עע"מ 7042/15 מרדכי הרשקוביץ נ. יצחק אושרי

המערער עותר להשבת העירבון אותו הפקיד בהליך זה להבטחת הוצאות המשיבים. המערער ציין בבקשתו כי הוצאות המשיבים 1-2, בהן חויב בפסק הדין מיום 22.6.2016, שולמו לידיהם.

בתגובה אותה הגישו המשיבים 1-2 לבקשה הודיעו הם כי אכן פרעו את השיק שנמסר להם, אך למרות זאת הם מתנגדים להשבת העירבון. לטענתם על העירבון להיוותר בקופת בית המשפט להבטחת הוצאותיהם בהליך הפלילי התלוי ועומד בין הצדדים (ע"פ 5327/16, הליך שהוגש בהמשך לפסק הדין וההחלטה מיום 22.6.2016, בהם נמחק חלק הערעור שהופנה כלפי פסק דין מיום 6.7.2015 ונקבע כי המערער רשאי להגיש ערעור פלילי על ההחלטה לפי פקודת בזיון בית משפט מיום 24.9.2015).

לאחר ששקלתי בדבר סבורני כי יש להשיב למערער את העירבון שהופקד בהליך זה. הערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בא אל סיומו על יסוד הקביעה כי הערעור הוגש באיחור וכי לא הוכח "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה. עת הוגש ההליך הפקיד המערער עירבון, וזאת בהתאם להוראות הדין לפיהן קמה חובה להפקיד עירבון בערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, המורה כי "הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו על ערעור לפי פרק זה, בשינויים המחויבים ..."). חובה דומה אינה קבועה בדין לעניין ערעור פלילי. העובדה שבענייננו החל ההליך כערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים, אך "חלקו המנהלי" נמחק (והמערער שילם למשיבים 1-2 את ההוצאות בהן חויב בגדרו) ונותר לבירור "החלק הפלילי" בלבד (זה הנסב על החלטה לפי פקודת בזיון בית משפט), אינה יכולה לטעמי להקנות למשיבים 1-2 יתרון בדמות עירבון להבטחת הוצאותיהם בהליך הפלילי, והמשיבים 1-2 אכן לא הצביעו על עוגן בדין למבוקשם זה.

מטעמים אלו יושב למערער העירבון שהפקיד בהליך שבכותרת (בכפוף לבדיקת המזכירות כי אין מניעה שבדין לכך).