עע"מ 6050/17 עידנים (נעם אשכנזי) עבודות ציבוריות בע"מ נ. עיריית תל אביב

1.

עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה ) פרסמה מכרז לביצוע עבודות ניקוי וטיאוט רחובות באזור דרום העיר. יוער כי המכרז כלל גם התייחסות לאזור עבר הירקון מערב, שאינו נוגע לענייננו. כל ההצעות שהוגשו חרגו באופן משמעותי מן האומדן שערכה העירייה. ההצעה הזולה ביותר, שהוגשה מטעם המבקשת, הייתה יקרה בכ-30% מן האומדן. לפיכך החליטה ועדת המכרזים של העירייה לבטל את המכרז. כנגד החלטה זו עתרה המבקשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, והעתירה נדחתה (פסק-דינה של כב' השופטת א' נחליאלי חיאט מיום 16.7.2017 בעת"מ 46331-06-17).

בנוסף, ועדת המכרזים החליטה כי נוכח ביטול המכרז, אגף התברואה יפנה למועצת העיר בבקשה להתקשר בחוזה ללא מכרז, בהתאם לתקנה 22(ח) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987. מטעם העירייה נמסר, כי מועצת העירייה עתידה להתכנס מחר (14.8.2017) כדי לדון, בין היתר, בנושא זה. מכל מקום, החלטת המועצה טרם התקבלה, כך שבית משפט קמא לא נדרש לכך לצורך הכרעה בעתירה (ראו פסקאות 20-19 לפסק הדין), וברי כי אין מקום לעשות זאת בהליך הנוכחי.

לשלמות התמונה יצויין, כי המבקשת זכתה במכרז קודם לניקיון האזור, והוא צפוי להסתיים בסוף חודש אוקטובר 2017.

2.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ולצידו בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בקשתה של המבקשת היא, כי עד להכרעה בערעור, העירייה לא תערוך כל הליך שמטרתו התקשרות לצורך ביצוע העבודות, ללא מכרז פומבי. מנגד, העירייה סבורה כי היא פעלה כדין, ואין מקום להעניק את הסעד המבוקש. הצדדים פירטו באריכות את טענותיהם, ולאחר שעיינתי בהן, הגעתי למסקנה כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

3.

כידוע, אמות המידה למתן סעד זמני לתקופת הערעור הן מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, והנטל מוטל על כתפיו של המבקש ( עע"מ 3244/17 שי שירותי ייעוץ לניצולי שואה בע"מ נ' ועדת המכרזים של הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר , בפסקה 16 (19.6.2017); עע"מ 3096/15 ברסקי את ברגר רו"ח נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים , בפסקה 6 (2.6.2015); עע"מ 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן , בפסקה 4 (4.9.2011) ).

המבקשת טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, משום שאם תידחה הבקשה, ואם הערעור יתקבל, ייגרם נזק לעירייה, לספק השירותים שייבחר ויוחלף, וגם למבקשת ולעובדיה. אין בידי לקבל את הטענה. אשר לנזק שייגרם לעירייה ולציבור כתוצאה מהחלפת ספק, ההחלטה מסורה לגורמים המקצועיים בעירייה שיפעלו על פי שיקול דעתם, וכשלעצמי, לא השתכנעתי כי "תקופת היערכות" להחלפת ספק ניקיון תגרום נזק ניכר לתושבים. אשר לפגיעה בספק שייבחר, העירייה התחייבה ליידע את הספקים הרלוונטיים כי הבחירה כפופה להכרעה בערעור הנוכחי. נותרה אפוא הפגיעה במבקשת, וגם בכך אין ממש, שהרי אין למבקשת זכות מוקנית להמשיך לספק לעירייה שירותים לאחר סיום תקופת המכרז בו זכתה, ומכל מקום מדובר בנזק בר פיצוי. המבקשת הביעה חשש לגורלם התעסוקתי של עובדיה, עובדים "קשיי יום, חלקם מבוגרים", אך אינני יכול לקבל את "גלגול האחריות" לפתחה של העירייה או לפתחו של בית המשפט, וברי כי אין בטיעון זה כדי להכתיב את תוצאתו של ההליך המשפטי.

מכל מקום, המבקשת יכולה להציע לעירייה להמשיך עמה בהתקשרות על פי המחירים דהיום או מחירים קרובים לכך עד להכרעה בערעור, שהרי העירייה עתידה לשיטתה לנהל משא ומתן עם ספקים שונים, לרבות המערערת עצמה.

לסיכום, המבקשת לא הצליחה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההבחנה המקובלת בין מכרז לאספקת שירותים לבין מכרז הקמה, ועל פי רוב, במכרזים מהסוג הראשון, שעליהם נמנה גם המקרה דנא, מאזן הנוחות אינו מצדיק סעד זמני לתקופת הערעור (עע"מ 3144/17 החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' עיריית קריית ים , בפסקה 8 (11.5.2017); עע"מ 2973/17 קפלן את לוי בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי , בפסקה 4 (9.5.2017); עע"מ 3616/14 עידנים (נעם אשכנזי) עבודות ציבוריות בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו , בפסקה 7 (24.6.2014)).

4.

בהינתן שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, אינני נדרש לפרט אודות סיכויי הערעור. למעלה מן הצורך אציין, כי גם העירייה מסכימה כי ביטול מכרז הוא מהלך חריג שאין מקום לנקוט בו כדבר שבשגרה. ברם, כאשר גם ההצעה הזולה ביותר חורגת באופן ניכר מן האומדן, זוהי תוצאה אפשרית (ראו והשוו: עע"מ 8328/02 ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ , פ"ד נח(1) 145 (2003); בג"ץ 2400/91 בוני בנין ופתוח בפתח-תקוה בע"מ נ' עיריית נתניה , פ"ד מה(5) 69 (1991) (להלן: עניין בוני בנין ); עומר דקל מכרזים – כרך ב 128 (2006)). ואכן, בית משפט קמא נכנס לעובי הקורה, לרבות עיון באומדן המפורט, ולא מצא עילה להתערבות בהחלטתה של ועדת המכרזים. אשר לקיומה של זכות טיעון למבקשת, ייתכן שהסוגיה טעונה ליבון והבהרה (ראו: עניין בוני בנין , בעמ' 75; עע"מ 6546/12 בכר נ' פנינת י.ב.א בע"מ , בפסקאות 45-34 (14.7.2013) ; פסקאות 16-15 לפסק דינו של בית משפט קמא), אך אין בכך כדי להטות את הכף אל עבר הענקת סעד זמני למבקשת.

5.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות העירייה בסך 5,000 ₪. בשולי הדברים יוער, כי כתבי הטענות מטעם הצדדים נערכו בהרחבה יתרה, אשר חורגת מן התמציתיות המתבקשת מאופיו של ההליך (עע"מ 4031/17

אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב , בפסקה 7 (19.6.2017)).