה לדחיית הצעת משיבה 1, ופגמים בתנאי המכרז ובאופן רישום הפרוטוקולים. באספקלריה זו, מצא בית המשפט כי ועדת המכרזים תדון שוב במכרז הראשון, תוך מתן זכות טיעון למשיבה 1 ותחת כללים נוספים שיובאו להלן. כפועל יוצא בוטלה זכייתו של המבקש במכרז השני.

המבקש ערער על פסק הדין לפני בית משפט זה ובמקביל הגיש בקשה למתן סעד זמני. בלוז הערעור – הטענה לפיה לא קנויה למשיבה זכות טיעון על פי דין; היותה של הצעת המבקש גבוהה משמעותית מהצעת המשיבה; וחופש הפעולה של ועדת המכרזים.

3.

בעת הכרעה בבקשה למתן סעד זמני בתיק דנא יש ליתן את הדעת שעל אף ביטול זכייתו של המבקש במכרז השני, טרם הוכרזה משיבה 1 כזוכה, אם בכלל, מכח המכרז הראשון. הנטל על כתפיה לשכנע את ועדת המכרזים כי היה מקום לבחור בה כזוכה במכרז. עם זאת, על פי החלטת בית משפט קמא, על ועדת המכרזים לא רק ליתן זכות טיעון למשיבה 1, אלא גם נקבע כי: "בהחלטתה תבחן ועדת המכרזים את הצעת העותרת בזיקה לחוות הדעת של השמאי, בהתאם לאמור בתנאי המכרז, ולא תביא במניין שיקוליה קיומו של "מחיר מינימום", בבחינת רף המחייב את פסילת ההצעה". תוספת זו משמעותה שקילת העניין על פי אמת מידה אחרת מזו שנבחנה "בסיבוב הראשון". חוששני שגם דחיית הבקשה באופן חלקי – דהיינו, קיום הישיבה מבלי ביצוע פעולה אופרטיבית – עלולה לסרבל את הליך שמיעת הערעור הנדון, ואף לגרור הגשת ערעור נוסף מטעם צד זה או אחר. נראה לי כי מוטב שהערעור יידון בצורה "נקייה יותר" על בסיס הכרעת בית המשפט לעניינים מינהליים. אין בכך להביע עמדה לגבי סיכויי הערעור. יש בהחלטה זו להביע עמדה לפיה נדמה כי השיקול של דחיפות העניין אינו עומד במלוא קומתו בכל הנוגע למכרזים ציבוריים. נכון יותר בנסיבות העניין לשמור על המצב המשפטי הקיים. בראייה הדיונית, מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה.

4.

הבקשה מתקבלת. הנני מורה על סעד זמני לפיו לא תתכנס ועדת המכרזים של משיב 2 לדון בעניינה של משיבה 1 עד למתן פסק הדין בערעור. בשל נימוקי אין צו להוצאות.